ביקורת סרט: ''מרדף קטלני'': החלטורה של סטאלון

מבקר הקולנוע של ערוץ 7 צפה ב"מרדף קטלני" בכיכובו של סילבסטר סטאלון שמתחיל באופן חביב, גם אם בנאלי, אבל פשוט מסרב להמריא משם.

אריאל פייגלין - ערוץ 7 , כ"ג בשבט תש"פ

קצת יריות וכסף, לא מעבר
קצת יריות וכסף, לא מעבר
צילום: באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

מבטא מאנפף, יריות ודיבורים על שוד הם יופי של התחלה לסרט פעולה, אבל לכתוב צ'ק זה לא מספיק, צריך גם לפרוע אותו.

"מרדף קטלני" בכיכובו של סילבסטר סטאלון אמנם מתחיל באופן חביב, גם אם בנאלי, אבל פשוט מסרב להמריא משם.

בואו נדבר רגע על סטאלון. סטאלון, אחד מגיבורי סרטי הפעולה הגדולים שהיו פה המזוהה יותר מכל עם 'רוקי' ו'רמבו', עדיין מוכר כרטיסים. הוא הוכיח לנו את זה ב'בלתי נשכחים', הוא הוכיח לנו את זה שוב ב'תכנית בריחה' וגם עכשיו, השם שלו הוא זה שמופיע בגדול על כרזת הסרט. הוא משחק בלש, לא פושע, למקרה שתהיתם.

אז מה הבעיה אתם שואלים? זמן המסך של סטאלון. או יותר נכון, היעדרו. רק אחרי תשע דקות מתחילת הסרט הוא טורח להיכנס לנו לפריים בחזה מתוח, כמו אומר לא רק לעמיתיו השוטרים אלא גם לצופים 'אתם יכולים להירגע, הגעתי. עכשיו הסרט יכול להתחיל...'.

מיד לאחר מכן הוא נעלם שוב, כשבכל השעה הראשונה של הסרט הוא מופיע אולי חמש דקות במצטבר, ופרגנתי. אל תדאגו, בסוף הוא כמובן יופיע עם אקדח בלבד, ויחסל במו ידיו את כל הרעים הממוגנים והחמושים. מאוד מציאותי...

סצנת הסיום האופיינית של סטאלון איננה הפארסה היחידה של הסרט, והוא פשוט מלא חורים קטנים בעלילה. כל מיני נקודות שאולי בפני עצמן אינן מהותיות, אך מצטברות לכדי מסה קריטית שכבר מגיעה לכדי זלזול באינטיליגנציה של הצופה. גם מבחינת הדמויות, לא נוצר שום קשר אישי או מערכת יחסים, הצופה לא נחשף לעומק אנושי, פשוט כלום. קצת יריות וכסף, ובאמת שום דבר מעבר לזה.

הסרט כבר שוחרר בעבר, ב-2018, תחת השם 'עקבות', והיה לכישלון קופתי. בעקבות הכישלון הוא נגנז, הוחזר לאולפנים, נערך ומותג מחדש תחת השם 'מרדף קטלני', מתוך ניסיון להציל את הסרט מקריסה לתוך עצמו. בפועל, עדיין מדובר בסרט בינוני-מינוס, אך לזכותו ייאמר שהוא קליל ולא מתיימר.

בניגוד לכמה וכמה סרטים מהשנה האחרונה שעברו את רף השעתיים וצפונה, היה נחמד להיזכר שעדיין אפשר לראות סרט שלם בשעה וחצי. וכן, זה עצוב שהדבר הטוב היחיד שאפשר להגיד על סרט זה שהוא נגמר מהר. סצנת הסיום, בה סטאלון מדדה לאיטו עם פרצוף נפול, בניגוד להליכה הבוטחת מההתחלה, אולי ממחישה את התרסקותו של הסרט יותר מכל.