תוכנית המאה הוגדרה היטב על ידי הנשיא טראמפ כ"חזון". לא סתם עד היום שמענו על תוכנית או מתווה, וכעת מדובר על חזון. הרי ברור לגמרי שהפלשתינים לא מתכוונים להיות חלק מהחזון האמריקני אלא להיאבק בו בכל דרך אפשרית.
אם אתם מחפשים סיבות לדאגה הן נעוצות בעובדה שבפעם הראשונה במהלך הקונפליקט הזה הנשיא טראמפ מבשר שהגיע להסכמה עם ישראל על "מפה המשרטטת במדויק את הגבולות לפתרון שתי המדינות", או במילים פשוטות יותר: הסכמה ברורה להקמת מדינה פלשתינית מפורזת עתידית, עם חלק ממזרח ירושלים כבירתה והכרה אמריקנית מוחלטת בה. עם זאת יש לומר שבמצב הנוכחי המדינה נראית רחוקה מתמיד, שכן הפלשתינים כלל לא מתעניינים באותו חזון.
יותר מזה, עד לרגע האחרון היו מאחורי הקלעים מאבקים קשים מאוד סביב הנוסח שיאמר נתניהו בהקשר למדינה הפלשתינית. בסופו של דבר הוא דיבר בשם עצמו כמנהיג, ולא בשם הממשלה כולה, מה שגורם לפוליטיקאים מימין להאמין שנתניהו לא יביא בכלל את עניין המדינה הפלשתינית להצבעה בשולחן הממשלה, אלא רק את נושא הריבונות.
גם ההסכמה להקפאת הבנייה למשך ארבע שנים כדי "להבטיח את האפשרות לפתרון שתי מדינות" היא מרחיקת לכת. אומנם היא כביכול תיכנס לפועל רק אחרי שהמשא ומתן בין הצדדים יתחיל, אבל זו התחייבות מסוכנת, שכן מי יודע כיצד תיראה ההנהגה האמריקנית בעוד ארבע שנים ולא פחות חשוב מכך, איך תיראה ההנהגה הישראלית. אולי תעלה דרישה מישראל להקפיא את הבנייה כמחווה של רצון טוב כדי להביא את הפלשתינים לשולחן המשא ומתן? אולי המנהיגות הישראלית תרצה לעשות צעד כזה? ההתחייבות הזאת הייתה צעד אחד רחוק מדי.
אבל צריך להסתכל גם על הצדדים החיוביים: החלת ריבונות בבקעה וביישובים ביו"ש, ביטול הממשל הצבאי, הכרה בירושלים כבירת ישראל והתנגדות לזכות השיבה – כל אלה הם לא דברים של מה בכך אלא בשורות גדולות מאוד.
בין השורות יש בשורה גדולה הרבה יותר: עד היום היה שטח שהוגדר כשנוי במחלוקת (גם על ידי ישראל) שהיווה כ-60 אחוזים משטחי יו"ש. תוכנית המאה בעצם מצמצמת את השטח הזה ל-30 אחוזים ואומרת ששטחי C, שתמיד דובר עליהם כשטחים שעתידים לעבור בשלב כלשהו לפלשתינים, הם שטח שנתון למשא ומתן שבו ישראל יכולה להשיג שליטה על חלקים נוספים.
חובת ההוכחה על נתניהו
הבעיה המרכזית של החזון האמריקני היא הפער בין הרצוי למצוי. המתיישבים רוצים את ההישגים בתוכנית בלי לשלם ולו את המחיר הקטן ביותר.
יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, ששהה בוושינגטון השבוע לקראת פרסום התוכנית, מרוצה מאוד מההסכמה להחיל ריבונות, אבל מכיר היטב את הסכנות הגדולות הטמונות בתוכנית. "הקווים האדומים של ההתיישבות הם הגיוניים וברורים, יש חלקים בתוכנית שלא מקובלים עלינו ולא על רוב הציבור בישראל ואסור שיקרו. לא נקבל הקמת מדינת טרור בלב הארץ, לא נקבל 15 יישובים מבודדים במרחב ולא הקפאת תכנון בשום תנאי", הוא אומר ומוסיף: "אין שום סיבה שההתיישבות תלך אחורה בהקשר הזה. אני לא יכול להעלות בדעתי שתושבי אלון מורה יחששו שמעבר לגדר עלולים להיות מחבלים או שייסעו בשיירות כמו שהיה בנצרים ובהסכמי וואי".
ראש הממשלה נתניהו, שפגש את דגן וראשי מועצות אחרים מיהודה ושומרון כמה פעמים לפני ואחרי ההכרזה על התוכנית, רואה את הדברים קצת אחרת. נתניהו חיפש לאורך כל הקריירה הפוליטית שלו את הרגע שייכנס אל דפי ההיסטוריה הבינלאומית כ"עושה שלום". לא ברור עד כמה הוא מעוניין בחזון טראמפ במלואו, אבל אין ספק שכהונתו הבלתי נגמרת בראשות הממשלה חיפשה הישג בסדר הגודל הזה, ויש להניח שנתניהו קיווה שאת ההישג הזה הוא יצליח להשיג לא בתקופה של כתבי אישום אלא הרבה לפניה.
להביא שלום משמעותו לנסות להתנחל בלבבות של מרכז העם, שכן מן הסתם מימין יהיו שיאמרו שמדובר בהסכם רע ומשמאל יהיה כאלה (וכבר שמענו אותם השבוע) שיאמרו שזה לא מספיק, שישראל לא נתנה כאן שום דבר אמיתי לפלשתינים. בכך נתניהו לא הצליח וכנראה לא יצליח. הוא אדם כזה, מהסוג שאהוב מאוד על הציבור או בלתי נסבל. קשה להיות אדיש אליו.
עכשיו הוא עומד לאחד המבחנים המשמעותיים ביותר של הקריירה הפוליטית שלו: מסמוס החלת הריבונות יוכיח שנתניהו טוב מאוד בדיבורים כפי שכולנו יודעים, אבל בצד המעשי כשזה קשור לארץ ישראל אין לו שום תעוזה וחזון. האם הרטוריקן המעולה, המנהיג הבינלאומי שבכל העולם מכבדים, יודע לנצל הזדמנויות? את התשובה לכך ייתן נתניהו בעצמו בימים הקרובים.
ראש הממשלה נמצא כאן בין הפטיש לסדן. יש לו התמודדות לא פשוטה בבית המשפט אחרי שוויתר על החסינות, ויש לו את קרב חייו הפוליטי על השיבה לכס ראש הממשלה אחרי מערכת בחירות שלישית בתוך שנה אחת. נתניהו אוהב לחגוג הישגים כמה שיותר, מה שעלול לגרור החלת ריבונות בשיטת הפעימות הזכורה לרעה כדי למקסם את ההישג הפוליטי.
נתניהו יודע שאם החלטת הריבונות לא תתקבל לפני הבחירות – ההפסד שלו בהן מובטח. גם החלה בפעימות עלולה להבטיח הפסד, שכן הציבור עלול לחשוב שנתניהו לא שלם עם המהלך כולו. יש לנתניהו הבטחות שעוד דורשות קיום – הוא הבטיח בקולו סיפוח גם ליישוב היהודי בחברון ולקריית ארבע.
חזון ממשל טראמפ הוא היסטורי ללא ספק. ההיסטוריה תשפוט אם לטוב, אם לרע ואם להחמצת הזדמנות היסטורית לשנות את המצב בשטח בחסות אמריקנית. "עסקת המאה היא הזדמנות המאה. ישראל בהנהגתי לא תחמיץ את ההזדמנות", אמר נתניהו. חובת ההוכחה במקרה הזה כולה עליו.
ביציע הימני
מי שיעמדו הפעם על המשמר וכבר החלו להפעיל לחץ על נתניהו יושבים במפלגה מימין לליכוד, זו שנתניהו התאמץ כדי שתרוץ יחד. בעוד בסביבתו של נתניהו דיברו על הבאת הצעת החלטה להחלת הריבונות כבר בישיבת הממשלה ביום ראשון הקרוב, השר יריב לוין הבהיר שלדעתו יש להעניק ליועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט כמה ימי היערכות לפני תחילת ההליך. "לא נספיק להביא את הסיפוח לממשלה כבר ביום ראשון בגלל עבודת מסמכים ונוהלי הממשלה. זה יקרה בקרוב", טען השר.
אבל גורמים בכירים המעורים בהיבט המשפטי של המהלך אומרים שאין צורך בעבודת מטה ארוכה במיוחד או אפילו בהתערבות של היועץ המשפטי לממשלה. הם מביאים כדוגמה את החלטת הממשלה מיוני 1967 שהחילה את הדין הישראלי על ירושלים ששוחררה. ההחלטה כוללת שורות בודדות ומפה של תוואי השטח.
בימין לא יקבלו את הטיעון המשפטי, וכמה שרים כבר הביעו את עמדתם הנחרצת שהיועץ יכול לייעץ אבל הממשלה היא זו שצריכה להחליט. הדרישה מנתניהו היא להחיל את החוק ואת הריבונות באופן מיידי, משום שגם בימינה וגם בקרב לא מעט מחברי הליכוד שוררת הערכה שמה שלא ייעשה לפני הבחירות – לא יקרה גם לאחריהן. ההתעקשות היא גם שהצעד להכרה והחלת החוק ייעשה בפעם אחת, על כל השטח שהממשל האמריקני מוכן להכיר בו, שאם לא כן הדבר עלול ליצור בעיות גדולות בהמשך. חשוב לציין שמשיחות שערכנו עם גורמים בממשל האמריקני השבוע הופנו כל האצבעות לירושלים. "אתם קיבלתם אור ירוק", אמרו הגורמים, "אתם אלה שצריכים לפעול".
בסביבתו של שר הביטחון נפתלי בנט אומרים שהוא, כחבר ממשלה וגם כמי שאחראי על לא מעט היבטים של היישום, יהיה מאוד פעיל בנושא. בנט כבר הקים צוות מיוחד ליישום וביצוע החלת החוק והריבונות הישראלית על כל ההתיישבות היהודית ביהודה ושומרון ועל בקעת הירדן ובים המלח. יש גם צורך לעבד עוד קצת את המפות, שכן לפחות יישוב אחד שנתניהו התגאה בעצמו באישורו באחרונה נשמט בטעות מהשרטוטים.
בשורה התחתונה הרצון של בנט הוא שהציבור יבין היטב את גודל השעה, ובעיקר שמה שלא יתרחש בתוך ימים עלול להפוך לבכייה לדורות. חשוב לו שיובן ציבורית שממשלה כמו זו הנוכחית לא יכולה להביא אפילו לדיון בתוכה או לתת הסכמה שבשתיקה להקמת מדינה פלשתינית, גם אם מדובר בתסריט רחוק מאוד.
הלחץ שיופעל בימים הקרובים להחלת הריבונות באופן מיידי ישקף גם את הלכי הרוח של הציבור ששמע הצהרות יפות, ראה צילומים על מדשאת הבית הלבן ומחכה עכשיו שממשלת ישראל תקבל את ההחלטה ההיסטורית, תוך הבנת כל המשמעויות הנגזרות ממנה עם מבט קדימה וידיעה שייתכן שיהיו מחירים שיצטרכו להיגבות וגם אותם יש למזער כבר עכשיו.
לתגובות: nitsankeidar@gmail.com