השותפות עם הציונות הדתית מרחיבה את ליבי

תסתכלו על הילדה הזו. הילדה שהייתי. עוד מעט פורים ונתקלתי בה במקרה.

התמונה העלתה בי זכרונות מאמי המנוחה שתפרה לי את התחפושת ומפורים בילדותי, אבל היא הזכירה לי עוד משהו.

תראו, יש הרבה ציניות ואילוצים בחיים הפוליטיים ואין לי עניין להתבכיין על כך. מי שמכיר אותי יודע שבאתי לעבוד. אבל בתוך כל הציניות והפוליטיקה, יש דבר אחד שמרחיב את ליבי באמת וזו השותפות שיש לי עם הציונות הדתית.

גדלתי בתל אביב. ילדה חילונית. אוהבת מסורת, שומעת מגילה בפורים ולא חוששת מהדתה, אבל גם לא איזו נערת אולפנה או מדרשה.

תמיד הייתי ימנית. הערצתי את שמיר, בתיכון הייתי מזועזעת עד עמקי נשמתי מהסכמי אוסלו, וכסטודנטית באוני׳ תל אביב הערכתי את הצעדים שנתניהו עשה כשר אוצר, כשנלחם למען כלכלה חופשית.

איכשהו היה ברור שיש איזו חומה בינינו, בין הימין החילוני לימין הדתי. אבל למה בעצם?

יש משהו מקסים ומפתיע בעומק החיבור שיש לי עם האנשים הנפלאים של הציונות הדתית. זו שותפות מרגשת ובעיני גם כזו שנותנת תקווה.

אני רואה איך בשמאל הולכים ונמרחים על אבו מאזן במפגשים במוקטעה, מקדישים לברגותי ספרים ושולחים לו אותם לכלא, ומוכנים להכיל כל תועבה של איזו היזבק מבל״ד בשם איזו אחדות מזוייפת.

ואני שואלת - עם המרים שבאויבינו אתם מנסים להתיידד, אבל חובשי הכיפה הם סכנה לקיום שלנו?

תמיד כשאני מסתובבת בתל אביב באים אלי אנשי ימין חילוניים ומחזקים אותי. לפעמים הם עושים זאת כמעט בלחישה, חוששים להיתפס… הם אוהבים את מה שעשיתי במערכת המשפט והם מעריכים את הנוקשות האידיאולוגית שלי ושל בנט.

אז אני קוראת לכם, אנשי הימין החילוני האידיאולוגי, כעת לעשות צעד נוסף ולהתקרב, כמוני, אל הציבור היקר הזה של הציונות הדתית, ציבור שיש מי שמנסה להשחיר כל העת, אבל יש כל כך הרבה מה ללמוד ממנו ומה להרוויח מלשלב איתו ידיים בדרך העולה. הצביעו טב, ימינה, לא תצטערו.

כמו כן, ובגלל בעיות עם המשלוח מסין… אם למישהו יש רעיון מקורי לתחפושת אשמח לשמוע.