נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין נשא דברים היום (שישי) באירוע לזכרו של עמוס עוז ז"ל לציון שנה לפטירתו.
"קשה לדמיין דרכים נעימות יותר לקבל את השעה הזו של שישי בצהריים מאשר בקריאה משותפת בעמוס עוז", פתח הנשיא את דבריו. "עמוס, אתם ודאי יודעים, שימש שנים ארוכות כמורה לספרות. פעמים רבות הוא סיפר כמה אהב להיות מורה גם בתיכון וגם באוניברסיטה.
דורות של תלמידים וסטודנטים זוכרים אותו מלמד טקסטים בקריאה צמודה, קורא עם הכיתה יצירות שלמות, בקול הנפלא שלו, ומדי פעם עוצר, שם אצבע על נקודה שחשוב לזכור, מסביר איזו מילה, מבאר הלך רוח. והנה, עמוס יקירנו, ראה את האולם הזה המלא כל כך, ראה את כולנו מתאספים כאן לִקריאה צמודה, בטח כשמדובר בספר שהיה האהוב עליך מכולם".
"עמוס היקר, השנה האחרונה, הראשונה בלעדיך, הייתה שנה עמוסה דחוסה בציבוריות הישראלית. לא אכחיש, מספר פעמים מצאתי עצמי לנוכח מאורע זה או אחר, תוהה מה היית אומר: איך היית מביט על המצב, עלינו, איזה מבע היו לובשות אז עיני הים הכחולות שלך. האם היית דן אותנו לחסד הים הרוגע שבהן או לשבט הסערה שידעה להתחולל בהן, ולהכות גלים בחוף. ושניהם, החסד והשבט שלך ניבעו מאותו הים, מאותו המעיין הבלתי נדלה של אהבתך אלינו, למדינה הזו, למקום הזה, ולאנשיו", הוסיף הנשיא.
"תבונת העיניים שלך, מילותיך הצלולות שידעו להזיז הרים פנימיים, חסרות, חסרות לנו כל כך", אמר הנשיא. "עמוס יקירנו. והנה כבר שנה שאתה אינך, אבל השורות שיצאו לך, שיצאו ממך, נשארות איתנו ובתוכנו, שזורות בחיינו בשרשרת הדורות הישראלית של עבר והווה ועתיד, והן יישארו לנו לתמיד. אהבתך תישאר לנילי, לפניה, לגליה, לדניאל, לנכדים. ואתה תישאר לנו, לכולנו, לתמיד. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים".