אם הביוגרפיה של קלמן סמואלס 'חלומות שלא חלמתי' הייתה הופכת לסרט, התסריט היה הוליוודי-יהודי קלאסי למדי.
צעיר קנדי יהודי חילוני עובר ילדות מעניינת אך לא יוצאת דופן. הרבה ספורט, צעדים ראשונים בעולם העסקים, מלגות לימודים נכבדות על הצטיינות במעורבות חברתית, כדורסל והצטיינות לימודית והחלטה לטייל בעולם.
במסגרת הזאת הוא גם קופץ לישראל, למרות שלהבנתו זו מדינת אפרטהייד. הוא עושה זאת רק כי אמא ביקשה. כאן מגיע הסוויץ' הראשון. במקום לחזור לקנדה כמו שהוא עצמו צפה, הוא נשאר בישראל, מתאהב ביהדות, מכיר את אשתו והשניים מחליטים להינשא.
כמה שנים אחר כך, לא בלי עיכובים, מתחילים להגיע הילדים. הבן השני, יוסי, נולד חייכן וערני, אך חיסון מקולקל משנה את חייו ואת חיי משפחתו לנצח. כאן היה הסרט עוצר ומראה כמה סצנות של קשיים והחלטה לעזוב את ישראל כדי לסייע לילד, ומציג את הגילוי ההדרגתי של העיוורון והחרשות, אך לצד זה את ההתקדמות. הסרט היה מציץ מדי פעם אל הקשיים, אבל אז היה מריץ אותם בליווי מוזיקה מעוררת תקווה, עד שהיינו מגיעים ליוסי מתפקד ומשתלב.
גם את הייסוד של ארגון 'שלוה', מרגעי ההבטחה והיוזמה ועד להקמת המבנה הענקי שמהווה בית לילדים ואנשים עם מוגבלויות ולבני משפחתם, היה משקף הסרט. הוא רק היה מחויב, מתוקף היריעה והמדיה, לדלג על הרבה מאוד ניואנסים, והם אלה שעושים את הספר הזה למה שהוא.
קלמן סמואלס היה אולי ספורטאי מצטיין, תלמיד מעולה ואדם בעל כישורים חברתיים יוצאי דופן, אבל פרט לכל אלה הוא אדם רגיל שהחיים, כלומר ההשגחה, זימנו לו ולרעייתו אתגר קשה מאוד. הם החליטו להביא לעולם עוד ילדים ולא לעצור, לעבור לארץ אחרת ולחפש שם פרנסה כדי לסייע ליוסי. הם התמודדו עם דעות קדומות, עם עולם שמסתיר ילדים כאלה ולא מנסה לקדם אותם. הם החליטו להקים בית לילדים עם צרכים מיוחדים כדי לעזור להורים שלהם ולבני משפחותיהם, בית שבכל פעם גדל עוד ועוד והם משיגים לו תרומות. בני הזוג סמואלס הלכו כל כך הרבה פעמים נגד הרוח, ויכלו לכולם.
בדרך היו הרבה מאוד קשיים, נסיגות ורגעי ייאוש. כך למשל כדי לקיים את 'שלוה' סמואלס נאלץ לטוס בכל פעם מחדש לחו"ל כדי לגייס תרומות, והארגון צבר לא פעם גירעון שאיים למוטט את החזון הגדול. זו הנקודה המיוחדת של הספר שעשויה לגרום לאנשים לזוז מהכיסא שלהם, לחשוב שגם הם יכולים להגשים חלומות או להתמודד עם קשיים, אבל גם להפנים שהדרך רצופה מהמורות. כן, אפילו אנשים שחולשים על ארגון כה גדול, כמעט לאומי, חטפו המון טריקות דלת וסטירות לחי, ודרכם לא הייתה סוגה בשושנים.
ומשפט סיום שפונה אל מלכי סמואלס. עכשיו תור הביוגרפיה שלך. אמא שעולמה קורס לתוך עצמו והיא מבטיחה לקב"ה שאם הוא יעזור לה עם הילד הזה, היא תעזור לאימהות שנקלעו לאותם קשיים. מלכי היא לא האישה שעומדת מאחורי 'שלוה', היא האישה שמנהיגה את הבית, את הילדים וגם את בעלה. מביטה קדימה ומסמנת את היעד הבא בהיגיון בריא ובהאזנה מתמדת לאינטואיציה וללב. דמותה אומנם מבצבצת מבין השורות, אך אישה כזאת של אומץ, מסירות נפש ואמונה ענקית צריכה לקבל מקום וכריכה משלה.