יש לי תיק כוננות באוטו, הוא מיועד לרגעים כאלה בהם הטלפון לא מפסיק לצלצל ולסמן שמשהו קרה. זה לא חייב להיות אסון בשביל להקפיץ אותנו, זה יכול להיות פועל שנפל מבניין וצריך את עזרתנו.
אז יש תיק, מדים, ציוד ומוטיבציה - 24/7. לא רק לי, לכולנו, מראשונת המחלצות ועד אחרון הנהגים.
יחידת המילואים שלי (יחידת החילוץ הארצית בפיקוד העורף) מלאה באנשי מקצוע בתחומים מאד ״גבריים״ כמו מהנדסים, מחלצים וכו׳.
יחד עם זאת בעשור האחרון היא קובעת שיאים היסטוריים, יותר ויותר נשים (שלא נאמר אימהות) ממלאות את השורות, משרתות שירות מילואים פעיל ומשנות את המציאות שהיחידה הורגלה בה.
לפעמים זה לא נוח, לפעמים כל מה שבא להם, הגברים החסונים שלנו, זה ללכת בתחתונים, לפעמים הם סוחבים יותר בגללנו, לפעמים הם אשכרה צריכים לדבר על מה הם מרגישים, אבל בשלב מסוים אנחנו לומדות להכיר גברים מנקודת מבט אחרת (הזבוב על הקיר שנשים רבות היו שמחות להיות) והם לומדים לשאול אותנו שאלות הבנה שבמקומות אחרים הם מעזים פחות.
אחד מהם הוא האיש שלי, שהצטרף ליחידה שנתיים אחרי, ואני גאה, לשרת לצידו ולצד כל אותם גברים ונשים שברגע האמת שמים הכל בצד והולכים להציל חיים.