מאז שעלה לארץ ישראל, ביקר דוד בן-גוריון רק פעמיים בבית כנסת: הפעם הראשונה הייתה בעלייה לתורה של נכדו, על פי דרישתם של הוריו, מרי ועמוס. על פי עדותו, הפעם השנייה הייתה ערב הקמת המדינה. עם זאת, סמוך לפתיחת המושב הראשון של האספה המכוננת ב-ט"ו בשבט תש"ט (14.2.1949), הלך לבקשת הרב מאיר בר-אילן לבית הכנסת ישורון בירושלים לשמוע תפילת הודיה, וציין ביומנו: "זו לי הפעם הראשונה בארץ ישראל שאני נוכח בבית כנסת בשעת תפילה".
לפני בואו של בן-גוריון לבית הכנסת התברר כי לראש הממשלה לא היה כיסוי לראשו "למר בן-גוריון לא היה כובע. את הצילנדר שלו לא הביא ואף לא הביא עמו מדירתו בקריה כובע מתאים". לאחר חיפוש מהיר נמצא כובע לראש הממשלה. השמועה סיפרה כי הכובע נמצא בבית משפחת נשיא המדינה חיים וייצמן "אך הכובע החום לא התאים ביותר לתלבושתו החגיגית של ראש הממשלה" (הארץ, 16.2.1949).
הופעתו של בן-גוריון בבית הכנסת "עוררה התרגשות של חיבה בין הקהל" והוגש לו סידור תפילה. "בבת-צחוק דחה מר בן-גוריון את הסידור, ברמזו כי אכן יודע הוא את התפילה בעל-פה. אך אחר כך קיבל אותו ובקש רשות להחזיק אותו כאות זכרון" (הארץ, 15.2.1949)
ט"ו בשבט תש"ט (1949), היה למעשה הראשון של המדינה ולתפילה בבית כנסת ישורון ופתיחת האספה המכוננת קדם יום נטיעות "יער המגינים" בארבעה מוקדים בארץ כפי שמתאר ד"ר יוסי שפנייר: באזור משטרת נבי יושע (מצודת כ"ח) שבגליל העליון המזרחי, באזור יחיעם שבגליל המערבי, בשער הגיא בואכה ירושלים ובבאר שבע. מפעל הנטיעות נערך בשיתוף קק"ל וצה"ל, כמצבת נצח ירוקה על שטח של 30 אלף דונם. המטרה הייתה לנטוע שישה מיליוני עצים לזכר הנספים בשואה, וכן שכל יחידה צבאית תיטע עץ על שמו של כל חייל מחייליה שנפל במערכה.
בן גוריון, שכיהן כראש הממשלה ושר הביטחון, נשא דברים בנטיעות בשער הגיא: "אנו נוטעים יער ועוד ניטע הרבה יערות לקיים משאלתם ורצונם של הלוחמים אשר מסרו נפשם על שחרור מולדתם, הפרחתה ובניינה, למען יוכל עם ישראל כולו, על כל גלויותיו, לשוב לארצו קוממיות ולחיות בה חיי חירות ורווחה. אך לא ביער-עצים אשר ניטע ולא במצבת-אבנים אשר נבנה ייחקק ויישמר זכר הגיבורים אשר נפלו על גאולת עמם ומולדתם. בלב העם היהודי בלב כל בני ישראל, בדורנו-אנו ועד סוף כל הדורות, יהיה זכר הגבורה והתפארת של הגיבורים אשר העזו ויכלו".