בבית המשפט הצבאי בעופר נפתח היום (שלישי) שלב הטיעונים לעונש של המחבל עיסאם ברגותי שהורשע ברציחתם התינוק עמיעד איש-רן והחיילים יובל מור יוסף ויוסף כהן הי"ד.
חיים סילברשטיין, סבו של עמיעד הי"ד, דיבר בפני השופטים וקרא להם להטיל עליו את העונש החמור ביותר, בתקווה שלא יראה אור יום לעולם.
דבריו המלאים:
שמי חיים סילברשטיין, אבא של שירה איש-רן. לפני כ 14 חודש, בתי שירה וחתני עמיחי אישרן עמדו בתחנת אוטובוס מחוץ ליישוב עפרה. זה היה נר 8 של חנוכה והם היו בדרכם הביתה למקום מגורם באלון מורה.
הם התחתנו רק 10 חודשים לפני כן והיו אצל הורי עמיחי בירושלים להדלקת הנרות ומסיבת חנוכה. איזה אושר – להיות עם המשפחה, לחגוג את החג, ולהרגיש את בעיטות העובר שברחמה של שירה. 7 חודשי הריון – עוד חודשיים ובע"ה יוולד הילד הראשון שלהם ונכד ראשון לנו.
ואז, בן רגע, המחבלים הארורים ימ"ח שמם, קטעו את האושר והצפיות.
המחבלים עברו ברכב את התחנה, ופתחו באש תופת על אנשים חפים מפשע שעמדו בתחנה. שירה נפגעה קשות, הכדור קרע את העורק והוריד הראשיים שלה והיא החלה לדמם באופן קריטי. חור היציאה היה 15 ס"מ.
עמיחי נפגע משלושה כדורים ברגלו אבל קפץ על שירה כדי להגן עליה. חמישה אנשים נוספים נפגעו. ב"ה הפרמדיקים של מד"א הגיעו מהר מאד ומייד פינו אותם לבית החולים.
שירה, שבשלב זה מוגדרת מצב אנוש, הוכנסה לחדר הניתוחים ולאחר שש שעות קריטיות, הצליחו להציל את חייה ולייצב את מצבה. הם נאלצו ליילד את התינוק בניתוח חירום כדי להציל את שירה.
שירה הייתה מורדמת ומונשמת. קשה לתאר את החרדות והדאגות שהרגשנו באותה עת. היא איבדה כל כך הרבה דם שהיא קיבלה 50 מנות דם ותוספים. כל גופה התנפח. לא זיהינו אותה. התפללנו שהיא תעבור את הימים האלה בשלום ושלא יהיה נזק מוחי בלתי הפיך. לאחר יומיים התעוררה אבל הרופאים אמרו שהיא עדיין במצב קשה מאד. לצערנו, באותה עת, מצבו של התינוק התדרדר. הרופאים הסבירו לנו, שבגלל חוסר אספקת החמצן והדם והטראומה שסבל בעת הדקות הקריטיות אחרי הפיגוע, נגרם נזק רב למוחו ולמערכותיו וסיכוייו לשרוד היו קטנים מאד.
הרופאים הציעו להם לפגוש את התינוק שלהם בטרם תסתלק נשמתו. שירה ועמיחי למרות חולשתם הגדולה, הסכימו והובלו לטיפול נמרץ תינוקות. הפגישה הייתה קורעת לב וקשה מנשוא. שירה, כשהחזיקה בתינוקה הטרי והגוסס הרימה ראש והכריזה: אנחנו נראה להם, נביא עוד ילדים רבים לעולם, עם ישראל חי. כעבור שעות מספר התינוק נפטר.
באותו לילה התקיימה הלוויה בהר הזיתים בחלקה המיוחדת לתינוקות. שירה ועמיחי, בגלל מצבם הרפואי, לא יוכלו להגיע ללוייה.
השם שהם בחרו לתינוק – עמיעד ישראל (השם ינקום דמו) ביטא מסר חזק לעם ישראל כולו.
שירה נשארה בטיפול נמרץ מספר ימים ואחר כך הועברה למחלקה הכירורגית. הרופאים כל הזמן הזהירו אותנו שמצבה עדיין מוגדר קשה אבל המשכנו להתפלל ולקוות לטובה. שירה נשארה בשערי צדק כחודש ימים ואח"כ הועברה לאשפוז שיקום בהדסה הר הצופים. מרגע הפיגוע הנתעב, חיינו השתנו. שלושת הימים הראשונים, עד ששירה התעוררה היו סיוט איום ונורא וכן כל תקופת האשפוז השאירה צלקת עמוקה עם חרדות קשות לכל החיים. לא עובר יום שלא חושבים על החוויה הקשה הזו ולא עומד נגד עיננו מציאות הפיגוע, החרדות, התחושות, הצער, האבל והחששות לבריאותם הפיזית והנפשית של שירה ועמיחי וכל בני המשפחות, צעירים ומבוגרים כאחד.
חלפה יותר משנה מאז הפיגוע ושירה עדיין נמצאת בשיקום ויש לה בעיות רפואיות פיזיות רבות, ואף אושפזה מספר פעמים ונמצאת כמעט כל שבוע בבית החולים לבדיקות וטיפולים. לא לדבר על תופעת הפוסט טראומה שמכבידה עליה כל יום כל הזמן ומשפיעה באופן ממשי ומוחשי כמעט על כל ההתנהגות שלה ושל עמיחי. זה מדאיג אותה ואותנו רבות.
הם לא יוכלו, מעולם לא יוכלו יותר לנהל חיים נורמליים, תקינים, ומאושרים – המגיע לזוג טרי ותמים ללא העננה הכבדה והשחורה שרובצת עליהם. וזה מעבר להשפעות הפיזיות של הפיגוע הנתעב הזה, שממשיכות לכאוב, להטריד ולהדאיג אותנו. שירה ועמיחי היום הם בעלי נכות מוכרת ע"י המדינה ומעולם לא יוכלו ליהנות בחופשיות מספורט, פעילות גופנית בריאה ומהנה.
בכדורי קלשניקוב, המחבל הנתעב הזה, קטע את החיים של נכדי היקר והטהור, ששרד רק שלושה ימים, עמיעד ישראל הי"ד, הזיק ומירר את חייהם של בתי וחתני לכל חייהם וכן משפחות הקורבנות האחרים והניצולים.
קשה מאד לתאר את העצב והאבל שהרגשנו ושמרגישים על אבדן הנכד בנסיבות האלה, וכן הצער והאבל שבנינו עוברים יום יום כשהמראות, הכאב, והטראומה מלווים אותם בכל רגע.
שלא נטעה – המחבל הארור הזה ואלה כמותו, כפי שאמר חתני עמיחי – לא ישברו אותנו. להפך, רצוננו להמשיך להגשים את הרעיון הציוני – של עם ישראל, בארץ ישראל, כל חלקי ארץ ישראל, עפ"י תורת ישראל. רצוננו מתעצם ונהיה יותר חיוני ורלוונטי. אם כל הכאב, אנו נמשיך לצעוד בראש מורם, ללא פחד ועם גאוה בלתי רגילה להיות אלה שזוכים להגשים, בעידן שלנו, את חזונות נביאינו וחלומות אבותינו.
לא מגיע למחבל הזה לחיות והלוואי שהייתם מטילים עליו גזר דין מוות. זה היה רק מתחיל לעשות סוג של צדק. אבל אם לא תמצאו לנכון לתת לו את המגיע לו, לפחות תטילו עליו מאסרי עולם כך שלעולם לא יוכל לצאת לחופשי, עד יום מותו. ושתנאי הכליאה שלו יתאימו למחבל נתעב, ימררו את חייו, כפי שהוא עשה לכל כך הרבה קורבנות הטרור שלו.
כל כך הרבה שמחת חיים נלקח מאתנו – אנו מתחננים שלא תשאירו אותנו בחרדה מתמדת ועם החשש שתת האדם הזה פעם יראה את אור היום מחוץ לכותלי בית הסוהר. לא יעלה על הדעת שמחבל שריצה 11 שנים בכלא עבור מעשי טרור, שוחרר, וחזר וביצע פיגועים נוספים עם תוצאות כל כך כואבות וטרגיות, לא יקבל את מקסימום העונש שהחוק מאפשר.
בגזר דין מחמיר, אתם תוכלו, ולו במעט, לנסות למנוע את הפיגוע הבא, כפי שנאמר בספר ירמיהו, פרק כב, פסוק ג "כֹּה אָמַר יְהוָה עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל-תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה". תודה רבה.