"מדינת ישראל הפנתה גב למי שנלחם עבורה"

באמפי פארק בבאר שבע נערכה הערב עצרת בדרישה מהממשלה לפעול להשבת הדר גולדין, אורון שאול ואברה מנגיסטו מעזה.

יוני קמפינסקי - ערוץ 7 , א' באדר תש"פ | עודכן: 21:43

בבאר שבע משתתפים הערב (רביעי) אלפים בעצרת 'הפסקנו לשתוק' למען השבתם של חיילי צה"ל הדר גולדין ואורון שאול והאזרח אברה מנגיסטו הנמצאים בידי חמאס בעזה.

שמחה גולדין, אביו של הדר, דיבר על איבוד האמון בהנהגת המדינה. "המנהיגות שלנו לוקחת אותנו שלוש פעמים לקלפי, אבל לא עושה דבר כדי להחזיר את הדר, אורון ואברה מנגיסטו. הדר היה אומר 'יש לך שתי אפשרויות בחיים: להתעסק בעצמך או לעשות דברים גדולים. הסתכלו סביבכם, על עם ישראל האמיתי, אנשים שעושים דברים גדולים. אבל המנהיגות שלנו עסוקה בעצמה. המנהיגות שלנו מצפצפת על הערבות ההדדית. זו לא מנהיגות, זו לא אחדות. זו לא אחריות. אנחנו דורשים מנהיגות אמיצה, יוזמת, שתחזיר חיילים שיצאו לקרב, שתחזיר אזרחים מעזה הביתה".

לדבריו, "מישהו מכל האלפים יכול להסביר למה אלף עזתים נכנסים לעבוד בישראל והבן שלי נשאר בעזה? איך ישראל עוזרת להקים בית חולים חמאסי בזמן שלאברה מנגיסטו לא העבירו תרופות חמש שנים וחצי? בחיים אתה יכול לבחור להתעסק בעצמך, ואתה יכול לעשות דברים גדולים. תזכרו את היום הזה - אנחנו עושים היסטוריה".

בדבריו פנה לרמטכ"ל ואמר, "אדוני הרמטכ"ל, חסרים לך שני חיילים. בקרוב מתגייס מחזור חדש לגבעתי ולגולני וההורים שלהם צריכים לדעת שכשהם יוצאים לקרב הם חוזרים ממנו".

אבירם שאול, אחיו של אורון הוסיף, "היום אחרי כמעט 6 שנים, הפסקנו לשתוק. היום לראשונה אנחנו משלבים כוחות כולנו יחד".

"כשהתגייסנו לצבא קיבלנו את רוח צה"ל. לא סתם חילקו לנו את זה, לרוח שכל חייל נושא עמו בתרמיל הצבאי יש חשיבות רבה. ערכים כמו אחריות, דוגמה אישית, רעות, שליחות ועוד מופיעים שם. אני שואל את עצמי: לאן נעלמו כל הערכים שחונכנו על פיהם? בזמן שמערכת הבחירות השלישית מתקרבת בצעדי ענק, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו: האם זאת הדרך שהיינו מצפים מממשלה לנהוג בחייליה שנשלחו לקרב ולא שבו? האם זאת הדרך שהיינו מצפים שינהגו באזרחים תמימים שחצו את הגדר? זאת הרעות, האחריות או הדוגמא האישית שאנחנו מעבירים לנער בן 18 שרוצה להתגייס לגולני? לאימא ששלחה את הבן שלה לצבא ההגנה לישראל שעומד בזה הרגע בגבול האויב? האם זאת הדרך שבה היינו מצפים שהממשלה הבאה תנהג?", תהה.

לדבריו, "גדולה של מנהיג לא נמדדת רק בהתמודדות על הנהגת המדינה - אלא ביכולתו להסתכל בעיניים של אמא שלי, גם אם הן דומעות, מבלי לפחד, ולומר בצורה ברורה: החזרת הבנים היא תנאי בסיסי, ערכי ומוסרי. הממשלה בוחרת לנהוג בדרך ההפוכה, ולמעלה מ-5 שנים מתחמקת מאחריות. מפקירה ונוטשת לא רק את הבנים, אלא גם את המשפחות".

אילן מנגיסטו, אחיו של אברה, סיפר כי משפחתו הפסיקה להאמין לממשלה ולפוליטיקאים. "אם אברה היה ילד לבן מקיסריה או מכפר אחים היה זוכה ליחס אחר, אבל אברה הוא אתיופי שקוף", אמר.

הוא סיפר, "בשנת 2012 אחי מיכאל נפטר, זו טרגדיה שמלווה את המשפחה עד היום, אבל מי שלא יכל להשלים עם מותו היה אברה. כבר בשבעה ראינו את השינוי שהחל באברה שהתחיל להסתגר ובקושי היה משוחח איתנו עד שהגיע למשבר נפשי ונאלצנו לאשפז אותו. אני הראשון שקיבל את בשורת האיוב שאברה חצה את הגבול לעזה בלי דעת. לא אשכח את הרגע הזה לעולם, אני זוכר גם שהאשמתי אותו. ריבונו של עולם לא מצאת לאיפה ללכת? דווקא לעזה? היום אני יודע שאני לא יכול לשפוט אותו. אדם במשבר נפשי לא מודע למעשיו ולסכנות שהוא נחשף אליהם. לצערי אברה חצה את הגבול מול עיניהם של כוחות הביטחון שלא עשו דבר לעצור אותו".

"ביום שישי הקרוב ימלאו 2,000 ימים שאברה, האור של המשפח,ה נמק בשבי החמאס. 2,000 ימים ארורים, חמש וחצי שנים שאין לנו אות חיים או מידע על מצבו הנפשי והגופני. האם הוא בריא או חולה? האם הוא זוכה לטיפול אנושי? 2,000 ימים של חוסר וודאות. האם ככה היו מתייחסים לילד לבן מקיסריה או מכפר אחים, שהיה חס וחלילה מגיע לעזה? מה פתאום. המדינה היתה מתהפכת. המנהיגים שלנו היו מפעילים לחץ. אבל אברה הוא אתיופי ולכן הוא שקוף".

"הסוגיה של אברה היא מקרה הומניטרי ממדרגה ראשונה. אזרח חף מפשע שמוחזק בשבי בניגוד בניגוד לכל אמנה או חוק בנלאומי, בניגוד לכל מנהג אנושי. ראש הממשלה וראשי המפלגות מפקירים את השבויים והנעדרים, הם מתעלמים מכאב וסבל המשפחות", האשים מנגיסטו.

לדבריו, "אין שום עשייה למענם ולזכותם, אין שום דרישה או לחץ על הקהילה הבינלאומית וארגוני זכויות האדם לעזור בשחרורם. בושה וחרפה. ממשלה שמתביישת לדרוש את השבתו של אזרח חסר ישע. אני כבר לא מדבר על עסקאות ושחרורים. אבל להשיג מידע, לדווח על מצבו, ביקור של הצלב האדום. כל דבר שאסירי חמאס מקבלים גם אנחנו צריכים לדרוש. לא יתנו לא יקבלו. הפסקנו להאמין לממשלה ולפוליטיקאים. חוץ מדיבורים והבטחות לא ראינו שום דבר".

אליסף פרץ, בנה של מרים, אמר כי "בשנת 1982 לא רחוק מכאן, הביאו לקבורה עצמות של לוחמים יהודים אחרי כמעט 2,000 שנה. המסר היה ברור: לא שכחנו אתכם, גם אחרי אלפיים שנה. לא שוכחים אתכם, חיים או מתים. ישנן משפחות שעבורן המלחמה לא תמה. עבור רובינו 'צוק איתן' זה שם של מבצע, אך עבור המשפחות זהו צוק על ליבן".

"הבנים יצאו להלחם למען כולנו. המדינה לא תוכל לברוח מאחריות להשיבם הביתה כי יש ברית קדושה בין האזרחים והחיילים במדינת ישראל. לא נוטשים חיילים, לא נוטשים אחים. עם ישראל הוא עם שהערבות ההדדית היא נר לרגליהם. לפני כמה ימים הבן שלי שאל 'אבל אבא, למה לא מחזירים אותם?'. לא ידעתי מה לענות. הלילה אנחנו חייבים לתת תשובה לילד קטן ששואל למה לא מחזירים אותם הביתה", הוסיף פרץ.

הוא שיתף בחוויותיו האישיות. "אני יודע מה הוא כאב ומה היא עזה. כשנקשו לנו על הדלת שלושה חיילים לחרוץ את גורלנו, עמדתי חסר אונים. אני עדיין שומע את אמא צורחת 'אל תיתן להם להיכנס הביתה'. אתם מבינים? זה כאב שאין לו סוף. אבל לי יש מקום בהר הרצל, ללכת לדבר איתם, עם האחים שלי. הם חזרו הביתה לאדמה שכה אהבו".

"מה עם משפחת גולדין? ושאול? הם מחכים רק לנו, מחכים שנשיב אותם הביתה. מה עם אברה מנגיסטו שנמצא כרגע כלוא באיזה מרתף? כל אחד מאיתנו צריך לקחת החלטה, מה הוא עושה כדי לקדם את ההחזרה שלהם. אנחנו פונים לממשלת ישראל, אנא החזירו אותם כשהוריהם עדיין בחיים. את הרצל כבר איבדנו לצערי".

"בחרנו לעמוד כאן כדי הדורות הבאים ידעו שלא נטשנו. למדינה אסור לשכוח. מקבלי ההחלטות צריכים לעשות עוד ועוד, יומם ולילה. אנחנו נאמץ את ידיכם עד שתחזירו אותם. אין לנו ארץ אחרת", סיכם פרץ.

מאיה מורנו, אלמנתו של עמנואל מורנו הי"ד, נאמה גם היא בעצרת. "כשבחור או בחורה צעירים מתגייסים לצבא הם יוצאים מהפרטי והאישי שלהם והופכים להיות שליחים. שליחים של העם. אני קוראת לזה שליחי ציבור. מרגע דריכתכם בבקו״ם אתם שליחי ציבור למען הגנת העם והמולדת. אנחנו סומכים את ידינו עלכם כדי שתפעלו למעננו".

"כשתסתערו, לרוב לא תיקחו בחשבון את המחיר שזה עלול לגבות. מה שאתם כן צריכים לזכור תמיד זה שאנחנו מאחוריכם, אנחנו אתכם. היום אני עומדת מול המציאות הקשה הזו ושואלת את עצמי. זה באמת כך? האם כך אנחנו נוהגים מול שליחי הציבור ששלחנו לפנינו? ומה קורה כששליח ציבור נופל? האם אז אנחנו הופכים עולם כדי להביאו למנוחת עולם", הוסיפה.

״הרבה אנשים אומרים לי עזבי מאיה הם חללים. את באמת חושבת שצריך להקריב חיים של חיילים אחרים כדי להביא הביתה חללים. מה את רוצה להיכנס למלחמה? אני לא יכולה לשמוע את הטיעון הזה. הוא עקום. אנחנו במלחמה. אני חווה אותה על הבשר שלי כתושבת הדרום. אני לא רוצה להקריב חיים של אף אחד, אך זה מאבק על תודעה ציבורית. על ההבנה שיש ערכים שאם אנו מאבדים אותם אנו מאבדים את עצמנו".

"בחמש וחצי שנים האחרונות הולכת ומתבססת התחושה שאנחנו כמדינה לא יודעים לקחת אחריות על התפקיד שלנו. שמי שרץ קדימה בשבילנו, לטובתנו, היפננו לו גב וחזרנו אחורה מושפלים", דברי מורנו.

״ערבות הדדית היא ערך, החזרת כל חייל שלנו הבייתה היא ערך מקודש. צריך לפעול בכל התחומים האפשריים ובכל הזירות כדי לשמור על הערך, על הרעות, על הסולידריות שלנו שנשחקה. זה הכוח שלנו. כוח הרעות. זה מה שמחבר את העם הזה, מחזיק אותנו ושומר אותנו כל כך הרבה שנים. את זה אסור לנו לאבד. אני לא יוצאת נגד אף אחד. אני יוצאת בעדנו, למעננו. כולנו צריכים לצעוק: השיבו את הבנים הביתה. את כולם", סיכמה מורנו.



טוען....