23 שנים לאסון המסוקים. אי אפשר לשכוח את הלילה הארור הזה.
ישבתי עם תלמידים במכינה ולמדנו, נכנס תלמיד באמצע ואומר "קרה אסון, 2 מסוקים התנגשו והתרסקו."
התקשרתי לטייסת. מקבל שם ומתגנב עוד שם. מבין שזו הטייסת שלי.
חרב עלי עולמי.
במהלך הלילה התברר שתלמיד שלי, אלון בביאן, שהיה קצין בגולני, והיה על אחד המסוקים, נהרג גם כן.
מצאתי את עצמי שבוע שלם בהלוויות, בשבעה, פוגש משפחות שכולות, מנחם תלמידים.
וטייסת שעברה טראומה, שהיה לה קשה מאוד קשה מנשוא. היינו צריכים כוחות גדולים כדי לקום, להשתקם, לעמוד על הרגליים ולהחזיר את החבורה לטיסה פעילה. זו הייתה מהתקופות היותר קשות שהיו לנו בחיים.
יהי זכרם של כל הנופלים באסון הנורא הזה, ברוך.