סילמן עם בנות אולפנת שירת הים
סילמן עם בנות אולפנת שירת היםצילום: דוברות

אמש, זכיתי לקחת חלק במופע השנתי של אולפנת 'שירת הים' בהיכל התרבות בפתח תקווה.

שירת הים מבית אולפנות וישיבות בני עקיבא, מוסד חינוכי ששם לו למטרה לחנך דור של בנות למצויינות בתחומי המוזיקה והמחול.

מדהים איזה שינוי מבורך מתרחש לנגד ענינו, עד לפני מספר שנים לא יכלנו למצוא מוסדות חינוכיים ייעודיים לבנות השואפים למצויינות בתחומים אלה, אולפנה פורצת דרך במגזר המחנכת בנות רבות לראות בתחום המחול והמוסיקה מקצוע ודרך חיים מתוך יראת שמים, בהבאה לידי ביטוי את מרחבי היצירה הפנימיים על ידי צלילים וריקוד שמקורם בחלקים גבוהים ואציליים בנפש האדם.

המופע שהועלה אמש, מציין עוד אבן דרך ביצירה המשמעותית של הבנות ועומד בשורה הראשונה של יצירות בתחומים אלה בארץ.

כל כך הרבה עוצמה וכשרון, רמה מקצועית גבוהה בעולמות המחול והמוסיקה השואף אל הקודש.

הגאווה והסיפוק האישי ניכרו בכל מבט וחיוך של הבנות על הבמה ואין אושר גדול מזה .

יצא לי לכתוב בעבר על ראיון בו צפיתי עם הכדורסלן היווד בראון שאמר: "הספורט אינו בונה אופי, הוא מגלה אותו".

שלוש פעמים הרצתי את הראיון לאחור, לשמוע עוד ועוד את המנטרה היפה על הספורט שהביא גם אותי לאן שאני.

על הספורט שבנה את אופיי,
את נשיותי,
את בטחוני העצמי,
את כישורי כאדם משתף, פעיל
חברתי וחברותי,
שלימד אותי הצבת מטרות מהן
וכמה מחייה הוא אוויר הפסגות.

אני עוד זוכרת את הפעם הראשונה בה נכנסתי אל אולם הספורט, הפליק פלאק הראשון שעשיתי,
הנפילה הראשונה שגרמה לי לדמם, הנפילה השניה שגרמה למבוכה והשלישית שגרמה לדמעות וכל אלו שנשכחו כשעמדתי על הפודיום, מדלית זהב על צווארי כשהורי הגאים שמחים בי מאוד.

בימים ההם ידעתי- שכל שארצה, אשיג.

תחושת הניצחון וההישג חזרו אלי בליל אמש כשזכיתי לראות את הבנות הצעירות עושות צעדי ענק בשינוי ותיקון עולם, בשאיפה אישית למצויינות וניצחון ענק על במה עמוסת כשרון ויופי .

זכינו.