עם תום ימי השבעה חזר עזרא שוורץ למקום התאונה הקשה בכביש 90, בה נהרגה רעייתו רעות, ובסיום הביקור הטעון כתב את הדברים הבאים:
"שבוע ויום אחרי התאונה המחרידה. הלכתי עכשיו עם אחותי למקום התאונה. לא פשוט. כואב מאוד. מאוד. הייתי חייב להשלים עם עצמי שזה אמיתי.
כן, זה אמיתי. פיסת נייר זרוקה על הרצפה. קבלה. תחנת דלק פז ארגמן מתאריך 15/10/19. משאבה 03. מספר הרכב שלי. כרטיס אשראי שמסתיים בספרות של הכרטיס אשראי שלי. כואב מאוד. אמיתי מאוד.
הולכים חזרה לרכב של אחותי. פתאום מכה בי כברק. ברק חד וכואב. כואב מאוד.
כולי מסוחרר אני אומר לאחותי. זה כאן!
מה כאן?
התאונה.
אנחנו כאן שעה, הפנמנו כבר שזה מקום התאונה.
לא. לא התאונה הזאת. אני מנסה להריץ בזיכרוני את התאריך. כן, זה היה רגע לפני שעברנו לעיר דוד. כסליו התשע"ה. דצמבר 2014.
הייתי שם. באותה נקודה. בדיוק. בגשם. בדיוק. החלקה. בדיוק. 2 הרוגים ו5 פצועים. הייתי שם 5 דקות אחרי התאונה. רגע לפני שהמסוקים הגיעו לפנות.
פתחתי חדשות לראות שאני לא מבולבל. ולא. אותה נקודה. בדיוק בדיוק. אפילו לא 10 מטר אחרי. אותה החלקה בדיוק בדיוק.
כביש 90 עד מתי?!? למה המסר לא הובן קודם?!? למה גם את אשתי הסיבוב הזה לקח?!? חיינו הפקר???
כשהודיעו לי לא הכחשתי. ידעתי שאשתי מוסרת נפשה כל יום בנסיעה על כביש דמים. אך לא שיערתי. שלא רק כביש דמים. נקודה של דמים.
ארץ ישראל היפה שלנו. אנחנו מבטיחים לך. אנחנו לא מסוגלים להכיל את השפע. ברוך ה'. הארץ מתמלאת בבניה שחוזרים, הולכים ורבים. גאולה מעל הטבע. פלא. נתפלל שהשפע ימשיך.
ארץ ישראל היפה שלי, עם ישראל יקר לי כל כך, אני מבטיח לעשות כל מאמץ. כל מאמץ להתאים את ארצנו לדור של תחיה. כבישים רחבים. כלכלה חזקה. ארץ ישראל של גאולה.
הכביש הזה גבה קורבנות. הנקודה הזאת גבתה קורבנות. בכסליו התשעה הייתי וראיתי. בשבט התש"פ כאבתי ובכיתי.
לא עוד!!!"