שאלה: אדם שקונה בגדים ממוכר שאינו מכיר את איסור שעטנז, האם עליו לבדוק את הבגדים שמא יש בהם שעטנז? ואולי חובת הבדיקה היא רק בבגדי צמר או פשתים?

המצווה

ציוותה התורה שלא ללבוש בגד שעשוי מצמר ופשתן, שנאמר: "את חוקותיי תשמורו... ובגד כלאיים שעטנז לא יעלה עליך" (ויקרא יט, יט). צמר הוא מה שגדל על המין שנקרא כבש, שהזכרים שלו נקראים אילים והנקבות רחלים. אבל מה שגדל על שאר בעלי חיים אינו בכלל האיסור, כי אינו נקרא סתם צמר אלא יש לו שם לוואי, כגון "צמר גמלים" או "צמר ארנבות". בפועל, מימי קדם ועד ימינו רוב הצמר המיוצר בעולם הוא מכבשים, מפני שבטבעם הם מגדלים צמר רב ומשובח, והם נוחים לגידול על ידי בני אדם.

פשתן הוא צמח בעל גבעול יחיד ארוך, שבתוך גבעולו ישנם סיבים שמהם ניתן לעשות חוטים חזקים, ובעיבוד מיוחד ניתן לטוות מהם חוטים עדינים לאריגת בגדים לבנים נאים. בעבר הבגדים הנפוצים היו מצמר או פשתן, עד שיש סוברים שכאשר התורה אומרת "בגד" מבלי לפרט, כוונתה לבגד שעשוי מצמר או פשתים (מנחות לט, ב).

האיסור הוא ללבוש בגד שיש בו צמר ופשתן שמחוברים זה לזה, כגון בגד צמר שתפור בחוטי פשתן, או שאפילו רק המתלה שלו מפשתן. אבל אין איסור ללבוש בבת אחת שני בגדים שונים, אחד מצמר ואחד מפשתים, לפיכך מותר ללבוש מכנסי צמר וחולצת פשתן. וכן מותר ללבוש חלוק מצמר ולחגור אותו בחגורת פשתן, שכל עוד אין חיבור של תפירה או קשר קבוע בין בגד הצמר לבגד הפשתן, אין איסור. שילוב של חוטים ממיני צומח אחרים, כקנבוס וכותנה, מותר. מדברי חכמים גם אסור לשבת על בד שיש בו שעטנז, שמא יעלה ממנו חוט וייכרך על בשרו במגע כלשהו, או שמא יטעה להתעטף בו. כדי שלא יטעו בזה, הוסיפו חכמים וגזרו שלא לשבת או לשכב על בד שעטנז, אפילו אם יהיו מעליו עשרה בדים כשרים (ביצה יד, ב; שו"ע יורה דעה שא, א).

אופיים של בגדי הצמר והפשתן

המיוחד בבגדי צמר שהם מבודדים ושומרים בחורף על חום הגוף. בנוסף לכך, הם נוטים לספוג פחות לכלוך והגשם נוטה להחליק עליהם, ומכיוון שהם גם שומרים על החום, רגילים לעשות מהם מעילים. הצמר גם נצבע בקלות ושומר על הצבע כחלק מהחוט. הצמר נוטה לחזור לצורתו הבסיסית, ולכן אם קימטו אותו הוא נוטה להתיישר. מסיבות אלה בגדי צמר נשמרים כחדשים זמן רב יחסית.

בדי הפשתן נחשבו לבדים נעימים ואיכותיים, מפני שחוטי הפשתן חזקים, וכאשר טווים מהם חוטים עדינים ניתן לארוג מהם בגדים לבנים ונאים במיוחד. כמו כן, חוסר האחידות בעוביו של חוט הפשתן, שנובע מצמיחתו הטבעית, משווה לבגדי הפשתן מראה יפה ומעניין, עד שאמרו חכמים שמצווה על הגברים שבארץ ישראל לשמח את נשותיהם בחג במתנת בגדי פשתן מגוהצים, שהיו אהובים עליהן במיוחד (פסחים קט, א). המאפיין את בד הפשתן – שהוא קל ואינו מבודד, ולכן מתאים לייצור בגדי קיץ שהרוח מנשבת בהם ומקררת את לובשיהם. חסרונם, שהם מתקמטים מאוד וסופגים לכלוך, וקשה יחסית לנקותם. לכן כאשר נמצא לפשתן תחליף, מעמדו ירד מאוד.

עליית הכותנה

התחליף שנמצא לפשתן הוא כותנה, שייצורה החל להיות נפוץ לפני כמה מאות שנים. בגדי הכותנה אומנם חמים מעט מבגדי פשתן, אולם עדיפים עליהם, מפני שקל יותר לגדל כותנה ולהפיק ממנה חוטים, ומפני שבגדי הכותנה פחות מתקמטים וקל יותר לכבסם. כך הגענו למצב שכיום מייצרים בעולם פי 80 כותנה מאשר פשתן, כאשר רוב הפשתן מיועד לייצור חוטים חזקים ולעוד מטרות שאינן ביגוד.

מכיוון שניתן לייצר בגדי כותנה עבים לחורף, הכותנה החליפה במידה רבה גם את הצמר. כמות הכותנה המיוצרת כיום בעולם היא פי עשרים וחמישה מהצמר. כמו כן ישנם חוטים נוספים ממיני צומח וחי, שתורמים אף הם להפחתה מסוימת של אחוז הצמר והפשתן בתעשיית הבגדים.

ועדיין היה מצוי שכאשר רצו לתפור בדי צמר בחוט חזק, תפרום בחוטי פשתן חזקים. לכן היה צריך לבדוק חליפות ומעילים מצמר, וכן ספות וכורסאות שצופו בבדי צמר.

עליית החוטים הסינתטיים

לפני כשלושה דורות נמצאה הדרך להפיק ממוצרי הלוואי של הנפט מוצרים סינתטיים כפלסטיק וניילון, וחוטים מלאכותיים כפוליאסטר ואקרילן שניתן להכין מהם בדים. בתחילה הבגדים הסינתטיים היו אטומים ולא מבודדים, ולובשיהם סבלו מזיעה ומקור, ורק מחירם הזול עמד להם בתחרות מול הבגדים הטבעיים. אולם תהליך שכלולם נמשך והם נעשו נושמים ומבודדים יותר, ומכיוון שהם גם יותר זולים וקלים לניקוי וגיהוץ, הם נעשו לנפוצים ביותר. בשנים האחרונות הוסיפו לשכללם, עד שהגענו למצב שיותר מ-70 אחוזים מכלל החוטים המיוצרים בעולם הם סינתטיים. כך היה בשנת תשע"ח, כאשר לפני עשר שנים הם היו 60 אחוזים מכלל החוטים המיוצרים. בפועל, שיעור הצמר והפשתן מכלל תעשיית הבגדים ירד לאחוז אחד בלבד, וכפי הנראה שיעורם ימשיך לרדת.

השימוש כיום בצמר ובפשתן

בפועל, רק לעיתים רחוקות ניתן למצוא כיום חולצות וחליפות יוקרתיות מפשתן. יותר שכיח השימוש בחוטים ובבדים מפשתן, מכיוון שבזכות חוזקם הם טובים לקשירת חפצים ולאריגת בדים עבים, ולעיתים משתמשים בבדי פשתן לחיזוק חלקים שונים במעילים ובחליפות, כמו למשל חיזוק צווארון החליפה וחיזוק המקומות שאליהם תופרים כפתורים ולולאות. אולם השימוש בחוטי פשתן הולך ופוחת, הואיל ורבים מעדיפים להשתמש במקומם בחוטים סינתטיים, שהם חזקים יותר, זולים ונוחים לשימוש.

מהסיבות שהוזכרו גם בגדי הצמר התמעטו, אולם בזכות תכונתם המחממת ונטייתם שלא לספוג גשם ולכלוך – אנשים שמעדיפים חומר טבעי נושם מעדיפים סוודרים מצמר, ובזכות מראה הצמר היוקרתי רבים מעדיפים חליפות ומעילים מצמר.

הלכה למעשה

ברוב המוחלט של הבגדים שקונים כיום אין חשש שעטנז, מפני שהם עשויים מחומרים סינתטיים או מכותנה. לפיכך, כל אימת שכתוב על תווית הבגד שעיקרו מחומרים סינתטיים, כותנה או שאר חומרים שאינם צמר או פשתן, אין לחשוש שמא יש בהם שעטנז. אומנם במקרים נדירים ייתכן שיחברו לבגדים קישוט מצמר או מפשתים, או יתפרו את הבגד בחוטי פשתן, אבל עדיין לא יהיה שם חיבור של צמר ופשתים יחד. רק במקרים נדירים ביותר, ייצא שיהיו מחוברים לבגד גם חוטים מפשתן וגם קישוט מצמר. אולם מכיוון שמדובר בחשש רחוק מאוד של פחות מאלפית האחוז די לקרוא את התווית שעל הבגד, ואם לא כתוב שהוא מצמר או פשתן – אין לחשוש לשעטנז.

גם בבגדי צמר או בבגדי פשתן די בכך שהקונה יסתכל על תווית הבגד. אם כתוב שהבגד עשוי מצמר (Wool) או פשתן (Linen) עם מינים נוספים בלא עירוב של צמר ופשתן, אין צורך לבודקו. אומנם לפעמים התווית אינה מדויקת, או מפני שאם יש בבגד פשתן או צמר בכמות של אחוז או שניים אין חובה לציינו, או מפני שלעיתים רחוקות טועים ומדביקים על הבגד תווית של בגד אחר. אולם למעשה, כל עוד לא כתוב על התווית שיש בבגד גם צמר וגם פשתן, הסיכוי שיהיה בו שעטנז הוא חלקיק אחוז, הרבה פחות ממיעוט המצוי (10 אחוזים), לפיכך אין צריך לחשוש לו.

החשש בחליפות צמר יקרות

החשש כיום משעטנז יכול להיות בחליפות ובמעילים יוקרתיים מצמר, שמחירם גבוה מאוד, ולעיתים רחוקות תופרים אותם בתפירת יד בחוטי פשתן. לעיתים מחזקים את הצווארון ואת סביבות הכפתורים בבדים חזקים מפשתן, ולעיתים מכניסים בכתפיים ובחזית בטנה מבד פשתן. לפיכך, מי שקונה חליפה או מעיל יקרים מאוד מצמר, הואיל ובמיעוט המצוי שלהם מערבים פשתן, חובה עליו לבודקם.

וכן ראוי שהקונה חליפה מפשתן יבדוק אותה, הואיל ויש חשש מסוים שהניחו בצווארון שלה צמר.

המעבדות לבדיקת שעטנז

במעבדה לבדיקת שעטנז נעזרים במיקרוסקופ, שעל ידו ניתן לראות את הסיבים שמהם החוט עשוי. מכיוון שלכל חוט צורה משלו, מי שמכיר את צורת החוטים יכול להבחין בין צמר לפשתים, וביניהם לחוטים מסוגים נוספים. ככלל, עמדתם של הבודקים במעבדות נוטה לחשוש לשיטות היחידים המחמירים, הן בדיני השעטנז והן בחובת הבדיקה.

האחריות המוטלת על הסוחרים

כל מה שלמדנו עד כה נוגע לקונים, אולם בעלי חנויות הבגדים צריכים להחמיר בזה יותר. הן מפני שקל להם יותר לבדוק את היצרנים והספקים ולהביא מדגם לבדיקה, והן מפני שהאחריות המוטלת עליהם גדולה יותר, הואיל והם מוכרים לרבים. לפיכך, כל אימת שהם מקבלים בגדים של צמר או פשתן שלפי היכרותם יש לגביהם חשש מסוים, אף שהוא פחות ממיעוט המצוי, ייתנו מדגם מהבגדים לבדיקה, ואם המדגם ייצא נקי – אינם צריכים לבדוק את שאר הבגדים שמאותה סדרה. במקרים שלפי ניסיונם אין בהם חשש, אין צורך ליתנם לבדיקה. מאידך, כאשר החשש גדול, כגון בחליפות ובמעילים יקרים, ייתנו את כולם לבדיקה.

כמו כן, ראוי לקונים להעדיף לקנות בגדי צמר או פשתים אצל מוכרים יראי שמיים, שנזהרים שלא להכשיל את הקונים באיסור שעטנז. אלא שאם קנו בחנות רגילה, חובה עליהם לבדוק רק חליפות ומעילי צמר יקרים במיוחד וחליפות פשתן.

לתגובות: [email protected]