יום ראשון - 14:00 שעון ישראל - נתב"ג
פמליית ראש הממשלה בדרך למטוס אל על שמוכן להמראה. העיתונאים ערוכים ל'התנפלות' המסורתית על ראש הממשלה לפני עלייתו למטוס.
רק מעטים מאיתנו, שמכירים מקרוב את ההתיישבות, מזהים שלושה ראשי מועצות מיו"ש - אלקנה, אורנית ואריאל שהגיעו עם מסר חיובי לנתניהו. "אנחנו כאן לחזק את ראש הממשלה ולהגיד לו שהעם איתו", מסביר ראש מועצת אלקנה אסף מינצר. ראש הממשלה מגיע, לוחץ את ידיהם, אומר כמה מילים לתקשורת ועולה בזריזות לקדמת המטוס. אין שאלות ותשובות, אנו עולים למטוס ללא "בשר".
ראשי המועצות מספרים לנו שהם הגיעו "בהזמנת לשכת ראש הממשלה", במהלך הימים הקרובים נלמד עד כמה הנראות חשובה ועד כמה היא חלק מהסיפור.
כנהוג בטיסות רוה"מ, יש מניין לתפילות במהלך הטיסה. ראש המל"ל מאיר בן שבת, המזכיר הצבאי אבי בלוט ועוד אנשי צוות מסורתיים ודתיים מתאספים עם העיתונאים הדתיים לתפילות מנחה וערבית. הפעם יש 'חיוב', הלא הוא שגריר ישראל בארה"ב דיויד פרידמן. מה שהתחיל כהתארגנות ספונטנית למניין נהפך לאירוע שכל הסובבים בוחרים לצלם וכמובן להעלות לרשת, ברגע שיהיה חיבור לאינטרנט.
הרעיון הזה שנציג המעצמה הגדולה בעולם מוביל תפילה כבר לא נראה מוזר. אבל בדרך לבירת ארה"ב, במיוחד בטיסה הזאת, יש תחושה שאנו בעידן אחר. עוד נראה.
יום ראשון - 20:00 שעון ארה"ב - שדה התעופה הצבאי בוושינגטון
נוחתים בוושינגטון. קר. עוד נתגעגע לקור הזה בסוף המסע הבין-יבשתי שלנו, אבל אנחנו לא מודעים בשלב הזה למסלול המלא של הנסיעה.
יום שני - 10:00 שעון ארה"ב - הבית הלבן
עומדים בכניסה לבית הלבן, מאחורינו ה'בלייר האוס' - המעון הרשמי של אורחי הבית הלבן - שם מקום משכנו של ראש הממשלה השבוע. האבטחה מוקפדת, אבל אנחנו ישראלים שרגילים לאירועים בהשתתפות ראש הממשלה וכניסה לכנסת, אז אין תלונות.
אנחנו בשלב ההערכות וההדלפות. למרות שבעוד 24 שעות כולנו נתכנס לשמוע את פרטי העסקה, עיקר העיסוק היום זה לדווח מה ככל הנראה נראה בתוכנית.
בין כל ההערכות - כן יספחו או לא יספחו, כן מיד או לא מיד, כן מדינה או לא מדינה - אתה עוצר וקולט את הסיטואציה: אנחנו מחכים בקור הוושינגטוני להיכנס לבית הלבן כדי לשמוע, היום ומחר, מה ארצות הברית 'מרשה' לנו לעשות בארצנו. כן, תוך רגע המחשבה נעלמת ואתה מבין שזה העולם ושהברית הזאת איתנה וחשובה, ובכל זאת, לרגע אחד, הסיטואציה דוקרת.
נכנסים לחדר התדרוכים המפורסם, בין אם מהתדרוכים האמיתיים ובין אם מכל הסרטים והסדרות שבהם הלוקיישן הזה מככב. המקום מלא מקיר לקיר, ממש צפוף, אבל ההנחה שכולם פה לשמוע בשקיקה מה טומנת בחובה עסקת המאה מתבטלת ברגע ששומעים שוב ושוב מילים כמו "אימפיצ'מנט" ואת שמו של הכדורסלן האגדי קובי בראינט שנהרג אמש בתאונת מסוק. כן, לאמריקאים יש הרבה נושאים בוערים על הראש ואנחנו לא ממש מעניינים אותם.
מתקדמים אל עבר 'זירת האירוע' - מדשאות הבית הלבן, המקום בו ייפגשו טראמפ ונתניהו ואף יצעדו להם בנעימות לצד הגינה הנשיאותית.
כללי המשחק ברורים אבל יש את השטחים ה'גמישים'. מצד אחד, אין בלו"ז זמן להצהרות ושאלות, אך מצד שני כולם יודעים מתי כדאי לנצל רגעי שקט, לשאול שאלות ולקוות לתשובות ענייניות.
ואכן כששני המנהיגים מסיימים את ההליכה הרגועה והחברית שלהם על השביל לצד הגינה, זה הזמן לשאול את השאלות. אני מנצל רגע של שקט ושואל את נשיא ארה"ב: "מה המסר שלך לתושבי יהודה ושומרון?". טראמפ ונתניהו משתהים לרגע, אבל אז נתניהו 'משתלט' על העניינים ובוחר לפתוח בדברי ברכה ותודה למארחו נשיא ארה"ב. האם היה פה ניסיון להימנע בשלב הזה מהתייחסות למתיישבים והתנחלויות? אין לדעת.
יום שני - 12:00 שעון ארה"ב - בקרבת הבית הלבן
יש"ע זה כאן. וזה לא רק שמגוון רחב של ראשי מועצות הגיעו (שומרון, בנימין, אפרת, גוש עציון ומועצת יש"ע), אלא שמדובר גם בייצוג של ספקטרום רחב של דעות וגישות לעניין שלשמו התכנסנו.
החל מראש מועצת אפרת שמתמקד ב'הזדמנות שאסור לפספס', בצורך לאמץ את מה שנותנים ובאמונה שרק ככה משיגים את מה שצריך ועד ראש מועצת שומרון שמדבר על 'מצב חירום', 'ממשלת ימין שתסכים למדינה פלסטינית' ו'סכנות קיומיות למדינת ישראל' - שניהם מדברים על 'לחזק את ראש הממשלה', אבל ברור שהגישות שונות מאוד.
העדכונים מתוך הבית הלבן ממשיכים לזרום - ראש הממשלה סיים את הפגישה המורחבת, ראש הממשלה סיים את הפגישה המצומצמת, בני גנץ החל פגישה, בני גנץ סיים פגישה.
יום שני - 15:00 שעון ארה"ב - מלון ג'פרסון, וושינגטון
ההכנות בעיצומן לקראת דברים לתקשורת מאת בני גנץ - תדרוך כתבים שצומצמם להצהרה מפאת קוצר הזמן. מגהצים את דגלי ישראל וארה"ב, מזיזים את הפודיום, בודקים את רמת התאורה שנכנסת מהחלון. בכלל סביב המשלחת של גנץ יש המון תשומת לב לפרטים הויזואלים - מספיק רק לראות את שיירת הג'יפים השחורים כדי להבין שהאיש שואף להגיע בפעם הבאה כראש ממשלה.
גנץ צולח את ההצהרה בהצלחה. במיוחד אחרי הטראומה משנה שעברה בוושינגטון (יונית, יונית, יו יו יונית), אי אפשר שלא לחפש את הפאשלות הקטנות. אבל כאמור, הפעם הכל עובר בהצלחה ולאחר ההצהרה המשלחת ממהרת לחזור הביתה לטפל בבקשת החסינות של נתניהו. כן, אותה בקשת חסינות שבאורח פלא תתבטל כשיו"ר כחול לבן כבר יהיה על מטוס בדרך לישראל.
יום שלישי - 7:11 שעון ארה"ב - וושינגטון
"בוקר טוב", כותבת דוברת ראש הממשלה בקבוצת הוואטסאפ של המשלחת. ניסיון של כמה טיסות רוה"מ מלמד ש"בוקר טוב" כזה יכול להיות התחלה של שינוי מוחלט בתכניות והפתעות מפה עד הודעה חדשה. ואכן ההפתעה מגיעה: "מסתמן כי רה"מ נתניהו יטוס ביום ד' מוושינגטון למוסקבה כדי לעדכן את הנשיא פוטין בהתפתחויות המדיניות ובתכנית המאה".
שום מילה על נעמה יששכר, אבל ברור לכולם שזה קשור גם אליה.
יום שלישי - 10:00 שעון ארה"ב - הבית הלבן
היום הגדול הגיע. יש התרגשות באוויר, אך גם תחושה של אי וודאות.
תוך זמן קצר אנו מוצאים את עצמנו באולם הרשמי של האירוע. כל כך הרבה פרצופים מוכרים, זה באמת מרשים - ראשי ארגונים יהודיים, מנהיגים נוצרים אוהבי ישראל, אנשים שאנחנו בערוץ 7 פגשנו בכל כך הרבה צמתים במהלך השנים. ובנוסף לכל זה - הכיפות, אני לא סופר, אבל אי אפשר שלא לשים לנוכחות המרשימה של חובשי כיפות.
האירוע מתחיל וכולם נכנסים לכוננות, ממתינים למילות המפתח והן מגיעות, אבל כולן - ריבונות, מדינה פלסטינית, זכות היסטורית, וויתור על חלקי מולדת. הקולגה מעיתון הארץ מצייצת שטראמפ מכר לימנים את חזון שתי המדינות בעוד עיתונאים ימניים מובהקים מתייחסים לאירוע בחרדת קודש. באותם רגעים האלמנטים המהפכניים בולטים ומורגשים - הזכות המלאה של עם ישראל על ארץ ישראל, הדיבור על כל היישובים, ההבטחה שלא יהיו פינויים כלל וכלל, ועוד. כשנתניהו נכנס בדבריו לרזולוציה של שילה, בית אל וחברון, אי אפשר היה לטעות - אנו בעידן אחר לגמרי.
יוצאים מהאירוע והרגשות מעורבים. מנסים להבין הרבה דברים - מי מתחייב למה, מה לוחות הזמנים, מה זה אומר יישובים שהם 'מובלעות' ועוד.
כשאני משוחח עם תומכי ההתיישבות לאחר ההכרזה, או אולי יותר מדויק 'תומכי נתניהו', יש אווירה משיחית. כשאחד מהם מראה לי את המפה של התוכנית ואומר "תראה איזה דבר מדהים זה", אני עוצר אותו ועונה "הכל טוב ויפה, וייתכן שכל ההיגיון הוא למען ארץ ישראל. אבל להחזיק מפה של נסיגות ולהגיד שזה מדהים, זה כבר לא לראות את העסקה בעיניים פקוחות".
נכנסים בזריזות לבלייר האוס. לא רק אנחנו הזדרזנו מהטקס, גם ראש הממשלה. התדרוך צריך להתחיל.
יום שלישי - 13:30 שעון ארה"ב - הבלייר האוס, וושינגטון
ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נכנס לחדר. את ראש הממשלה פגשתי בראיונות פוליטיים ובאירועים רבים, היום הוא נראה מלא אנרגיה במיוחד ומאוד בטוח בעצמו. הוא מתייישב ומתחיל להקריא את הדגשים והנקודות שחשוב לו להעביר ולהבהיר בעניין התוכנית.
נתניהו מתייחס לכל השאלות והאמת, את כל התחושה המורכבת שהייתה לי לאחר הטקס הוא מפרק. נתניהו מסביר עד כמה התוכנית טובה לישראל, עד כמה התנאים על הפלסטיניים דורשים מהם 'לשנות את עורם' ובעיקר מבטיח לנסות להפוך מסמכים למעשים כבר בישיבת הממשלה הקרובה ולהכריז על החלת החוק הישראלי על הבקעה, צפון ים המלח וכל היישובים היהודיים.
אנחנו יוצאים, פוגשים את ראש מועצת שומרון יוסי דגן לאמירה קצרה, חיובית, מכובדת, ושקולה בעניין הזהירות שצריך. הסגנון הרבה יותר חיובי כעת, התחושה היא שהריבונות מעבר לדלת.
האווירה היא של אקורד סיום, מחר נתקדם הביתה (דרך רוסיה) עם הישג היסטורי למען עם ישראל בארץ ישראל. לא יהיה צורך ביותר מידי הסברים ודיבורים - זה הדבר האמיתי.
אז זהו, שלא.
יום רביעי - 07:00 שעון ארה"ב - וושינגטון
הרוח נושבת לכיוון אחר פתאום. עוד פרסום ועוד פרסום מכיוון אנשי הבית הלבן, בדגש על חתנו של הנשיא, ג'ארד קושנר, סותרים את דברי ראש הממשלה על סיפוח מיידי. בכלל, נראה שהאמריקאים מדברים היום בעיקר על המדינה הפלסטינית שאכן קיימת בתוכנית, אבל התחושה שנתניהו הקרין אתמול הייתה בעיקר של סיפוח / ריבונות / החלת החוק הישראלי.
עמיתי שמעון ריקלין מערוץ 20 שמקורב לראש הממשלה לוקח קשה את הדברים והוא מגדיר את התחושה בימין כ"אכזבה גדולה ומפח נפש". אם נתניהו לא יביא לריבונות לפני הבחירות, הוא בסכנה שלא להיבחר, הוא מבהיר.
אבל בסופו של דבר, אי אפשר להאשים את האמריקאים - נתניהו החליט לצאת לעולם, דרכנו העיתונאים, ולהגיד שזו התוכנית הכי טובה לישראל, שהתנאים על הפלסטינים כה קשים ושמה שאחרים קוראים 'מדינה' הוא קורא 'ריבונות מוגבלת'. אז מה מצופה מהאמריקאים אם לא להתגונן על התכנית בקהיליה הבינלאומית ובעיקר להבהיר שהמדינה הפלסטינית היא חזון בר קיימא ושישראל לא יכולה פשוט ככה להחיל ריבונות ללא ועדה כפי שנכתב בעסקה. לא נעים, אבל הכול היה כתוב שחור על גבי לבן בפרטי העסקה.
הדיונים האם יש פה הישג או כישלון, נמשכים גם במהלך הנסיעה לנמל התעופה הצבאי. היעד הבא - מוסקבה.
יום רביעי - 16:00 שעון ארה"ב - שדה התעופה הצבאי בוושינגטון
הפעם לא יהיו שאלות בעלייה למטוס, מבהירים לנו. אנחנו לא מוכנים לוותר על התייחסות להתפתחויות האחרונות ומתארגנים לפגוש את ראש הממשלה בעלייה למטוס.
השיירה מגיעה וראש הממשלה יוצא לכיוון המטוס, ברור שהוא לא מתכנן לעצור ולדבר איתנו אז נותר לשאול במהלך הצעידה. "לאן נעלם חזון הסיפוח והריבונות?", אני שואל וראש הממשלה עונה "יהיה בסדר", "למה אנחנו שומעים היום בעיקר על המדינה הפלסטינית?", אני ממשיך ושואל. ראש הממשלה חוזר שוב: "יהיה בסדר".
יום חמישי - 9:00 שעון רוסיה - מוסקבה
מיד לאחר הנחיתה במוסקבה אנחנו שומעים מאחד הגורמים במשלחת שיש תחושות לא נעימות סביב הפרסומים האחרונים של האמריקאים, אבל יש תקווה שישראל תוכל להתקדם עם הריבונות, למרות כל האמירות.
ברוסיה הכל קורה מהר. יורדים מהמטוס, עולים לרכבים, מגיעים לקרמלין, נכנסים, ותוך זמן מאוד קצר, אנחנו ב"חדר הסגלגל" של הקרמלין ובתזמון מדויק ומתוכנן שני המנהיגים - נתניהו ופוטין - נכנסים כל אחד מדלת אחרת.
לאחר הפגישה אנחנו מצטופפים בחדר תקשורת קטן ולאחר מכן מכוונים החוצה. שתי מילים מפי אחד השומרים שלא אהב את הצילומים של קירות המבנה המפואר הזכיר לנו את המתיחות הקיימת."Go Home", הוא אמר, "לכו הביתה".
יום חמישי - 11:30 שעון רוסיה - שדה התעופה מוסקבה
מחכים לנעמה. כפור אימים. כבר לא מרגישים את אצבעות הידיים. אבל ממתינים לנעמה. התקווה היא שנוכל לדבר איתה קצת על החוויה ובעיקר על השחרור, אבל כלום, "תודה רבה" קטן לכיוון המצלמות, וזהו.
יש הרבה ביקורת על הנסיעה לרוסיה - שבעצם מדובר בטרמפ לנעמה, חלק מהקמפיין של נתניהו. אבל הדברים ששמענו ממקור ביטחוני על הרגישות המיוחדת מול רוסיה ועל הצורך הקריטי לסייע לנעמה הבהירו את הנקודה ואת המשמעות.
מה שכן, יש דבר אחד שכן הייתי נמנע ממנו וזה הצעידה המשותפת יחד למטוס. מבול התגובות ברשת לאחר האירוע, מלמד שנראה שאם נתניהו הרוויח בכלל נקודות מהמהלך, זה מהשחרור עצמו, ולא מהתמונות של הזוג נתניהו אוספים בידיהם את נעמה ואימה ממוסקבה.
יום חמישי - 14:30 שעון ישראל - מטוס ראש הממשלה
לאחר שביקשנו באופן נחרץ, הצוות של הפמליה מגיע לתדרוך. עם כל הכבוד לשחרורה של נעמה, שראש הממשלה מתייחס לעניינה ולחשיבות שחרורה, אנו מתעניינים מאוד במה שקרה ל'עסקת המאה' מיום שלישי ועד היום. הגורמים הבכירים מודים שיש אי הסכמות, אבל טוענים שזה בעיקר טכני ולא מהותי.
ואז מגיע רגע אחד קטן, כזה שלא היה מתוך דף המסרים. הרגע הזה מלמד אותנו יותר מכל המילים שנאמרות בתדרוך. אני שואל את הגורם המדיני הבכיר האם אולי השתנה משהו אצל האמריקאים והאם יש שינוי אמיתי מכל מה שהיה ביום ההכרזה. הגורם אומר בכנות "מקווה שלא", אני שואל "אז אתה פחות אופטימי", והוא מושך בכתפיו בצורה של "יהיה בסדר".
יום חמישי - 18:00 שעון ישראל - נתב"ג
הרגע ההוא בתדרוך נשאר איתי גם אחרי הנחיתה - אם הבכירים ביותר יוצאים מהביקור ההיסטורי הזה עם "תקווה" שהכול יסתדר, כנראה שבאמת המלאכה לא הושלמה כלל וכלל.
ההצהרות אכן הושמעו, והן לגמרי היסטוריות. אבל המעשים בשטח בזמן הקרוב הם שיכניסו תוכן ומהות למה שהיה באולם בבית הלבן ביום שלישי.
האם יהיו מעשים? ימים, ומנהיגים, יגידו.