הציונות הדתית הפכה לכוס המנדטים של כל מפלגות הימין, כולן תוקעות לתוכה את הקשיות במטרה לשתות את הקולות ולקושש אולי עוד מנדט או שניים.
המצטרפת אחרונה לחגיגה היא מפלגת "יהדות התורה", החרדית אשכנזית, שלראשונה הקימה מטה דתי-לאומי ראוי לשמו, וכעת מנסה לשאוב קולות מהמגזר, בהובלתו של ח"כ לשעבר יצחק פינדרוס.
האם זה הוגן? האם זה ישר? לא בטוח. אבל את יהדות התורה אולי עוד אפשר להבין. מה שאני לא מצליח להבין הוא כיצד רבנים ואנשי ציבור בני הציונות הדתית, כאלו הרואים את עצמם ממשיכי דרך הראי"ה קוק ובנו הרב צבי יהודה קוק זכר צדיקים לברכה, נותנים יד למגמה הזו ותומכים בה.
האם בישיבות החרדיות אשכנזיות, של אגודת ישראל החרדית או של דגל התורה הליטאית מותר להכניס את תורת הרואה הגדול, הראי"ה קוק זצ"ל? האם ניתן להכניס לישיבות הללו את ספריהם של תלמידיו הגדולים, הרב צבי יהודה קוק והרב דוד כהן "הנזיר" זצ"ל? האם הספרים הללו נמצאים על מדפי הספרים בבתי רבותיהם או בבתי מצביעיהם?
איך אפשר לתמוך במי שאיננו רואה בהקמת מדינת ישראל ובעצם קיומה והתפתחותה נס עצום, וחלק מהקץ המגולה? איך אפשר לתמוך ולהפוך לשותפים במפלגה שראשיה אפילו לא מוכנים להגדיר את מדינת ישראל כ"ראשית צמיחת גאולתנו", לא אומרים את התפילה לשלום המדינה ולא את התפילה לשלום חיילי צה"ל, לא חוגגים לא את יום העצמאות ולא את יום ירושלים?
האם ביהדות התורה מכבדים את התורה שלנו? האם מכבדים את הרבנים שלנו ותלמידי החכמים העצומים שגדלו בישיבותינו? איך תלמידיו ותלמידי תלמידיו של הרב צבי יהודה קוק שוכחים כך את מורשתו פחות מארבעים שנה לאחר לכתו מאיתנו, והולכים לשדות זרים?
הרב צבי יהודה קוק זצ"ל מעולם לא הכחיש את הבעיות בתנועות המזרחי והפועל המזרחי שהפכו לימים למפד"ל. הוא הכיר את הבעיות ואף ביקר אותן בחריפות ובעוצמה רבה. אך הוא תמיד חזר ותמך במפלגה גם כשהיתה אשה מועמדת לכנסת וגם כאשר דרכם של חלק מחברי הכנסת ממש לא היתה לרוחו. הוא ידע להבחין בין הביקורת החשובה לבין הדרך הגדולה. איך קרה שחלק מסוים ממי שחושבים את עצמם לתלמידיו שכחו כך את דרכו?