איתן ברושי:
אין מדינה ללא אדמה, אם נתחיל להתפשר לא ברור איפה זה ייגמר

מפלגת העבודה נטשה את דגל ההיאחזות בבקעה. איתן ברושי משוכנע שנטישת דגלי ההתיישבות והביטחון היא שהובילה למצבה העגום.

תנועת הריבונות , כ"א בשבט תש"פ

איתן ברושי
איתן ברושי
צילום: באדיבות המצולם

חבר הכנסת לשעבר, איש מפלגת העבודה, איתן ברושי, חבר קיבוץ גבת, ממובילי האסכולה הוותיקה במפלגה, אסכולת הביטחון וההתיישבות, רואה בבקעת הירדן חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל וחש לא מעט אכזבה על הממד האידאולוגי ההולך ומתמסמס בשורות מפלגתו.

בראיון שהעניק לגיליון החדש של 'ריבונות' פרס את עמדתו.

"ההתיישבות שהוקמה לאחר מלחמת ששת הימים על ידי ממשלת ישראל, כשבמרכזה עמדו מפלגות מזדהות עם עמדת מפלגת העבודה ההיסטורית, לא הוקמו כקלף מיקוח אלא כתפיסת עולם ביטחונית התיישבותית על בסיס תכנית אלון, ומתוך ההבנה שאבטחת ישראל ממזרח צריכה להיות על הירדן", הוא קובע.

ברושי מדגיש את ייחודו של אזור בקעת הירדן כמשלב חשיבות ביטחונית עם צפיפות אוכלוסייה ערבית שאינה גוררת תסבוכת דמוגרפית. "המדינה נתנה באותם ימי ההתיישבות בבקעה ביטוי לחשיבות ההתיישבות דווקא במקום שבו האוכלוסייה הערבית דלילה. באופן טבעי המושבים הקיבוצים והתנועות המיישבות היו הראשונות שהתייצבו למשימה, ולכן בבקעה הקיבוצים והמושבים מבוססים על חקלאות ובהמשך גם על ענפים אחרים".

"לאור השינויים במזרח התיכון ברור לי היום שלא מספיק לומר שיהיו כוחות צבא לאורך הירדן, אלא דרושה התיישבות על קו ההגנה שהוא קו הירדן. ההתיישבות הייתה ועודנה מרכיב חשוב בביטחון והמדינה צריכה להתייחס לבקעה יותר ברצינות והדבר המרכזי הוא להגדיל את ההתיישבות ולא רק על בסיס חקלאות. יש עוד נושאים שיכולים להיות מגנט לאוכלוסייה שתצטרף גם על בסיס בנים שיישארו וגם על בסיס תושבים נוספים שיצטרפו".

לקראת הבחירות המתקרבות מחזירה תנועת 'מפקדים למען ביטחון ישראל' את קמפיין ההיפרדות בדרך להקמת מדינה ערבית. בין הטיעונים שמשמיעים אנשי התנועה נשמעת גם הטענה לפיה לא ההתיישבות היא שמובילה לביטחון אלא נוכחות צבאית בלבד. ברושי שומע את הטיעון ודוחה אותו מכל וכל. "זו לא התפיסה של צה"ל. ידוע שבעקבות מלחמת יום כיפור מה שהשפיע על הגבול ברמת הגולן היו השדות, המטעים והישובים, וכך גם בבקעה. לא חל שינוי עקרוני בנושא הזה וגם היום גבולה של ישראל משורטט קודם כל על בסיס ההתיישבות, מושבים, קיבוצים, ערים, עיירות ועיירות פיתוח".

"אנחנו יודעים שחוזקה של ההתיישבות היא גם המרכיב הגדול של הביטחון ושני הערכים הללו תמיד הלכו ביחד. היום זה מרכיב ביטחוני חשוב בצפון במזרח ובדרום. לכן הישארות הישובים היא לא שאלה של שינוי בתפיסה ביטחונית. קו ההגנה הוא קו הישובים".

על הבכירים בדימוס, חברי תנועת 'המפקדים', אומר ברושי: "לצערי הם לא מספיק מבינים את המציאות. היום, כשהעורף הופך לחזית ושאלת העורף מורכבת יותר אפשר לכאורה להגיד את זה גם על עוד מקומות אחרים. לכן אסור להתפשר. מימוש הריבונות מבוסס על שמירת האדמה. אין מדינה ללא אדמה. אם נתחיל להתפשר לא ברור איפה זה ייגמר".

לא ניתן לערער על ערך ההתיישבות בבקעה ובגבולות

את דבריו מבסס ברושי על התפיסה שמאחורי תכנית אלון, התכנית שזכתה בעבר לגיבוי מלא בתנועת העבודה. לטעמו של ברושי, לו הייתה תפיסה זו מתקבלת הייתה היום ישראל חזקה ובטוחה הרבה יותר ומקבלת גיבוי נרחב ומשמעותי הרבה יותר בעולם לפעולותיה.

"אני שייך לתפיסה שדוגלת במדינה יהודית ודמוקרטית, אבל עוד לפני כן עלינו להוסיף מילה אחת – ביטחון, ואת זה מפלגת העבודה לא הבינה. לאור כל ההתפתחויות הביטחון קיבל משקל גדול ולכן זה הרצף – ביטחון, יהודית ודמוקרטית. צריך למצוא שתבטיח קודם את הביטחון. לא נספוג ירי רקטות וטילים עלינו, ובנוסף דרוש רוב יהודי. ברור שאנחנו צריכים התיישבות ולא ניתן לערער עליה, לא בגבולות ולא בבקעה".

לנוכח הפער שהוא מתאר בין מפלגת העבודה של תכנית אלון למפלגת העבודה של ימינו אלה, קשה להשתחרר מהשאלה מה קרה למפלגת העבודה במרוצת השנים, ותשובתו של ברושי ברורה: "מפלגת העבודה איבדה את הדרך ובמקום ללכת בדרכו של רבין היא הלכה בדרך של שמאל שמאל וכך היא נראית. היא איבדה את הדרך הייחודית שלה. הרי מי שבנה את ההתיישבות ברמת הגולן, בבקעת הירדן ובצפון ים המלח זה אנחנו. אותנו לא יכולים ללמד מהי אהבת הארץ. בזמנו של רבין הבקעה פרחה. הוא זה שנתן עידוד גדול לגולן ולבקעה בסיוע השקעות ותמיכה. רבין האמין בשילוב של התיישבות וביטחון".

עוד הוא מוסיף ומתייחס למצבה של מפלגת העבודה כיום ואומר: "הייתה השתלטות עוינת על מפלגת העבודה. קראתי בשעתו למחנה הציוני הפך למחנה פליטים. היה אבדן דרך, איבדו את הדרך של יגאל אלון, רבין ואחרים, והיא הפכה לעיר מקלט לגורמים שונים. במפלגת העבודה המתפקדים נמצאים שמאלה ממצביעי המפלגה. נוצרה מציאות שבה 50-60 אלף מתפקדים של שוליים בחברה הישראלית הרחוקים מעמדות רבין והעמדות שאני מבטא, וכתוצאה מכך המפלגה קיבלה צביון של שמאלה ממרצ, ולכן לא מפתיע האיחוד ביניהם. העבודה צריכה לחזור למסלול המרכזי. מקיימים עצרות לרבין אבל איבדו את דרכו העיקרית".

"יגאל אלון אמר 'אתם עוד תתגעגעו לתכנית אלון' ובגין אמר ש'יהיו עוד הרבה אלון מורה', ושני "האלונים" הללו התרחשו. היום מתגעגעים לתכנית אלון ויש הרבה אלון מורה. זה השילוב", אומר ברושי.

את עמדתו מסכם ברושי וקובע כי "המציאות חיזקה את התפיסה שהבקעה לא נועדה למשא ומתן. ההתיישבות צריכה להישאר עם הצבא ולשם כך התנועה הקיבוצית שלחה לשם גרעיני תנועות נוער. אנשים השקיעו את מיטב שנותיהם לא כדי לנהל מו"מ אלא כדי ליישב את הארץ".