עדנה בן שבת שנמצאת על סיפון ספינת הקורונה 'Diamond Princess' שוחחה עם אריה אלדד ובן כספית על המצב המתסכל שבו היא ושאר הנופשים נמצאים, וגם אחייניתה, הילה דהן עטייה, שנמצאת בישראל, קראה לממשלת ישראל לפעול על מנת להחזיר את נופשי הספינה.
כספית: "עדנה, מה שלומך? איך אתם עוברים את זה? מתי יש סיכוי שתחזרו?"
עדנה בן שבת: "ברוך השם, תודה לאל, אנחנו מרגישים טוב. כולם בסדר, ומקווים שישחררו אותנו מוקדם, כמה שיותר מהר".
אלדד: "אתם במתח? לחוצים? יש כעס?"
עדנה בן שבת: "יש לחץ, במיוחד היום, כשנודע לנו שיש 2 ישראלים שנפגעו, ואנחנו בלחץ שמא חס וחלילה נידבק".
אלדד: "הייתם איתם בקשר לפני ששמעתם שהם נדבקו? אתם באותה קבוצה? הם סיפרו לכם שהם מרגישים לא טוב?"
עדנה בן שבת: "לא, הם לא בקבוצה שלנו בכלל".
הילה דהן עטייה: "עדנה יקרה שלי, תמשיכו לשמור על עצמכם, תדאגו רק לבריאות. אנחנו אוהבים אתכם ולא מפסיקים לחשוב עליכם. אין לנו לא יום ולא לילה, גם כאן בארץ, לא רק בספינה".
עדנה בן שבת: "אנחנו גאים בכם".
הילה דהן עטייה: "רק תשמרו על הבריאות, אנחנו נדאג לכל השאר".
עדנה בן שבת: "אנחנו מתגעגעים אליכם. השבוע עוד נתראה, השבוע עוד נהיה בארץ".
הילה דהן עטייה: "אמן".
אלדד: "עדנה, מה הציפיות שלך מממשלת ישראל? מה צריכה להבנתך לעשות הממשלה כדי להביא את בני משפחתך ארצה?"
עדנה בן שבת: "הציפיות שלי, שיענו לנו את ההסגר ושיהיה בארץ. שיעשו לנו הכול, את הבדיקות בארץ, לא פה. פה אנחנו לא יודעים מי נגד מי. מי עם וירוס ומי בלי, מי נדבק מהחולים ומי לא, אם זה רופא, אחות, מלצר, טבח, אנחנו לא יודעים. האונייה היא פצצה אחת גדולה, היא לא מקום סטרילי בשבילנו".
כספית: "עדנה, כמה זמן אתם כבר על האונייה הזו?"
עדנה בן שבת: "מ-26 בינואר".
כספית: "אתם עדיין סגורים בחדרים באונייה, או שאפשר לצאת ולהסתובב שעה-שעתיים ביום? איך זה עובד? איך זה נראה?"
עדנה בן שבת: "שעה ביום, כל פעם קומה אחרת. הווירוס הזה יכול להיות בכל מקום שאנחנו נוגעים בו, למרות שאנחנו עם כפפות ומסכות והכול. אנחנו לא יודעים איפה זה נמצא, אם זה המלצר שמביא את האוכל או הטבח שמכין את האוכל, אם זה מי שנמצא בכניסה למסדרון, לא יודעים מי יכול להדביק אותנו".
אלדד: "הילה, שמעתם שהאמריקנים מורידים את הנוסעים שלהם, כנראה שגם הקנדים בהמשך, מה את מצפה שממשלת ישראל תעשה היום?"
הילה דהן עטייה: "אנחנו הבנו, מההתחלה, שהאונייה היא פצצה מתקתקת. ביקשנו והתחננו ופנינו לכל מי שרק אפשר, שיורידו אותם למקום שבו יתאפשר בידוד בתנאים אופטימליים. הם צריכים בידוד - בסדר, הם לא יגיעו למרכז תל אביב, אבל תנו להם להיות במקום שישמור גם על החיים שלהם ולא רק על החיים של האחרים. מבחינת היפנים שהספינה תטבע ושכל מי שעליה ייעלם ביחד עם הצרה של המחלה. אבל מדינת ישראל צריכה להילחם כדי שהם פשוט יישארו בחיים, גם שהם לא ידביקו אחרים, אבל גם שיישארו בחיים שלהם. אנחנו בפחד".
כספית: "עדנה, מישהו מהרשויות הישראליות מדבר איתכם?"
עדנה בן שבת: "הקונסולית, היא היחידה שבקשר איתנו, אבל אין עדכונים לגבי מי, מתי וכו'".
כספית: "הילה, שאלה אחרונה, כשהם יחזרו, אתם תחכו לסוף הבידוד או שתנשקו אותם מיד?"
הילה דהן עטייה: "לא, אנחנו נקשיב למה שהמדינה תמליץ. אנחנו גם לא רוצים לסכן את עצמנו, את הילדים שלנו ואת מדינת ישראל. נשלח להם נשיקות באוויר ונחגוג כמו שצריך אחר כך, נעשה מסיבת הודיה אחר כך".
כספית: "זאת התשובה המדויקת והנכונה. נתת תשובה אחראית, ואנחנו מקווים, גם עדנה, גם הילה וגם כל הנוסעים הישראלים האחרים ומשפחותיהם, שזה יקרה כבר כי זה קרוז חלומי שהפך לסיוט".