מגלה את אמריקה

שלושים שניות בדוחק הוקצבו למארק צל לשיחה עם נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. מבחינתו של צל, יו"ר המפלגה הרפובליקנית בישראל וסגן יו"ר המפלגה העולמי (מחוץ לארצות הברית), מדובר במפגש שאינו טריוויאלי, על אף תפקידיו במפלגה. הטריגר למפגש היה הזמנתו לראשונה להדלקת נר חנוכה בבית הלבן, לפני כחודש וחצי.

מה אומרים לנשיא ארצות הברית בשלושים שניות?

"אמרתי לו תודה רבה על כל מה שהוא עושה עבורנו, עבור ארצות הברית והעולם כולו. הוא נתן לנו שי לחנוכה, בצירוף הצו עליו חתם באותו מעמד נגד האנטישמיות. זה דבר מאוד אמיץ, לאור גל האנטישמיות שגואה בארצות הברית ובעולם כולו". מסיבת החנוכה, הוא מציין, אירעה שבועיים לפני החג עצמו, מה שאפף את ההדלקה נטולת הברכה בתפאורה מלאה של עצי חג המולד.

במהלך הניסיון לתאם איתו ריאיון הספיק צל לנסוע בתוך שבועיים לארצות הברית, למזרח הרחוק ולסיים בגרמניה. מלבד תפקידיו במפלגה הרפובליקנית, צל משמש גם כיו"ר הוועד המנהל של אוניברסיטת אריאל בהתנדבות, עומד בראש משרד עורכי דין ושותף במשרד לייעוץ פוליטי ומשפטי בינלאומי. כשאנחנו מתחילים את הריאיון בתשע בערב בשובו מיום עבודה, הוא מקבל את פניי לבוש חליפה וערני, ומגלה שבדרך כלל הוא חוזר הביתה הרבה יותר מאוחר.

נראה שהתפקיד מלווה אותו לכל מקום, כמו הכיפה שלראשו. על דש החליפה, שצל ממשיך ללבוש בתוך ביתו כממשיך את יום העבודה, הוא עונד תמיד סיכה של המפלגה הרפובליקנית.

ספר לנו על בחירות 2016 בארצות הברית. מה גרם לך לתמוך באישיות שנויה במחלוקת כמו טראמפ?

לדבריו, היה מדובר בהימור. "בתחילת הקמפיין אמרתי שהוא לא ראוי להיות נשיא ואפילו חשבתי להתפטר מתפקידי. אבל אחרי שהתייעצתי עם הדירקטוריון שלנו, החלטתי לתמוך בו בכל הכוח. זה היה הימור ענק, אבל האמנתי שטראמפ יכול לעשות בשביל ישראל דברים שהאחרים רק דיברו עליהם, מה שהתברר כנכון. בתקשורת בארץ עשו ממני צחוק. אבל האפשרות שמנגד הייתה בלתי מתקבלת על הדעת: קלינטון רצתה להמשיך את המדיניות של אובמה, למרות שניסו לטייח את זה. אפשר רק לדמיין כמה רע זה יכול היה להיות לישראל. לא צריך לאהוב את הסגנון של טראמפ, אבל הוא מדבר דוגרי ומתכוון למה שהוא אומר, מבטיח ומקיים. קרה לנו נס".

גם צל, מסתבר, היה שותף לנס הזה ולשינוי דפי ההיסטוריה, בלי שבכלל ידע על כך. "בתקופת הבחירות התקשר אליי הנכד של בעל הסולם. הוא ביקש לבוא אליי עם הפמליה שלו. חשבתי שהוא בא לשנור", הוא צוחק, "שבועיים לפני הבחירות הוא ישב איתי והסביר איך על פי הזוהר דונלד טראמפ יהיה הנשיא הבא. באותו יום התראיינתי בתוכנית שקשורה לאוונגליסטים בארצות הברית וסיפרתי להם את מה שהוא הסביר לי. מאז התחוללה סדרה של ניסים. בעקבות הריאיון הזה, ללא ידיעתי, הסיפור על הנכד של בעל הסולם הפך לוויראלי בקרב האוונגליסטים בארצות הברית. מדובר בעשרות מיליוני שמרנים שמצביעים בדרך כלל לרפובליקנים, אבל הייתה להם בעיה עם הסגנון של טראמפ והמחסור בערכי המשפחה שהוא ייצג. ישראל מאוד חשובה להם, והם היו מודאגים מכך שהיהודים לא תומכים במפלגה הרפובליקנית. בעקבות הריאיון, האוונגליסטים ראו שהיהודים כאן תומכים בטראמפ, אז הם הגיעו לקלפי, מיליונים רבים מהם".

קולות הישראלים עזרו לבוש

צל, מתנחל מזה שלושים שנה וכיום תושב תקוע, התחיל את דרכו הפוליטית דווקא במפלגה הדמוקרטית, בהתאם לנטייה הפוליטית של רובם המכריע של יהודי ארצות הברית.

למה זו הבחירה שלהם?

"חכמים ממני ניסו לנתח את זה, אין לזה הסבר הגיוני. זה לא תמיד היה ככה. כשהיהודים הגיעו מאירופה לארצות הברית, רובם גרו באזור ניו יורק והיו דתיים ושמרנים. די מהר רובם עזבו את הדת, כמו הסבים שלי. חלקם בעקבות הסוציאליזם, ואחרים כי זה לא התאים לאורח החיים האמריקאי. רובם הפכו להיות קשורים לארגונים סוציאליסטיים, הסתדרויות הפועלים. הנטייה שלהם הייתה שמאלנית".

הקשר התהדק בעקבות המיתון של שנת 29', מסביר צל. בזמן הזה התקרבו היהודים לדמוקרטים תחת הנהגתו של רוזוולט. "הוא היה פתוח יותר ליהודים, ובמפלגה הרפובליקנית היו פתוחים אליהם פחות, וכך התחיל הרומן בין היהודים לדמוקרטים. זה לא מאוד הגיוני, כי הדמוקרטים היו נגד היהודים באותן שנים. הם גם שלטו בדרום והיו גזענים, אנטי אפרו-אמריקאים. רוזוולט עצמו היה אנטישמי, הוא לא הושיט יד ליהודים בשואה. הרי אמריקה סגרה את שעריה לפליטים יהודים. אבל הייתי דמוקרט כמו הוריי, זה מה שכל יהודי בארצות הברית יודע להיות".

המהפך התחולל אצלו בשנת 72', כשהיה סטודנט בפרינסטון והתרשם מאוד מרפובליקני שבא להרצות באוניברסיטה כחלק מתעמולת הבחירות. לאחר המפגש איתו, צלל מארק למי הפוליטיקה והשתתף כממלא מקום של ציר בוועידה הרפובליקנית במיאמי. במהלך כמה שנים המשיך עם הפעילות במפלגה, עד שנולדו הילדים ומאז יצא להפסקה ארוכה.

הבחירות שבהן התמודד קלינטון נגד ג'ורג' בוש האב ב-92' החזירו אותו לפוליטיקה. "ראיתי שהדמוקרטים שולטים גם כאן, בקרב היהודים האמריקאים בישראל. הייתי בקשר עם הרפובליקנים הבודדים שהיו בארץ והקמנו את המפלגה פה מאפס. היום אנחנו 80 אחוזים של הקולות בארץ, בנינו מערכת ענקית".

מהי פעילותה של המפלגה הרפובליקנית בישראל?

"יש תשעה מיליון אמריקאים ברחבי העולם, ויש לנו סניפים ב-40 ומשהו מדינות. בארץ יש לנו סניף מוצלח, יש כאן כ-300 מאות אלף בעלי זכות הצבעה בארצות הברית. אנחנו דואגים שאנשים יצביעו ומסדרים את זה בשבילם. בנוסף לכך, אנחנו עובדים בתחום המדיני ועם התקשורת. דחפנו את המעבר של השגרירות לירושלים, הצפנו את נושא המדיניות ביו"ש והסיפוח, אנחנו נלחמים בחרם הפדרלי נגד מוסדות יהודיים מעבר לקו הירוק ועוד".

צל ממחיש עד כמה משמעותיים קולות המצביעים האמריקאים בישראל: "בשנת 2000, בבחירות של ג'ורג' בוש הבן נגד אל גור, כל הבחירות הוכרעו על ידי 537 קולות מדרום פלורידה. זה מה שהפך את בוש לנשיא, קולות ממחוזות בודדים בפלורידה. מהארץ הצלחנו להביא 1,200 קולות לבוש מתושבים לשעבר מאותם מחוזות בפלורידה. זאת אומרת שבין השאר, הקולות שלנו הכריעו את הכף".

התקשורת אוהבת לומר שאנחנו מאבדים את יהדות ארצות הברית כי רובם דמוקרטים. באמת איבדנו את תמיכתם?

"כן, זו בעיה אמיתית", הוא מודה, "הקשר בינינו ובין יהודי ארצות הברית נחלש, במיוחד אצל הצעירים. בקמפוסים בארצות הברית יש הסתה שפוגשת בבורות, יש הרבה גורמים שממומנים על ידי ג'ורג' סורוס ודומיו, שבאים להסית נגד מדינת ישראל".

צל מספר שביום ההשבעה של טראמפ, לפני כשלוש שנים, הוא צעד לאחר הטקס עם קבוצת ישראלים למלון והם פגשו באקראי סטודנטים יהודים. מארק הסתובב עם כיפה כהרגלו, והצעירים התקרבו אליהם, צעקו וקיללו אותם ואת ישראל. "זה קשור לתופעה של הקצנת השמאל בארצות הברית", הוא מסביר, "רואים את זה במפלגה הדמוקרטית, אבל לא רק. באוניברסיטאות בארצות הברית השמאל הפך להיות אנטישמי, וזו לא תופעה חדשה. גם מה שלומדים באקדמיה על ישראל הוא שטיפת מוח ארוכת שנים. עכשיו אנחנו רואים את התוצאות. יש לנו בעיה אמיתית שם", הוא אומר בכאב, "יש לכך הרבה סיבות. השפעת המוסלמים, הקומוניסטים של ברית המועצות לשעבר, השמאל של שנות השישים, שכעת שולטים אידיאולוגית באווירה, בתקשורת ובאקדמיה. בשורה התחתונה המצב מסוכן. מה אנחנו יכולים לעשות? צריך להיות יותר בהסברה". אבל גם גל האנטישמיות המדאיג לא מעיב על האופטימיות הנצחית שלו: "נצח ישראל לא ישקר. יש לי בזה אמונה שלמה. אני רואה 4,000 שנות היסטוריה יהודית. זה נס אחרי נס איך אנחנו עדיין קיימים כעם. זה רק בגלל הקב"ה. אנחנו יכולים לאבד את דרכנו, אבל בסופו של דבר נמשיך הלאה".

שמירת שבת ראשונה – בשומרון

הריאיון עם צל רצוף במשפטים כמו אלה האחרונים. הוא מלא אמונה, אולי גם הודות לניסים שחווה על בשרו ולהשגחה הפרטית שהובילה את מסלול חייו למקומות לא צפויים.

צל, כמעט בן 67, נולד בוושינגטון הבירה וגדל בפרבריה בבית חילוני. הוריו הם ילידי ארצות הברית שגדלו בבתים חילוניים, ובשלב מסוים הצטרפו לבית כנסת קונסרבטיבי בסביבתם. מארק למד בהיברו-סקול אחרי בית הספר, "קצת עברית, קצת סידור, היסטוריה, מנהגים וחגים". כילד הוא למד להתפלל תפילה קתולית ולשיר את שירי חג המולד לפני שידע מה זה שמע ישראל. כיום, לעומת זאת, נמצא צל במקום שונה לחלוטין: הוא חובש כיפה סרוגה ומסתובב איתה בכל רחבי העולם ובגאווה. רק בביקוריו בבגדד, הוא מגלה, הכיפה מכוסה.

כיצד גילית את היהדות האורתודוקסית? מה גרם לתפנית?

"התפנית הראשונה קרתה בעקבות בר המצווה שלי", הוא משחזר. כשנה לאחר בר המצווה, הכישרון המוזיקלי שלו והקלות שבה קלט את הטעמים הובילו אותו להדריך נערי בר מצווה. "כשכבר הייתי סטודנט, הרב של בית הכנסת הקונסרבטיבי ביקש ממני להיות מעין משנה לרב בימים הנוראים. במקביל המשכתי לעבוד עם בני המצווה ולקרוא בתורה וגם הייתי חזן. הקשר הזה לשירה ולחזנות - זה מה ששמר את החלק היהודי שבתוכי".

כשהחל ללמוד באוניברסיטה התחיל לחקור את היהדות. הוא קרא באופן מעמיק את ההיסטוריה היהודית והגיע למסקנה שאי אפשר להסביר את ההישרדות של עם ישראל במהלך אלפי שנים על ידי ההיגיון בלבד. "ראיתי מאחורי תולדות העם יד אלוקית. מצד שני, לא ידעתי מה זה יד אלוקית, מה זה אלוקים. התעורר בי רגש שידע שיש אלוקים לעולם. הבנתי שאם יש אלוקים שהתערב בהיסטוריה של עם ישראל, כמו שקראתי, אז זה אמור להשפיע על אורח החיים שלי, שהשם דורש ממני לקיים מצוות. אבל לא ידעתי מה הן המצוות, אצל הקונסרבטיבים לא היה ידע בתחום הזה".

באותה תקופה גם הכיר את אשתו. "לימדתי את אחד מבני הדודים שלה לבר המצווה והייתי גם חזן בבר המצווה שלו. הוריה הגיעו לבר המצווה ואמא שלה, שהיה לה חוש לשידוכים, הזמינה אותי לבית שלהם. היו להם תשעה ילדים, אשתי הבכורה". מטרת ההזמנה הייתה שידוך לרובין, הבכורה בת ה-17.

גם אשתו לעתיד הייתה במסע אישי משלה בעולם היהדות. בגיל 16 הגיעה לישראל ועבדה בקיבוץ, ומאז רצתה מאוד לחזור לארץ. החיפוש אחר יהדות היה פרויקט משותף שלהם כמעט מן ההתחלה. "חיזקנו זה את זה בתחום הזה". הם התחתנו שנתיים אחר כך. באותו זמן קיבל מינוי להיות חזן באותו בית כנסת קונסרבטיבי שבו גדל, והוא המשיך בכך עשר שנים.

בשנת 84' הוזמן על ידי קרן שעשתה מגבית, יחד עם קבוצה מאזור וושינגטון, לביקור בארץ שמטרתו התרמת משתתפי הסיור למען ישראל. "הביאו אותנו בין היתר למרכז קליטה במבשרת ציון. באותה תקופה היו שם עולים מארצות הברית והמקום היה די ריק. הלכתי לגן ילדים, ישבתי בצד והתבוננתי בגננת מדברת ואז נכנס לי לראש, לא יודע מאיפה, שזה המקום לגדל בו ילדים יהודים. לא הצלחתי להשתחרר מהרעיון הזה. בסוף הביקור עשו מעגל לחברים בסיור, ושכל אחד אמר מה הביקור תרם לו וכמה כסף הוא רוצה לתרום. כשהגיע תורי אמרתי שאני לא יכול להשתחרר מהרעיון שאני אתרום את המשפחה שלי לישראל.

"אשתי הייתה בהיריון חמישי, וכשחזרתי הסברתי לה מה נכנס בי. היא שאלה מדוע, ועניתי לה שאנחנו רוצים לגדל את הילדים שלנו באווירה הנכונה. בארצות הברית יש קהילות עם ערכים טובים, אבל אם אתה יהודי ורוצה לגדל אותם עם ערכים יהודיים, הם עלולים להתבלבל. מקום עם אווירה בריאה ויהודית יש רק בארץ. אמרתי לה שאם אנחנו לא עושים את זה, היינו אז בני 29 ו-31, זה לא יקרה אחר כך. זה הדהד בתוכה משהו".

אחרי שהחמישי נולד, יצאו בני הזוג לסיור בארץ מטעם תנועת גוש אמונים. "לקחו אותנו לכל מקום בארץ. הנהג אמר שהוא מעולם לא היה במקומות הללו". בסיור הם הגיעו לשבי שומרון, שם התחוללה התפנית השנייה בדרכם הדתית. "היה לנו קשר מיוחד עם האנשים שם, ובאותו ערב הם רצו להחתים אותנו לבוא לגור שם. זו הייתה הפעם הראשונה שהיינו בתוך מסגרת דתית, פעם ראשונה שפתחתי דף גמרא וששמרנו שבת לפי ההלכה. באותו קיץ חזרנו לביקור עם הילדים בשבי שומרון, ראינו שהילדים מסתובבים חופשיים, יחפים ושזופים, ואנחנו התחלנו להיות חשופים לעולם הדתי, עולם שלא הכרנו בכלל. שם קרה הסוויץ', התאהבנו במקום והחלטנו שבשנה הבאה אנחנו עושים עלייה. הגענו לכאן כאילו מישהו תפס אותנו בצווארון ושלף אותנו כדי להגיע לארץ".

לקראת העלייה בדקו בני הזוג את האפשרות להיכנס למרכז הקליטה במבשרת, אבל לא היה שם מקום מותאם למשפחה עם שישה ילדים. "בדיוק אז פנה אלינו זוג חילוני ממבשרת שהיו צריכים לעבור לשנה לוושינגטון, וביקש שנעשה חילופי בתים".

שמונים מטר בית תמורת ארבע מאות מטר בית.

הוא צוחק: "נכון".

במבשרת הכירו את שבתאי זליקוביץ, שאימץ את משפחת העולים. "בשנה שבין החוויה בשבי שומרון לעלייה לארץ התפטרתי מהחזנות בבית הכנסת הקונסרבטיבי והתחלנו ללכת לבית כנסת אורתודוקסי באזורנו. התחלנו ללמוד יהדות קצת יותר ברצינות. אבל כשהגענו למבשרת ושבתאי זליקוביץ לקח אותנו תחת חסותו, הוא הדריך אותנו בכול".

כשחיפשו מקום לבנות בו את ביתם הגיעו לאלון שבות שבגוש עציון, שם נשארו עשרים שנה. לפני עשר שנים עברו לתקוע, שם הם מגדלים באושר את המשפחה המורחבת. "בנוסף לכל עיסוקיי יש לי משפחה, שמונה ילדים ו-17 נכדים", העיניים שלו מוארות והוא נראה מלא גאווה. הוא מספר עליהם, וחוזר כמה פעמים על המילים "סיפור הצלחה". "הם מאוד מיוחדים, גם החילונים וגם הדתיים. הקטנה שלנו השתחררה בקיץ מהצבא, היא הייתה חיילת מצטיינת".

סיפוח? תלוי באזרחים

תוכנית המאה עומדת להתפרסם בקרוב. יש לנו סיבה לחשוש?

"ממה ששמעתי, וזה בגדר שמועות בלבד, התוכנית תהיה נדיבה לישראל במה שנוגע לריבונות על גושי ההתיישבות ועוד. אם ישראל תספח כעת את בקעת הירדן, זה יהיה בתמיכתה המלאה של ארצות הברית. אבל אני לא חסיד גדול של תוכניות שכאלה", הוא מעיר, "אני לא חושב שדבר כזה באמת יתקבל על ידי הפלשתינים, כפי שמלמד הניסיון. אין לי אופטימיות גדולה להסדר שיחזיק מעמד לאורך זמן".

מדוע אם כך בהתיישבות מודאגים מתוכנית המאה?

"נראה שישנו זיכרון מתמשך שמעורר בקהל הישראלי חרדה שארצות הברית תכפה עלינו את כוונותיה. זה אולי חלק מהאופי היהודי, להיכנס לפאניקה. זה לא הכיוון של ממשל טראמפ, הם לא יכפו עלינו את התוכנית. אולי הם ינסו לשדל, אבל העיקרון המתמשך של ממשל טראמפ הוא כבוד לאינטרסים הפנימיים של כל מדינה".

צל מוסיף שלדעתו, אחת ממטרות המפגשים של ביבי וגנץ עם טראמפ תהיה עזרה לשני המועמדים המובילים להכריע את המצב לאחר הבחירות הקרבות. "הרי המצב פה הוא תיקו מתמשך סבוך. לדעתי טראמפ ינסה לגשר ביניהם ולהגיע לפתרון. בלעדי זה, נראה כרגע שגם לאחר הבחירות הקרובות לא תקום ממשלה".

אנחנו עוד רגע מסיימים קדנציה של טראמפ, וההכרזה על סיפוח עוד לא נשמעה. יש לך הסבר מדוע נתניהו לא עשה את הצעד של החלת ריבונות?

"ממשלת טראמפ שינתה את ההסתכלות של הממשל על העניינים הביטחוניים של מדינת ישראל. בפעם הראשונה בהיסטוריה ממשל אמריקאי התווה שיש לכבד את ההחלטות של ממשלת ישראל לגבי האינטרסים הביטחוניים שלה, גם אם הם לא מאוד מוסכמים עליו. טראמפ מעריך את הלאומניות, שכל מדינה ומדינה תכבד את הגבולות שלה, את התרבות שלה, את ענייניה הביטחוניים. אם ישראל תכריע שהיא רוצה סיפוח, ארצות הברית תכבד את ההחלטה הזאת. למה ביבי לא הכריז על סיפוח עד כה? בגלל הפוליטיקה הישראלית, לא בגלל וושינגטון. אז מי באמת אשם? את ואני אשמים, כי לא נתנו את המנדט לימין ולביבי. משחירים את שמו ויש לו את כתב האישום, ואנחנו לא הכרענו בבחירות לתת לו כוח. הוא כבול".

לנו האזרחים יש מה לעשות בנוגע לסיפוח?

"חוץ מלהצביע לימין? אני, לדוגמה, הקמתי ב-89' יחד עם בובי בראון מתקוע את הקרן הראשונה של מועצת יש"ע כדי להביא ליישובי יו"ש תרומות מקהילות בחו"ל. כמו כן הקמנו את הפעילות הבינלאומית של מועצת יש"ע. הבאנו לכאן פוליטיקאים ושגרירים".

אז בנוסף להצבעה בבחירות, מדובר בשינוי דעת הקהל?

"גם, אבל לא רק. יש מאות אלפי אנשים ביו"ש, אפשר להשפיע במדיה החברתית, אפשר לעשות אומנות, סרטים, הרצאות, יש פה אנשים עם קשרים מדהימים בכל העולם, יש משפטנים. לפתוח עסקים ביו"ש, להביא מפעלים, זה יביא עוד אנשים. לסלול כבישים חדשים, להרחיב את הבנייה ביישובים, עוד יישובים והיאחזויות. כל אחד בדרכו, אנחנו צריכים לעבוד. צריך גם להיאבק נגד החרם. למשל, ממשלת ספרד גירשה את אוניברסיטת אריאל מהתחרות הבינלאומית לאדריכלות. בעקבות כך ניהלתי תביעה נגדם בספרד וזכינו. צריך לעשות דברים כאלה. וצריכים לעשות ולא לחכות לפוליטיקאים ולא לחכות לאמריקאים. השם שלח לנו את הממשל בוושינגטון במתנה כעת רצון לעשייה שתישא פרי".

מה לדעתך יקרה בבחירות הקרובות בארצות הברית?

"בזה אני קצת מבין", הוא מצטנע, "כמובן שהכול יכול להשתנות כל הזמן, זו פוליטיקה, אבל בשלב הזה הדמוקרטים יורים לעצמם ברגל עם הניסיון להוביל להדחה של טראמפ, זה יחזור אליהם כמו בומרנג. טראמפ לא עשה שום עבירה, הכלכלה בארצות הברית משגשגת בזכותו והם פתחו במהלך שיגביר את האהדה כלפיו. בנוסף לכך, המועמדים שלהם חלשים ויש להם דמויות קיצוניות שקשה לרוב הדמוקרטים להזדהות איתן. גם ג'ו ביידן שמוביל בסקרים הוא דמות חלשה ושמו נקשר בפלילים".

מארק ממשיך למנות: "בלומברג חסר כריזמה. טראמפ ינצח אותם בקלות עם הכלכלה המשגשגת ועוד הישגים רבים שלו, וכן עם האופוזיציה החלשה ועם הניסיון להדיח אותו בלי סיבה. בשלב הזה נראה שהניצחון של טראמפ יהיה מוחץ. אבל הוא צריך לעבוד והוא יודע את זה. הוא לא מפסיק להסתובב, מגיע לכנסים שעשרות אלפים נוהרים אליהם. הוא מדבר ישר, דוגרי, דרך הטוויטר ודרך הכנסים האלה, ולמרות התקשורת שמגויסת נגדו הוא אהוד בקרב הציבור". אבל, צל מסייג, "אם הכלכלה תיחלש, או אם תהיה מלחמה במזרח התיכון בהשתתפות ארצות הברית, זה יכול להפוך את המצב וטראמפ עלול להפסיד".

איך ייראו יחסי ישראל-ארצות הברית בתסריט שבו גנץ ראש ממשלה וטראמפ נשיא?

"ההתרשמות שלי היא שגנץ הוא לא דמות חזקה. הוא איש טוב ובטח יש לו ניסיון ואני לא רוצה להשמיץ. הגישה של ממשל טראמפ היא לכבד את הכרעות ישראל לגבי ענייניה הביטחוניים, וזה לא ישתנה. לאן בני גנץ יוביל את המדינה? אי אפשר להבין לאן הוא יוביל אותנו, יש במפלגתו אנשי ימין ושמאל. אם ממשלת ישראל תרצה לקחת את ישראל שמאלה, ככה זה יהיה. זה בידינו. לכן אמרתי שזה בידינו כאזרחים וכוחנו ביום הבחירות".

וכיצד ייראו יחסי ישראל-ארצות הברית עם ביבי כראש ממשלה וג'ו ביידן או מייקל בלומברג בתפקיד הנשיא?

"ראינו בתקופת אובמה מה זה יחסי ביבי ונשיא דמוקרטי. זה לא טוב, גם אם הנשיא יהיה יהודי. זה עלול להיות אפילו הגרוע ביותר, כי הוא ייאלץ להוכיח שהוא לא פרו-יהודי. אבל יותר מזה, הדמוקרטים זזו שמאלה באופן חזק. גם ביידן הקצין בגישתו לישראל, וזה עלול להיות עם השפעה שלילית מאוד לגבינו. אם יהיה נשיא דמוקרטי, ישראל תצטרך לנווט את הכיוון למה שטוב לה. לכן מה שביבי עושה, נקווה שכל ראש ממשלה יעשה. פשוט לנסות להרחיב את היחסים הבינלאומיים שלנו. אסור להניח את כל גורלנו בידי ידיד אחד. בעידן טראמפ יש תחייה של לאומניות, ועלינו לנצל את זה כעת רצון".

צל מתרגש כשהוא מדבר על עם ישראל. "אנחנו מדינה קטנה אבל חזקה, עם כלכלה חזקה ועם למופת. אנחנו יצירתיים, ממציאים, מובילים, זה לא ייאמן, מדינה כל כך קטנה. אני שומע בכל העולם איך מנהיגי מדינות אחרות מסתכלים עלינו. יש המון הערכה למה שאנחנו עושים כאן, צריך להמשיך כך. לא להיכנס לדיכאון אם דברים נראים קשים. נצח ישראל לא ישקר. צריך להמשיך, יש לנו הרבה כוח. לא הייתי מחליף את חיי כאן בחיים באמריקה. מה שיש לנו זה מדהים, יש פה יד אלוקית, הקב"ה פה איתנו".