אין לך אדם שאין לו שעה, אמרו חכמינו. לכל אדם יש את השעה שלו. את המסגרת שלו. את מה שמייחד אותו.
את שעת הבמה שלו. לעיתים יציג מרכולתו. לעיתים יתכבד במרכולתו הגרועה של חברו. סמן את האויב והגדר את עצמך.
יוצא דופן הוא אביגדור ליברמן. האיש הזה מאז הפציע בפוליטיקה עסוק בעיקר בלייצר אוויר חם ולמכור הרבה מהכלום הזה. אנשים קמים בבוקר לקול זעקות השבר שהוא משמיע, מקשיבים לקינות הנהי שלו ולא מצליחים להבין מי הוא אביגדור ליברמן. מה עשה. מה פועלו. היכן טביעת האצבעות שלו לאורך עשרות שנות קיומו. מה קרה במשמרת שלו, מה לא היה קורה אלמלא היה קיים. שום-כלום.
ליברמן חוזר ותוקף את שר הביטחון נפתלי בנט וטוען ש"בזבוז זמן להתעסק איתו". אבל למי שזיכרונו לא בוגד בו וודאי זוכר שלאורך כהונתו של ליברמן במשרד הביטחון הוא הותקף שוב ושוב על מדיניותו הרופסת כלפי מרצחי החמאס, הותקף על כך שאינו מיישם את אשר הבטיח לאורך התקופה בה שהה בקואליציית בנימין נתניהו. בדרכו שלו הוא בחר לגבות באופן מוחלט את מדיניותו של נתניהו, את מדיניות הממשלה וליישר קו מוחלט עם ראש הממשלה נתניהו.
אנשי מחנה הימין הופתעו שוב ושוב לגלות את הנמר חד השיניים מתעטף בשכפ"צ של כבש. מי אתה אביגדור ליברמן, הם שאלו את עצמם. איש הימין המתנגד להסכמי שלום או זה שמטמיע במצע של 'ישראל ביתנו' מצע מדיני הכולל חלוקת ירושלים; יו"ר המפלגה הניצית שמקדם בכל הכוח חוקי מוות למחבלים או זה שלא מצליח להעבירו בשלוש קריאות במליאת הכנסת; שר דומיננטי המנסה למנוע פינויי מאחזים בשם אג'נדת הימין או זה שפעל לפינוי עמונה ושכונת נתיב האבות ומתנגד היסטורי לקידום חוק ההסדרה; שר ביטחון שמבטיח ביטחון מלא-מלא לתושבי הדרום ועוטף עזה תוך חיסול הניה ומיטוט שלטון החמאס או ההוא שיצא אליהם עם מתווה הסדרה.
בימין האידיאולוגי לא ידעו אם לצחוק או לבכות כשהקשיבו לנאומיו הסדרתיים כשר ביטחון שתובלו בדרך כלל באיומים פומביים כלפי אויבינו מדרום ומצפון. בשנתיים וחצי בהן ישב על כורסת שר הביטחון מאום לא השתנה. לא בהרתעה הישראלית בדרום, לא בנוף ההתיישבותי.
בשנה האחרונה הוא ממלכד את הפוליטיקה ומטריל אותה על גבם של אזרחי ישראל. בהתחלה חשבו שהוא המושיע של סבב א', אחר כך הבטיח שהוא משיח סבב ב' ולא יהיה סבב ג'. היום כולם מבינים שהוא רק החמור עליו ירכב. משיח כבר לא יבוא, גם לא יטלפן כמאמר המשורר שלום חנוך.
כדי להפעיל אמצעי לחץ על המערכת הפוליטית הוא מכה את הציבור הדתי והחרדי על בסיס שעתי תחת הכותרת 'אין לי שום דבר נגד חרדים – אבל'. אבל הציבור החרדי לא נופל למלכודת שלו ולא נותן לו את בימת החשיפה. אפילו את תואר 'אויב החרדים' הוא לא מצליח לקטוף.
אבל הפוליטיקה המקומית מציעה אלטרנטיבות לאנשי הימין, גם לליברליים שביניהם. רשימת 'ימינה' מאופיינת בדמויות עם קבלות מוכחות. אנשים שהיו שם והטביעו חותם.
נפתלי בנט, אפילו כשר החינוך, הצליח לסובב את ההגה לטובת מתיישבי יהודה ושומרון. כשר ביטחון הוא מסובב לאט אבל בטוח את הגה התקיפות במדיניות הביטחון של ישראל. שלא לדבר על איילת שקד. מה שהיא עשתה בתקופת כהונתה במשרד המשפטים לטובת הטבעת משנת הימין בנוף הישראלי לא עשו עמיתיה במשך קדנציות שלמות.
לאנשים הללו היתה שעה והם ניצלו אותה עד תום. אם ניתן להם הזדמנות נוספת כולנו נרגיש את השינוי המיוחל. עם הביצועיסטים של 'ימינה' לא תהיה כאן מדינה פלסטינית, לא במסגרת תוכניות מאה או מאתיים. עם השניים הללו יהיה כאן ביטחון. רק תנו להם את הכח.