שרית שי, מרצה ומדריכת טיולים בסין, ממשיכה לשמור על קשר עם הרחוב בסין וממנו היא דולה נתונים מדאיגים בהרבה מאלו המתפרסמים בתקשורת ובסוכנויות הידיעות הסיניות, אך יש לה גם ביקורת לא מבוטלת על היחס המופגן מצידנו, הישראלים, לכיוונם של הסינים.
"ברוך ה' ותודה לאל שאין טיסות מסין שזה היה צעד מאוד חשוב בדרך לעצור או למנוע מהנגיף מלהגיע לישראל", פותח שי ומציע לנו שלא להקשיב לדיווחים לפיהם אין מחסור בסין. "יש מחסור", היא קובעת ומבהירה כי אמנם אין צורך לתרום מזון "אבל מי שעוסק בציוד רפואי כמו כפפות ומסכות וציוד הגנה נוסף, הם נחוצים מאוד".
"היום בשנחאי צריך להירשם כדי לקבל מסכות. אנשים שנשארו בעיר כי יש להם בעלי חיים או ילדים, צריכים להירשם כדי לקבל הקצבת מסכות. בווהאן פתחו בית חרושת לציוד רפואי ועושים פי חמש מהכמות. הם עושים מאתיים אלף מסכות בכל יום ו-12,000 חליפות הגנה ביום. הם עובדים סביב השעון למען העם, כדי לעזור".
לדבריה אלה מוסיפה שי ומספרת על מה שהיא מגדירה כ"האכזריות שלנו כלפי העם הסיני", שלדבריה "היא נובעת מבורות". שי מספרת על פוסטים שהיא כותבת על מצוקת הסינים והתגובות החריפות שהיא סופגת בנוסח 'צריך להרוג אותם', 'אוכלי בשר' וכיוצא באלה. "כשאמרתי, כאשר גירשו את הסינים, למה גירשתם אותם לפני כניסת החוק, קיבלתי ריקושטים שצריך להשמיד את העם הזה שאוכל בשר, אבל מה אתה אכלת בצהריים".
שי מספרת על הפסקתו כבר לפני שלוש שנים של פסטיבל שהיה לסמל אכילת כלבים וחתולים. לדבריה הסינים מגדלים חיות מחמד ויפי הנפש משתלחים בהם ללא סיבה של ממש. ומה על הערכותיהם של מומחי בריאות בארץ ובעולם שתולים את התפרצות הנגיף באותם שוקי בעלי חיים? "אני לא חולקת על זה, אבל גם בתאילנד יש פסטיבלים ואוכלים חתולים וכלבים, האם בגלל זה לא נוסעים לפוקט ולבנקוק? עשרים אחוז מהנשארים בשנחאי יצאו לנפוש בתאילנד ששם אוכלים כלבים וחתולים, אז למה לא מדברים על זה?".
"לא יודעים אם באמת המחלה פרצה מאכילת עטלף או ממעבדה כלשהי. אנשים מערבבים ולוקחים נתונים שונים ממקומות שונים. גם אצלנו ראיתי בשני ערוצים אומרים שני דברים הפוכים. חייבים למצוא קו מנחה לציבור להסביר מה מסקרים ומה אומרים".
סוגיה נוספת אותה מעלה שרית שי היא סוגיית היחס העסקי לסין. "אני רואה כאוס בנושא העבודה עם סין. אנשים שמזמינים עבודות מסין, בעלי עסקים שעובדים עם סין גם בתחומי הסניטאריה והחרסינות וכיוצא באלה, לכם אני רוצה לומר, גם אני מחכה לתשובות מהם וחשוב שתדעו שהם לא יודעים. אל תכעסו עליהם ואל תיכנסו ללחץ. אני מאמינה שבתוך שבוע נדע כי הממשלה אישרה לחזור לעבודה בשביעי לחודש ובעשירי למרץ ללימודים בתי הספר. בשביעי לפברואר נשמע על עשרות אלפי חולים או מתים כי יצופו כל המקרים וגם נדע מי חזר לעבודה, ואז נוכל לכמת את המספרים והנזקים. דברים יתעכבו קצת אבל אני לי ספק שהסינים יחזרו לעצמם".
"אני מציעה להתייעץ ולשאול. בינתיים אל תזמינו, אבל מי שעובד עם סין חשוב לשמור על קשר ולתמוך בהם. תכתבו להם אימייל של הבנה. זה מאוד חשוב. זה יחזור כבומרנג. כל מה שסביבנו הוא מתוצרת סין. אם נפנה גב לסינים הסינים לא ישכחו לנו את זה", אומרת שי ומספרת מניסיונה עם החברה הסינית: "בפעם הראשונה בביג'ין נכנסתי לרכבת התחתית אחרי שהיה צליל שאסור להיכנס. נתפסתי עם חצי גוף בדלת וסיני, שבתרבות שלו לא נוגע לעולם בזרים, משך אותי פנימה אל הקרון. המשקפיים נשברו לי והוא אמר 'אני ממש מצטער על המשקפיים. אוכל לקנות לך חדש?'. הם יעשו הכול כדי לעזור לך. לכן אני אומרת שמזלנו שהקורונה פרצה בסין. אם זה היה פורץ במדינה אחרת לא היינו יכולים לדבר כעת כי אף שלטון לא יכול להתחקות אחר התנועה שלך, לטוב או לרע, ולדעת שאתה באמת מקיים את הכללים", דברי שי המזכירה את המתרחש בישראל, כאשר ישראלים שהגיעו מסין שוחררו לביתם ללא מעקב למרות החשש שנדבקו בקורונה. "הם עדיין לא קיבלו תשובה והם לא בבידוד", היא אומרת ומתריעה מההתנהלות השאננה בישראל.
עוד ביקשנו משי להעריך את מספר הנדבקים במחלה ועד כמה המספר רחוק מזה המתפרסם בתקשורת והיא אומרת: "כשדיווחו על 17 נפטרים מהקורונה התכתבתי עם כתב בסין שאמר שהוא מקווה שזה לא עם עוד שני אפסים. היום, כשמדברים על כ-400 מקרי תמותה, זה יכול לקפוץ בקלות לאלף או אלפיים אם לא יותר ואני לא אומרת את מה שאני חושבת באמת".