עליזה לביא
עליזה לביא צילום: ללא קרדיט

ט"ו בשבט כבר מעבר לפינה ובמרכז הרצל הפיקו למעננו הגדה לט"ו בשבט הכוללת טקסטים ושירים של אנשי רוח והוגים. שוחנו עם יו"ר מרכז הרצל, ד"ר עליזה לביא, על ההגדה והסיכוי שתוכנה יתפוס מקום בלב החג ובלב העם.

על הפקת ההגדה מספרת לביא: "יחד עם מיזם 929 והספרייה הלאומית הפקנו הגדה סביבתית-ציונית שהביא שיתוף פעולה עם יוצרים ואמנים שביקשנו מהם לשלוח עבורנו קטעים שלהם שהם חושבים שצריכים להיות בהגדה, מהמקום של השורשים היהודים והציוניים שנטועים עמוק באדמה".

"אנחנו מבקשים לשבת בערב הזה ולהציע לחזור ולקרוא את המקורות, על שבעת המינים, הסיפורים שסביבם ולהמשיך להעמיק את המסע הציוני שלנו במגוון קטעים מרגשים ומשמחים", אומרת לביא ומסבירה את הבחירה להפיק את ההגדה כמהדורה מקוונת ולא מודפסת בחשיבות הפן הסביבתי. עם זאת במרכז הרצל ידפיסו מספר עותקים למי שיהיה מעוניין בכך.

"לט"ו בשבט יש הרבה משמעויות ופירושים של אהבת הארץ, וההגדה הזו החזירה הרבה מאוד קטעים שמעוררים את הקשר העמוק במסורת יחד עם חופש יצירה מרגש מאוד של פזמונים, שירים, קטעים מהמקורות וכו'".

ערך מוסף מוצאת לביא בעצם אמירת התודה הכרוכה בישיבה סביב פירות הארץ וחגיגת החג תוך הדגשת ערכי ארץ ישראל. "אנחנו שוכחים לומר תודה על מה שיש לנו", אומרת ד"ר לביא ומספרת את שסיפרה לה אמה המנוחה על תפוז מארץ ישראל שכאשר הגיע לרומניה וכולם ישבו סביבו ולא רק שאכלו את תוכנו אלא נהנו גם מקליפתו ואף מהגרעינים שבו. "את ההתרגשות הזו אנחנו רוצים להחזיר גם על ידי העושר של המנהגים והטקסטים יפים. כמעט כל מי שפנינו אליו שלח והתרגש".

עד כמה השיח הציוני הזה שעליו מדברת לביא מדבר אל הדור הנוכחי, שעסוק יותר בחומריות ובהישגיות? לביא, הפוגשת מתוקף תפקידה כיו"ר מרכז הרצל לא מעט קבוצות מרבדי החברה השונים, משיבה: "אנחנו מזמינים לחזור ולגעת בחומרים שלנו. אין עתיד בלי עבר. את החזרה שלנו לארץ צריך לחזור וללמוד. חלק ניכר מהעבודה שלנו במרכז הרצל היא קריאה חוזרת של הסיפור שלנו".

"הרצל השאיר לנו הרבה כתבים מאמרים, מכתבים וספרים וכתב גם על הקונפליקט החומרי הזה ואנחנו ממליצים לקרוא את ההמלצות שלו וגם את ההתרגשות שלו כשהוא מגיע לביקור בארץ ישראל ב-1898 והוא מתאר את הביקור במוצא ומתאר בהתרגשות את נטיעת העץ באדמת מוצא. הוא יודע גם להתריע ולדרוש שהנטיעה תהיה מחוברת לרוח אהבת האדם.

ת״ הוא אמר כבר אז שכל מה שנטעתם יהיה חסר ערך אם חופש הביטוי ואהבת הבריות לא יפרחו. אם לא נדע בינינו לשמור על הסבלנות והיחד הנפלא הרבה מאוד דברים ילכו אחורה ויקמלו. את זה אנחנו מבקשים להזכיר, לצד הטוב והשפע מזכירים גם מה עלול להתרחש. ט"ו בשבט היא הזדמנות לעצור ולחשוב על מה שיש לנו בארץ ולא היה לדורות הקודמים, ולהיות טובים יותר".

על דבריה אלה שאלנו את לביא בעקבות עלעול בין דפיה המקוונים של ההגדה אם היא חשבה בנוח עם תכנים שבעיצומו של האירוע החגיגי משלבים עיסוק בהאשמה עצמית, כפי שכותב יורם טהר לב על הצורך להגן על הארץ מפנינו. כך גם מתגנבת להגדה הזו האשמה, גם אם מרומזת, על המנהיגות בישראל שאינה כבימי לוי אשכול שלא נחשד בחשדות כלשהן. גם הסוגיה הפוליטית לא נעדרת מההגדה ובדבריו של מירון רפפורט אנו מואשמים בכך שאיננו רואים את העם האחר, הפלשתיני. האם כל התכנים הללו נכון להם להשתלב בהגדה שאמורה להיות חגיגית? האם זו השעה ל"התבחבשות" שכזו?

"אני לא חושבת שזו התבחבשות. זו הזדמנות להתמודד עם הקולות השונים כסוג של מראה גם אם לא מסכימים והיא מעוררת אי נוחות. הכוח הוא בקבוצה ובהכלה של הקולות השונים וגם בהתמודדות. אל עם הכול צריך להסכים, אבל צריך להבין", משיבה לביא ועל כך שאלנו אם יתכן ומאחר ולא ניתן היה לכוון את האמנים שהתבקשו לכתוב אין מנוס אלא לקבל את דבריהם ולא לשנות? אולי לו היו הדברים תלויים בה ובאנשי המרכז הם היו נראים אחרת ולא עוסקים במחלוקות בתוככי ישראל ובהכפשות. על כך היא משיבה:

"ההגדה מונחת וניתן לקחת ממנה את הקטעים שרוצים ולערוך אותה כרצונך. זו הצעה להגדה. לא עם כל הקולות נוח לי ולא עם כולם אני מסכימה, אבל אני מבקשת להבין אותם טוב יותר ולנסות למצוא את הדיאלוג ואת מה שניתן להסכים עליו. ט"ו בשבט וליל הסדר הם הזדמנות לשיחה שנדחתה, בעיקר בתקופה שאין לנו יחד ואנחנו בתקופה קשה לישראל לפני ואחרי בחירות, כשאין לנו ממשלה ואנחנו בהאשמות הדדיות. ניתן לראות את העץ שמולנו וכל צייר רואה אותו אחרת. ככל שנתבונן יחד על התוצאים אולי נבין מהיחד הזה את הקולות השונים".

למשהו שעדיין חסר בה בהגדה. יש בה אמנם ציטוטים ופרשנויות להיגדים שונים מהתנ"ך אבל לא ניתן למצוא בה ולו ברכה אחת או אקט טקסי דתי כלשהו. זאת בשעה שבמהלך הדורות התקבע סדר ליל ט"ו בשבט עם לא מעט ברכות ומנהגים. האם היה כאן ניסיון למזער את הפן היהודי של החג ולהשאיר אותו ישראלי?

לביא דוחה את הפרשנות הזו: "חלילה. ממש לא. זה מיזם תרבותי יחד עם הספרייה הלאומית ומיזם 929 שמביא התבוננות נוספת. כולנו מכירים את סדרי ההגדה החל מתקופת המקובלים בצפת ויצאו כמה וכמה הגדות ט"ו בשבט, אבל כאן ביקשנו, בעיקר בתקופה הזו, להביא את הקולות השונים סביב ההשלכות האסוציאטיביות של הפסיפס בישראל. זו הצעה לסדר. אני מציעה לקחת את הקטעים ולהוסיף אותם לברכות ולאגדות סביב שבעת המינים".