פחות משבועיים לבחירות. בעוד הפוליטיקאים מנסים למכור לנו תוכניות כלכליות, מדיניות או חברתיות שכנראה לא יישמו לעולם, נראה שאחד הנושאים המהותיים שיוכרעו בבחירות הללו קשור לזירה המדינית הישראלית-פלשתינית. או אם נקרא לילד בשמו: תוכנית המאה.
לכולם ברור שהתוכנית לא ירדה באמת מסדר היום, למרות שהפלשתינים לא מעוניינים בה. העבודה על תיקוני המפות שהוצעו בתוכנית מתנהלת בעיצומם של ימים אלה, אבל בלי קשר למפות נראה שחוסר הרצון של ראש הממשלה בנימין נתניהו להכריע בעניינה הוא בעצם הצבתה בפני הבוחר באופן שאומר: קיימים סיכויים רבים שגוש הימין לא ישיג את הניצחון, ואם לא תושג התמיכה התוכנית תקודם על ידי כחול לבן. הליכוד ונתניהו בראשו פשוט מכינים את הקרקע לאפשרות של הפסד ולמצב שבו תיתכן ממשלת אחדות שתאפשר להמשיך עם התוכנית במתווה הנוכחי על כל סכנותיו. ריבונות? אולי כן, אבל במחיר גבוה.
יכין זיק, מנהל פעילות בתנועת רגבים, מסביר בשיחה עם 'בשבע' כי "הימין הישראלי נבוך אל מול תוכנית טראמפ. מכיוון שזו פעם ראשונה שממשל אמריקני מכיר בזכותה של ישראל להחיל ריבונות על חלקים מיהודה ושומרון, הוא לא מעז לצאת נגד החלקים המסוכנים בתוכנית".
זיק מצביע על הבעיה המרכזית והפחות מדוברת בתוכנית המאה: "לצערנו, למרות רצונו הטוב של הנשיא טראמפ שמאמין שהוא פועל לטובת מדינת ישראל, הרי שהכרה באפשרות של הקמת מדינה פלשתינית על 70 אחוזים משטחי יהודה ושומרון היא מסוכנת מאוד. למרות התנאים הבלתי אפשריים לכאורה שהממשל האמריקני הציב להקמת מדינה כזאת, איש לא ערב לכך שלאחר שישראל תסכים למדינה כזו לא תהיה שחיקה בדרישה מהערבים לעמוד בתנאים ולחץ מסיבי על ישראל להכיר במדינה פלשתינית למרות זאת. ברור לכולם כי הקמה של מדינה פלשתינית פירושה חנק ההתיישבות היהודית ביו"ש והקמת ישות טרוריסטית סטייל עזה בלב ליבה של מדינת ישראל".
"תנועת רגבים", מוסיף זיק, "חוששת שהשארת תוכנית המאה כמו שהיא לפני הבחירות בישראל, תהפוך את הבחירות לסוג של משאל עם על התוכנית, שלאחריו יהיה קשה להתנגד אליה. ולכן היא קוראת לכל חלקי הימין להצטרף לקריאה הברורה: כן לריבונות, לא למדינה פלשתינית".
סוכריות ואשליות
החשש של רגבים מציג את בעיית 30 האחוזים בתוכנית המאה במלוא היקפה. המתווה מדבר על שטח של 30 אחוזים שנשאר בידי ישראל. המפות חסרות לא מעט ודורשות תיקון, אבל כל חריגה מהן היא בעצם חריגה מאותם 30 אחוזים, ולכן על כל שטח שמוכנס למפה - יש להוציא שטח אחר כדי לעמוד בדרישות האמריקניות.
סיפור שסיפרה לנו השבוע אורית סטרוק, מנהלת שדולת ארץ ישראל בכנסת ומראשי המתיישבים בחברון, יכול להמחיש את המצב הבעייתי שעלול להיווצר. השבוע חל יום ההילולה של הרבנית מנוחה רחל סלונים, בת האדמו"ר האמצעי מחב"ד ומנהיגת היישוב היהודי בחברון לפני כ-150 שנה. נוסחת האחוזים נוגעת מאוד דווקא לחלקת הקבר של אותה רבנית.
"סביב חלקת הקבר של הרבנית מנוחה רחל התנהל לפני 25 שנה מסע לחצים חובק עולם, כשהתברר שהחלקה הזאת הושארה במפות הסכם אוסלו ב' מחוץ לאזור H2 - האזור של היישוב היהודי בחברון, וסומנה באותן מפות כמיועדת להימסר לרשות הפלשתינית. יהודים שועי עולם פנו אז לראש הממשלה וביקשו לבטל את רוע הגזירה. והגזירה אכן שונתה: חלקת הקבר של הרבנית נותרה, ב"ה, בשטח שבאחריות ישראל. בתמורה מסרה ממשלת ישראל ליאסר ערפאת אזורים אחרים בחברון, אזורים שמהם בוצע בהמשך ירי מסיבי לעבר הבתים והחצרות שלנו. מעל חלקת הקבר הוצבה עמדת צה"ל שבחלק מהזמן, כשלא היו מגבלות מדיניות, השיבה אש אל עבר היורים", מספרת סטרוק.
היא מוסיפה: "ככה זה היה בתקופת אוסלו: הכול עבד על אחוזים. כל שטח אדמה שביקשנו לשמר אצלנו, מכל סיבה מוצדקת ככל שתהיה - נמדד באחוזים, ותמורתו שולמה במזומן במקום מכאיב אחר".
הנמשל ברור. כשמתבוננים במפות של תוכנית המאה מוצאים שהיישוב מבואות יריחו, שעליו עמל נתניהו ואף התפאר בישיבת ממשלה שפעל להסדרתו – נותר בחוץ. לפני הבחירות הקודמות הצהיר נתניהו בקולו בריאיון רדיופוני שהיישוב היהודי בחברון וקריית ארבע ייכללו בהחלת ריבונות עתידית ויישארו לעולם בידי ישראל. אבל מפת התוכנית אינה כוללת את היישוב היהודי, מערת המכפלה ואפילו חלקת הקבר של הרבנית מנוחה רחל. אפילו שכונת גבעת האבות, שבה מתגורר ראש המועצה של קריית ארבע, נמצאת מחוץ למפת הריבונות וכמוה גם חלקים מקריית ארבע עצמה.
תיקון של המפות מחזיר אותנו לנוסחת האחוזים מימי אוסלו. התוצאה עלולה להיות השארה של יישובים בידי ישראל, אבל מניעת כל אפשרות להגן עליהם ביטחונית באופן מלא בשל הצורך לעמוד ב-30 האחוזים שהתוותה התוכנית. איש לא מדבר על כך בקול בסביבתו של נתניהו, כי עדיף מבחינתם שהנושא יישאר מתחת לרדאר.
במארג השיקולים של כל מצביע ימין כדאי לזכור: רבין מסר לפלשתינים כ-30 אחוזים משטחי יהודה ושומרון. נתניהו הגדיל זאת בהסכם וואי בכעשרה אחוזים, ואם ימשיך על פי מתווה טראמפ ויחבור לממשלת אחדות עם כחול לבן ייתכן שיהיה ראש הממשלה שוויתר על הרבה יותר ממה שיצחק רבין חלם – 70 אחוזים משטחי יו"ש שיינתנו לפלשתינים.
בהינתן שזו הסוגייה של הבחירות, כך שהן מהוות מעין משאל עם על תוכנית המאה, כדאי שהציבור יכיר היטב את כל הסכנות ולא רק את סוכריות הריבונות שנתניהו מפזר לכל עבר. אחרי שתופסים את הסוכריות הללו מגלים שבתוך העטיפה המרשרשת והמנופחת שנקראת ריבונות אין סוכריה אלא אשליה.
אגב, ביום ראשון הקרוב אמור ראש הממשלה לבקר בקריית ארבע ולחנוך את שכונת נופי כרמים. האם יתחייב שם שקריית ארבע וחברון יישארו תמיד בריבונות ישראל בניגוד למפות תוכנית המאה? שאלנו את לשכת ראש הממשלה. התשובה שקיבלנו לא ממש ענתה על השאלה לגבי ההתחייבות. "המפה לא יורדת לרזולוציות נמוכות. כמו שהבטיח ראש הממשלה אף יישוב לא יפונה ואף יהודי לא ייעקר מביתו", נמסר מטעם לשכת נתניהו בתגובה לפניית 'בשבע'.
יורדים לשטח
השבוע הבא יהיה בעצם תחילת המאני טיים של מערכת הבחירות השלישית. השטח עדיין לא החל ברתיחה אמיתית, אבל המועמדים מסתובבים ועושים נפשות כדי שברגע האמת יצליחו להוציא את האנשים להצביע.
במפלגת ימינה עסוקים בעיקר באיגום המשאבים לימים הקרובים ביותר לבחירות. על פי הסקרים הפנימיים שנעשו במפלגה, מסתמנת מגמת יציבות סביב המספר 7 בעמודת המנדטים. גורמים בכירים בימינה מספרים לנו כי הם מזהים בלימה מוחלטת של מגמת הזליגה של מצביעים, הן למפלגות בתוך הגוש והן למפלגות מחוצה לו.
למרות זאת, במפלגה מכירים היטב את ריטואל שתיית הקולות ולוקחים אותו בחשבון, וכמובן יש את החשש המרכזי במערכה הזאת: שאננות של מצביעים שעלולה להביא את המפלגה לתוצאה לא טובה.
"אנחנו מבינים שהמסרים של הקמפיין שלנו מתחילים לחלחל עמוק והמצביעים שהם הבסיס של המפלגה מפנימים יותר ויותר עד כמה קריטיות הבחירות הקרובות", מסבירים האחראים על הקמפיין. לדבריהם, ניכרת גם הצלחה רבה לקמפיין גיוס הפעילים של המפלגה, ופעילים רבים שנחשבו בסיבוב הקודם כ"רדומים", שבו לפעול במסגרת המפלגה ואף מגייסים לצידם עוד כוחות.
ההערכות האופטימיות במפלגה מדברות על שמונה מנדטים. כל מספר שיירד משבעה יהיה אכזבה מהדהדת אחרי החיבור של שלוש המפלגות. בימינה בונים הפעם פחות על קמפיין געוואלד שמאוד קשה להצליח בו מול נתניהו, ודווקא יותר על בליץ הפעילים, שלדעתם יכול וצריך לעשות את ההבדל מהמערכות הקודמות.
החלטה מעניינת שהתקבלה במטה המפלגה, לאחר התייעצויות רבות כולל של השרים וחברי הכנסת בינם לבין עצמם, היא לנהוג כמבוגר האחראי ולא להיכנס למלחמות בתוך הגוש. במפלגה מבליגים בימים אלה גם על הקנטות קנטרניות במיוחד ומנסים, לפחות כלפי חוץ, לשדר שהמתקפות אינן פועלות את פעולתן. יחסית לשבועות קודמים, השבוע האחרון היה שקט יותר, עם פחות מה שזוכה להגדרה ירי בנגמ"ש ויותר פעילות באגף הקמפיין החיובי.
השאלה הגדולה היא כיצד ינהג הליכוד בישורת האחרונה ואם יחליט לשלוף את ארסנל הנשק שלו. האם נתניהו שוב ילך לקמפיין געוואלד על ראשה של ימינה, כפי שנהג במערכות הקודמות, מה שעזר לו להיות המפלגה הגדולה ביותר אבל לא הביא אותו להרכבת ממשלה? האם בנוסף לכך הוא יפתח גם במתקפה נגד ראשיה, עוד נוהג נפסד שלא הצליח להעניק לו את המושכות להרכבת הממשלה? ימים יגידו. אולי הפעם נתניהו יבין שהסיכוי הקלוש שהימין ינצח בבחירות וירכיב ממשלה תלוי דווקא בכמה המפלגה שמימין לו תהיה גדולה וחזקה ותגדיל את כוחו של הגוש כולו.
לתגובות: [email protected]