רוב המשפחות ציינו השבוע את יום המשפחה בחיוך גדול עם זר פרחים צבעוני, ציור או יצירה מיוחדת שהכינו הילדים, כמו גם בשלל מסיבות ופעילויות מיוחדות בגני הילדים ובבתי הספר. אבל יש ילדים ומשפחות שבשבילם היום הזה פותח פצעים ומערער את בסיס הגדרתם כמשפחה. הכוונה היא למשפחות עם ילד מאומץ אחד או יותר, שפעמים רבות יום המשפחה מעורר בקרבם הרבה מתח, חרדה והתמודדות לא פשוטה.
כאב לארבעה ילדים מאומצים, כמו גם בתפקידי כיו"ר ארגון 'משפחתא' לשעבר לליווי משפחות מאמצות, אני יכול לומר שלילדים המאומצים יש חור שחור שלא מרפה מהם. אמירות (וכמובן מחשבות) דוגמת "אתם לא באמת הורים שלנו", שאופייניות בעיקר בגילים הקטנים, מוכרות לרבים מההורים המאמצים, בוודאי ביום המשפחה ובוודאי בחברה מסורתית כל כך כמו החברה ישראלית.
פעמים רבות נתקלתי בהורים שלא ידעו כיצד להתמודד עם סיטואציות כאלה ועם הרגשות האלה, אולם סבור אני שהפתרון המרכזי לכך הוא ראשית כול בהפנמה מלאה ושלמה של ההורים המאמצים, החל מהרגע הראשון, שאתם נבחרתם ואתם ההורים האמיתיים, בזכות ובחסדי השם. ברגע שזה הלך הרוח, בלי ספקות ובלי שנותנים לאמירה זו או אחרת של הילדים לערער זאת, התשדורת והתחושה שעוטפת את הבית כולו היא: אנחנו משפחה, לכל חיינו.
בסופו של יום, ההורים הביולוגיים קיבלו החלטה, כל אחד מסיבותיו, לוותר על הילד, ובפועל לא היו יותר מאינקובטור. ואכן, עם השנים כשהילדים מתבגרים, הם מבינים שההורים האמיתיים הם אלה שגידלו וחינכו אותם ולא אלה שילדו אותם, בדיוק כפי שנשים פונדקאיות אינן האימהות של הילד שהן נושאות ברחמן.
לאור זאת ולאור העובדה שלא כל זוג שמעוניין באימוץ אכן זוכה לכך, הדבר החשוב ביותר שהורים מאמצים יזכרו הוא שהם הורים מובחרים שנבחרו על ידי המדינה מתוך רשימות המתנה של מאות זוגות, כדי שיזכו ללוות ולהעביר את ילדיהם בכל שלבי החיים, לגדל ולחזק אותם ולהפוך אותם לאנשים טובים וערכיים.
באופן טבעי, גם הילדים שלי, כמו מרבית הילדים המאומצים, כל הזמן מנסים לברר: מהיכן הגענו? למה מסרו אותנו? למה אנחנו לא במשפחה הביולוגית שלנו? מול השאלות האלה חשוב במיוחד להקנות לילדים את התחושה והביטחון שאנחנו האמא והאבא האמיתיים שלהם, ולא אף אחד אחר. ראוי לציין שאני ורעייתי האחרונים שיקלו בכך ראש, ואנחנו יודעים היטב עד כמה יום המשפחה מהווה נקודת ציון מורכבת בדינמיקה הפנים-משפחתית הרגישה ממילא של משפחות לילדים מאומצים, אבל מדובר בהבנה שחייבת להיות חלק מחיי היומיום של המשפחה המאמצת וחלק בלתי נפרד מתפקודה.
בעבר רבים מההורים המאמצים לא היו מגלים לילד שהוא מאומץ, מתוך פחד שהם יאבדו אותו ברגע שהדבר ייוודע, ושהילדים לא יסתכלו וירגישו כלפיהם אותו דבר מאותו רגע. אולם בשנים האחרונות התבססה ההבנה שיש לספר את האמת ברגע שהילד עומד על דעתו. רובם המוחלט של הילדים מבינים שההורים שאימצו אותם הם הוריהם לכל דבר ועניין, אבל לשם כך ראשית על ההורים עצמם להפנים זאת בצורה המלאה והשלמה ביותר, בלי חששות.
אז נכון, במיוחד בימים כמו יום המשפחה, החור השחור קצת שואב אותנו - ההורים המאמצים והילדים המאומצים - אל תוכו. אבל דווקא ביום זה, זהו הזמן לזכור: נבחרנו זה לזה, והצלנו זה את נפשו של זה.
הכותב הוא מנכ"ל ארגון 'יד תמר' המלווה מטופלים ומשפחות במצבי חולי ומשבר