5 שנים מאז נפרדתי מיריב אהובי אורי אורבך ז״ל. 5 שנים בלי האדם האהוב, השנון, החד והחכם הזה, עם חוש ההומור היהודי שאין שני לו. טוב לב, נדיב, צנוע, כל החומרים שמהם מורכבת אצילות.
הכרנו לפני 25 שנה בערך, כשמילאתי את מקומו של אברי גלעד בתוכנית ׳המילה האחרונה׳ ששודרה בגל״צ. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. זה לא היה מפתיע, כולם התאהבו בו הרי.
5 שנים אחרי, מעבר לגעגועים האישיים הגדולים לאיש היקר הזה, אני גם חייב להודות שאני מתגעגע לפוליטיקה שלו. כידוע, לא הסכמנו כמעט על כלום. מערכת היחסים בינינו הייתה דיאלקטיקה מוחלטת של ניגודים, וכשלא הסכמנו, ממש לא הסכמנו.
אבל, וזה אבל גדול - היו לו דעות. דעות מוצקות, מגובות בתפיסת עולם, באידיאולוגיה מגובשת (מוטעית כמובן לטעמי), וזה, מול הריק הפוליטי והאימוץ האופורטוניסטי של עמדות, רק מגדיל את הגעגוע. לא רק לחבר, גם לקולגה ולשליח הציבור.
אוהב ומתגעגע חבר יקר. עדיין מחכה שתוחזר אליי צנצנת החזרת הריקה שהכנתי עבורך לליל הסדר.