לאחר סירוב ארוך מצידו בוחר ראש הממשלה לחולל תפנית בעמדתו ולהזמין את חבר הכנסת בני גנץ לעימות.
האם המהלך ישרת אותו? האם הוא באמת כזה אשף תקשורת? שוחחנו עם רוני רימון, מבכירי האסטראטגים בארץ ומי שבעבר עבד עם נתניהו בקמפיין הבחירות של 2009.
להערכתו של רימון הזמנת גנץ לעימות לא הייתה מתוכננת לפני זמן רב, אך משהוחלט עליה חיפש נתניהו את ההזדמנות הראשונה לשגר אותה בשידור.
לנוכח ההתייחסות לנתניהו כאל אשף תקשורת שאין לו מה להפסיד בעימות שכזה, קשה להתעלם מתקלות לא מבוטלות שליוו אותו בהופעותיו התקשורתיות השונות. זכור מאוד העימות עם איציק מרדכי, אך גם נאום שלו כשהוא נוטף זיעה, זכורות טעויותיו באחרונה, מבוריס ילצ'ין דרך מיקי כהן ועד הבלבול בין אחמד טיבי לאבו מאזן, מה בכל זאת הופך אותו לכזה אשף תקשורת? הוא באמת כזה?
"יש משהו בזה", אומר רימון וקובע כי אכן "נתניהו הוא לא קוסם טלוויזיה. הוא נואם יוצא מהכלל בעיקר באנגלית, בעיקר בפורומים כמו הקונגרס והטלוויזיה האמריקאית ומול פעילי הליכוד, אבל כשמגיעים לתקשורת כאן עם מראיינים קשוחים הוא פחות טוב".
דוגמה בולטת לכך מוצא רימון באחד הראיונות האחרונים שהעניק נתניהו, היה זה אצל קרן מרציאנו בחדשות 12. נתניהו קיווה שכאשר יפתיע את מרציאנו ויופיע באולפן ללא התראה מוקדמת ההיערכות לראיון לא תהיה טובה דיה ויהיה לו קל, אך גילה מציאות הפוכה. רימון מעיר כי לו ניתן היה לנתניהו להחליט אם לשדר את הראיון הזה או לא הוא היה ממליץ שלא לשדר אותו, "מה שקרה הוא שקרן מרציאנו הייתה מראיינת מאוד קשוחה, שאלה שאלות בצרורות, לא נתנה לו ללכת ימינה ושמאל והעמידה אותו לא מוכן בהרבה עמדות. זה לא היה ראיון טוב מבחינתו".
באשר לבני גנץ וסירובו להופיע לעימות אומר רימון כי "החשש של אנשי בני גנץ לא להיענות לאתגר היא טעות. באימון נכון גנץ יכול להטיח בנתניהו את לב ליבו של הקמפיין ולראות איך נתניהו מתמודד. מי שטוען לכתר מהאופוזיציה יכול להטיח הרבה דברים שאינם מושלמים במדינת ישראל. אפשר להטיח בנתניהו הרבה דברים ובאימון נכון הוא יכול להטיח את העניין הפלילי שזה לב ליבו של הקמפיין של 'כחול לבן', הוא יכול להטיח את החוסרים בתחומי הבריאות החינוך והרווחה ועוד. אמנם אין מדינה מושלמת, אבל אחרי עשר שנות שלטון נתניהו אפשר להצביע על החסרונות. לכן אולי החשש שלהם במקום, אבל אני הייתי לוקח את המהלך הזה אחרי אימון וחזרות".
האם במצב בו גנץ הוא האנדרדוג התקשורתי אין לגנץ מה להפסיד? רימון לא סבור כך. "הסיכון הוא שבתשובות לשאלות מסוימות או בגלל חוסר תקשורת טובה, מה שנקרא הגמגומים, זה יכול להציג אותו מאוד בצורה שלילית וזה להערכתי הפחד שלהם. זו צורת הצגת הדברים ולא התוכן".
"לקוחות שואלים אותנו הרבה פעמים מה ישאלו בראיון ואנחנו, אם אנחנו טובים במקצוענו, יודעים לחזות את השאלות. אפשר להתאמן מול בנק של מאה שאלות ולהתאמן על מאה תשובות. לכן החשש שלהם במקום אבל מופרז".
באשר ליעילותו של עימות בכלל אומר רימון: "בעיניי עימות הוא תכנית טלוויזיה עם רייטינג די גבוה. מידת ההשפעה שלו היא רק במקרה קיצון. אם כל אחד יאמר את המנטרה שלו ולא ייכשל בלשונו ייווצר סוג של תיקו שישחק לידיו של גנץ, משום שבכל הסקרים האחרונים הוא מקבל ציונים נמוכים בשאלת ההתאמה לראשות ממשלה וכאן הוא יוצג כשווה ערך. כדי שזה ישפיע על תוצאות הבחירות צריך לקרות משהו קיצוני ומיוחד".
על האופן שבו נערכים מתעמתים נכון לעימות אומר רימון כי העיקר הוא משחקי הסימולציה אל מול בנק של שאלות. "זו חזרה ועוד חזרה. לוקחים מישהו שיגלם את דמותו של נתניהו ומישהו שיגלם את דמותו של המראיין, שיהיה קשוח כמה שיותר, ואז להתמודד גם עם שאלות שלא יודעים מה התשובה להן, כמו מחיר הסוכר, צריך להתאמן איך עונים לשאלות שלא יודעים את התשובה להן ואיך יוצאים מזה. שם המשחק הוא אימון, אימון, אימון".
ואגב, השיטה של התעלמות משאלות המראיין ואמירה של מה שרוצים לא תמיד עובדת. "הרבה מרואיינים מדברים על מה שהם רוצים, אבל המראיינים השתכללו ומנסים להחזיר אותם לתלם. לפעמים זה הולך ולפעמים זה לא הולך. הציבור יודע מתי פוליטיקאי מתחמק מתשובה, אבל לפעמים עדיף שיגידו שפוליטיקאי התחמק מאשר שיענה תשובה גרועה".