פרופ' רונן בארי וד''ר מעיין אורמינר
פרופ' רונן בארי וד''ר מעיין אורמינרצילום: הדסה

אישה צעירה, תושבת ירושלים, הגיעה ללדת בהדסה עין כרם אך הצירים התחזקו והתינוקת יצאה החוצה כבר בחניון בית החולים.

קרדיולוג שהוקפץ לבית החולים לצנתור דחוף הבחין ביולדת, סייע לה וליווה אותה כל הדרך עד לחדר הלידה.

"זו הלידה השלישית שלנו", מספר אב המשפחה, "לא שיערנו שהילדה הקטנה שלנו תיוולד בחניון של בית החולים. הכל התחיל כמו הלידות הקודמות, בשעות הבוקר רעייתי התחילה להרגיש צירים וניגשנו לחדר הלידה בבית החולים הדסה עין כרם.

''ביצעו לה בדיקות שונות ומאחר והצירים לא היו סדירים, הצוות הרפואי של בית החולים אמר לנו שיש בפנינו שתי אופציות - להתאשפז או ללכת הביתה בתנאי שנחזור בזמן ללדת את התינוק. בשתי הלידות הקודמות במשפחתנו בילינו שעות בחדר הלידה, אז לא הרגשנו צורך להישאר בבית החולים ובחרנו ללכת הביתה להעביר את הזמן עד שצירים יהיו יותר סדירים''.

לקראת שעות הערב הצירים החלו להופיע בכל שש דקות, ''ידענו שזה הזמן לחזור לבית החולים, לקחנו את הדברים ויצאנו לדרך".

"זה היה עניין של דקות", מספר האב, "במהלך הנסיעה הצירים התחילו להתחזק, הספקנו להגיע לחניון של בית החולים ותוך דקות התפתחה לידה. אישתי צעקה לי שהיא מרגישה את הראש של התינוקת. היה חושך, גשום מאוד והשעה הייתה מאוחרת, לא עברו אנשים בחניון, ולא מצאתי איש שיוכל להגיש לנו עזרה או יקרא לעזרה''.

''מצד אחד פחדתי לעזוב את אשתי ולהשאיר אותה לבד ולרוץ לבית החולים, מצד שני ידעתי שאני חייב להזעיק עזרה, הייתי ממש בחוסר אונים''.

בעודו עומד בחוץ, הבחין לפתע בדמות מתקרבת: ''פתאום כמו מלאך ראיתי מישהו עובר מרחוק, צעקתי לו והוא השיב שהוא בדרכו לצנתור דחוף, ואז צעקתי 'אשתי ילדה', האיש התקרב במהירות וראה את אשתי מחזיקה כבר את התינוקת בידיים".

הרופא שהגיע במקריות מוחלטת לאזור החניון הוא פרופסור רונן בארי, מנהל היחידה לקרדיולוגיה אבחנתית בהדסה עין כרם, שהוקפץ לצנתור דחוף בבית החולים.

פרופ' בארי מספר: "נקראתי לצנתור דחוף בבית החולים, חניתי את הרכב בקומה העליונה עם הגישה הכי מהירה לבית החולים וממש התחלתי לרוץ. כשאני נקרא לצנתור דחוף אני יודע שהמטופל שלי זקוק לי במהירות האפשרית. מיד כשיצאתי מהרכב שמעתי קריאות וראיתי מרחוק בחור שקורא, נגשתי במהירות לראות מה קורה מאחר שאמר שזקוק לעזרה.

''כשהתקרבתי להפתעתי ראיתי אישה אוחזת בתינוקת שנולדה בזה הרגע בידיים שלה. חבל הטבור עדיין היה מחובר והבנתי שזו לידה שהתרחשה הרגע.

''היה יום קר במיוחד וסוער, התינוקת הייתה ערומה, ליטפתי את התינוקת, ראיתי שהיא בוכה, והסימנים החיוניים שלה תקינים. לקחתי את הג'קט של הבעל ועטפתי התינוקת והאמא והכנסתי אותן חזרה לאוטו.

''האב היה המום ולחוץ, הסברתי לו שיכנס לרכב ומיד יפעיל את החימום, לאחר מכן התקשרתי לחדר המיון ובקשתי שישלחו בדחיפות צוות חדר לידה, זה היה ממש כמו קטע מסרט".

הצוות הרפואי שהגיע תוך דקות ספורות לקחת את היולדת כלל מיילדות, רופאה ואח חדר מיון.

בין אנשי הצוות היו אתי יונה - מיילדת בבית החולים וד"ר מעיין אורמינר, רופאת נשים. ד"ר אורמינר מסבירה: "כשקיבלנו את הטלפון יצאנו צוות רפואי גדול לכיוון היולדת, אנחנו לא יודעים באיזה מצב היולדת והתינוק וצריכים להיות ערוכים. במקרה של היולדת הנוכחית פרופ' בארי ידע לתת לנו דיווח רפואי על מצבה של היולדת אז ידענו שהמצב בסדר.

"תוך דקות בודדות הגענו לרכב בו היו. התינוקת הייתה על הידיים של היולדת בתוך הרכב והתינוקת הייתה מחוברת עדיין לחבל הטבור והשלייה".

יונה מוסיפה: "מיד נכנסו לרכב וסגרנו את הדלתות. היה מאוד גשום וקר ורצינו להגיע הכי קרוב שאפשר לחדר הלידה, ביקשנו מהאבא שינהג ברכב לכיוון חדר המיון אך הוא אמר שאינו יכול לנהוג מהלחץ בו היה שרוי. ד''ר אורמינר נכנסה לכיסא הנהג ונסענו כולנו יחד לחדר המיון. לשמחתנו גם היולדת וגם התינוקת הרגישו טוב, היולדת עברה את הבדיקות הנדרשות וסיום הלידה בחדר הלידה וכך גם התינוקת, כולם היו מרוצים ושמחים".

ד"ר אורמינר מסכמת: "במקרה שלידה אינה מתרחשת בבית, יש לשים לב לחמם את האזור בו שוהה היילוד עד להגעת הצוותים הרפואיים. חום הגוף מאוד חשוב לתינוק ולבריאותו, יש לעטוף את התינוק במגבת נקייה ולחמם היטב את האזור".

אב המשפחה הוסיף: "אני מודה מכל הלב לכל הצוות של בית החולים, לפרופ' בארי שהגיע כמו שליח אלינו, ולצוות הרפואי והמיילדות שהגיעו לאסוף אותנו בצהלה ובהתרגשות. חששנו מהתגובה של הצוות הרפואי, ולשמחתנו כולם היו שמחים, וחיוביים, ונתנו לנו הרגשה מדהימה. זו הייתה בהחלט לידה מלחיצה ובזכות האנשים שפגשנו זה הפך לחוויה בלתי נשכחת".