בתחילת השבוע הבטחתי לבנות הצעירות שלי שניסע לגמ"ח התחפושות 'מתחפשים בגיל' בשוהם.
גמ"ח מקסים שעבר השנה לבניין המועצה, כי בבית המשפחה שאירחה אותו בשמונה השנים האחרונות כבר לא נותר מקום לכל השוטרים, החיילים והפיות. גמ"ח מאיר עיניים ופנים. מגוון תחפושות אדיר, ונשים שלא מחכות שתשאלי איפה שמלות הכלה, וכבר רצות להראות לך מה יכול להתאים. עשר דקות ויצאנו עם שמלה, הינומה, זר ומניפה. בחתונה שלי לא נראיתי ככה.
הביקור בשוהם הזכיר לי את השנים שבהן למדו ילדיי בבית הספר למחוננים בעיר. יום בשבוע הם נסעו מלוד עד לכאן. מרוויחים יום חופשה קבוע מבית הספר הרגיל, שזה לא רע, ועל הדרך זוכים ללימודים מעשירים, פותחי ראש ולב.
הם למדו כאן על בעלי חיים מרתקים, כולל בחינת הקרביים שלהם בסכין פלסטיק חד פעמית. ביקרו בארצות רחוקות באמצעות המחשב של המורה הנערץ, למדו פיזיקה ומתמטיקה ופגשו לראשונה מושגים כמו "קשה לי" ו"לא הבנתי". לקינוח אפילו קפצו ללימודי תיאטרון ואומנות.
כשהבכור עבר את מבחני אגף המחוננים שמחנו מאוד. איתו עברו עוד שלושה חברים מתוך כיתה של 20. בדקנו מה עשו עד היום ילדי הגרעין של לוד, האם יצאו ללמוד בבית הספר, שהוא לא דתי אבל משלב בתוכו ילדים דתיים וחילונים, ונענינו בשלילה. היה ילד אחד שלמד שם זמן קצר ועזב.
התקשינו לוותר על ההזדמנות. באותה תקופה בית הספר המקומי לא נתן מענה לילדים מתקדמים. אומנם חששנו, אבל חשבנו שקבוצה של ארבעה ילדים עשויה להוות דבוקה, וחבל שהילדים יפסידו את האפשרות לפתוח אפיקים. מכל הסיבות האלה החלטנו, הורים צעירים וחוצפנים, לבקש ממנהלת בית הספר להגיע אלינו, לבית אחת המשפחות בלוד, כדי שנכיר אותה ונשוחח על התכנים. למרבה ההפתעה היא הסכימה.
אחרי היכרות קצרה, המנהלת הסבירה שהיהדות ממנה והלאה, שהיא לא מכירה שום דבר, אבל תשמח לבוא לקראתנו במה שצריך. תוך שתי דקות התגלה הפער הראשוני. היא הסבירה שהילדים ילמדו קורס על מוסר של חברות. הסברנו שזה לא נדבק. "את לא יכולה ללמד את הילדים שלנו על מוסר, מכיוון שמקור המוסר שלנו הוא אלוקי. חוץ מזה, לא בטוח שאנחנו רואים את המוסר עין בעין איתך". היא לא באמת הבינה, ועד מהרה התפתח שיח חירשים. אבל רגע לפני שהכול התפוצץ, היא הרימה את היד ואמרה: "אוקיי, אני איתכם. נעשה קורס אחר".
זה היה נפלא. הילדים התחילו ללכת לבית הספר ונהנו מכל רגע. אפילו קמו קודם כדי להספיק להתפלל. אבל לאט לאט התחילו להגיע שברירי סיפורים. בחוג תיאטרון לומדים על דון ז'ואן. אחד השיעורים מתקיים בסטודיו לציור שבו תלויים ציורי עירום, והמורה הנערץ לא יודע לשמור על הפה נקי בסטנדרטים של סבון כלים מצוי. אחרי כל סיפור כזה התקשרנו אל המנהלת והסברנו מה קשה לנו.
היא השתדלה לתקן את מה שהיא הבינה, אבל לפעמים התווכחה. הציורים לא נראו לה מזיקים ובכלל, מה רע במחזה הקלאסי דון ז'ואן? בשלב מסוים הכנסנו לתמונה את הרב דוד סתיו, רבה של שוהם. היא סמכה עליו וגם אנחנו. נפגשנו איתו, הרצינו את טענותינו וביקשנו שיגשר. הוא תיווך, מסביר לה איפה קשה לנו, מנסה למצוא את עמק השווה. אבל גם הרב הבין שאי אפשר לבקש ממנה הכול. היא לא רואה את מה שאנחנו רואים ולא מצליחה להבין מה מפריע לנו. זו לא אותה שפה.
אנחנו חסידי השתלבות. שמחתי שהילדים שלי לומדים פעם בשבוע עם ילדים מיישובים אחרים וממגזרים אחרים. אהבתי את זה שהם יוצאים עוד קצת מחוץ לקופסה, למרות שמעולם לא היו באמת שמורים באחת כזו. מצד שני, היה קשה וכואב לגלות את הפער ולהבין שכנראה הוא לא לגמרי ניתן לגישור, וכאן עוד היה רצון טוב. לפחות בהתחלה.
בעוד כמה ימים שוב ניגש לקלפי. בשביל אנשים כמוני, הצבעה למפלגה סקטוריאלית יכולה להיחשב מעשה כמעט קטנוני. אנחנו הרי לא רוצים להסתגר ולדאוג לעצמנו. להפך, השאיפה היא לצאת מהשטייטל ולקיים שיח עם החברה הישראלית. בגלל זה אנחנו נמצאים לא רק ביישובים אלא גם בערים, משתדלים ללמוד תורה וגם לתקן את העוולות בחברה. אנחנו חלק מהכלל.
אבל כדי להצליח לצאת ולהשתלב אנחנו זקוקים לבסיס אם, למוקד של כוח. למקום שמבין מאין אנחנו באים ולאן אנחנו שואפים ללכת. מרכז שדואג לערכי הליבה שלנו במרחב הישראלי, שנותן לנו אפשרות להנחיל את הערכים שלנו בזקיפות קומה. מתוך המקום הזה נוכל להמשיך ולהשתלב, להביא את הקול הייחודי והחשוב שלנו אל היחד.
הצבעה למפלגה גדולה נותנת תחושת של יציאה מהבועה המגזרית והצטרפות לכלל הגדול. אבל אם נהיה כנים, בסוף מדובר בהיבלעות בתוך משהו, שבמקרה הטוב לא מבין את סך מרכיביו ובמרבית המקרים לא אכפת לו מה הם. איפה ברשימת הצ'ק ליסט של המפלגה הגדולה יהיו קידום ההתיישבות ופינוי מאחזים ערביים בלתי חוקיים (מי אמר חאן אל-אחמר ולא קיבל)? איפה בדיוק ימוקם קידום ערך לימוד התורה לגברים ולנשים, ואת מי תעניין העשייה החברתית בגרעינים בערים ובמושבים?
כן, אני מתכוונת להצביע לרשימת ימינה, כדי לקדם את הערכים שאני מאמינה בהם. יש לי הרבה מאוד הערות על ההתנהלות של המפלגה וגם לא מעט מחלוקות אידיאולוגיות עם המועמדים. אבל כשעושים זום אאוט, מדובר בניואנסים בתוך המפה הגדולה.
אני יודעת שנציגי המגזר שלי יביטו לי בעיניים ויראו אותי ואת ערכיי. האם יעשו את זה בצורה טובה? אינני יודעת. בטוח שבצורה טובה יותר מכל מפלגה אחרת. כן, אנחנו מגזר קיים, חשוב ופועל. תזכרו את זה. בחירות טובות.