מוטי זליקוביץ
מוטי זליקוביץצילום: אישי

יום המודעות למחלת הסרטן שהתקיים השבוע מעלה על נס את חולי הסרטן שמתמודדים עם המחלה, עם מקרי המוות והגבורה, הייאוש והתקווה.

המחלה זוכה בעשורים האחרונים לתהודה ציבורית גבוהה, ועם ההתקדמות העצומה בעולם הרפואה והטיפולים החדשניים, הפכה ממחלה שנחשבה לחשוכת מרפא ובעלת יחסי ציבור גרועים במיוחד לבעלת סיכויי הישרדות גבוהים. עם זה, יום המודעות מתעלם מנקודה מהותית ביותר שנוגעת למחלה - העובדה שהפגיעה הקריטית של הסרטן היא לא רק בתאי הגוף של החולים, אלא בתא המשפחתי שבמקרים רבים קורס.

משפחות רבות שפונות אלינו לאורך השנים מעידות כי ההשפעה הממאירה והקטלנית ביותר של המחלה מתבטאת גם בגרורות שהיא משאירה במשפחה, לעיתים זמן רב לאחר שהחולה מבריא.

כשאנשים מתוודעים לחולה הסרטן, הם מטבע הדברים מתמקדים בעיקר בחולה עצמו שצריך להתמודד עם מסכת הטיפולים והקשיים הנפשיים והפיזיים הכרוכים בה. אבל חשוב לזכור שבמשפחות רבות החולה הוא למעשה ליבת הגרעין שממנה נשלחות גרורות שמשתקות משפחה שלמה, כשהשגרה היומיומית של המשפחה מתערערת - דבר שמחמיר עוד יותר את מצבם הנפשי והמנטלי המיטלטל ממילא של החולה ושל שאר בני הבית. אופרציות יומיות רגילות כמו הסעת הילדים למוסדות החינוך, לחוגים או לטיפולים שונים פתאום הופכות לאתגר מורכב ביותר.

בנוסף לכך, במשפחות רבות של חולי סרטן הדינמיקה בין ההורים לילדים ובין הילדים עצמם מקבלת תפנית חדה, כשההורים מתקשים מאוד להעניק לשאר ילדי הבית את הזמן ותשומת הלב הדרושים להם. קל וחומר כשמדובר בילדים נוספים בבית, שצמאים וזקוקים לליווי הורי צמוד אם בשל קשיים רגשיים, עיכוב התפתחותי, בעיות קשב וריכוז, קשיים קוגניטיביים ועוד - מורכבויות ואתגרים שכידוע קיימים כמעט בכל בית, נורמטיבי ככל שיהיה.

היכולת המוגבלת של ההורים להתמודד עם מכלול האתגרים מובילה את המשפחה למשבר מתגלגל שמקשה מאוד על האפשרות להמשיך ולנהל חיים נורמטיביים עם סדר יום שפוי. לכן, חשוב לזכור שחולי הסרטן אינם היחידים שזקוקים לעזרה, ופרט לכך קיימת משפחה שלמה שמתמודדת עם תוצאות ההקרנות של המחלה, שלא באות לידי ביטוי רק בנשירת שיער, הקאות או בחילות כתוצאה מהטיפולים הכימותרפיים של החולה עצמו, אלא בפגיעה אנושה במרקם המשפחתי כולו שזועק לעזרה.

הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'יד תמר' המלווה מטופלים ומשפחות במצבי חולי ומשבר