1
מסביב לשולחן הממשלה הייתה דממה. איש לא דיבר או זז ממקומו במשך דקות ארוכות. אחרי זמן מה נשמע כחכוח מקצה השולחן. היה זה בוגי יעלון. "אדוני ראש הממשלה", אמר, "לדעתי כדאי שתפתח את הישיבה".
בני גנץ הרים את ראשו. "דיברת אליי?".
"כן, אתה ראש הממשלה. שכחת? ניצחנו בבחירות".
"היו כבר בחירות?", מלמל גנץ, "הייתי בטוח שזה באפריל".
"הוא צודק", אמר יאיר גולן, "מספיק עם החגיגות, זאת ישיבת עבודה".
"אבל מה אני אמור להגיד?", תהה ראש הממשלה החדש.
"תתחיל בבוקר טוב", ענה יאיר לפיד מהצד השני של השולחן. "והפעם אל תתבלבל ותגיד ג'וקר טוב. זה בוקר".
"בוקר טוב", אמר גנץ.
"בוקר טוב", ענו כל השרים במקהלה.
"אוקיי, זה עבד לא רע", אמר ראש הממשלה ללפיד. "מה עכשיו?".
"פשוט תקרא מהדף", סינן לפיד.
"אני מתכבד לפתוח את ישיבת הממשלה. יש לנו כמה דברים על סדר היום", קרא גנץ מהדף. לפתע דפק על השולחן. "ראשית, אנחנו צריכים לדאוג שביבי יפסיק להיות ראש הממשלה".
היה רגע של שקט. "ביבי הלך הביתה", אמר אביגדור ליברמן, "אתה ראש הממשלה".
גנץ הביט בו לרגע, התבונן שוב בדף ואז סימן וי קטן בראש העמוד. שוב השתררה דממה. וכך ישבו ושתקו סביב שולחן הממשלה עד סיומה של קדנציה.
2
אז מי צריך להיות ראש ממשלת ישראל, נתניהו או גנץ? בואו נראה. בני גנץ הוא בוודאי איש עם יכולות. אם רק ירצה, הוא יצליח לעשות פה ושם דברים טובים למדינת ישראל. מה שכן, מדובר במכשלה לא קטנה: האיש צריך לרצות. הוא גם צריך לדעת מה הוא רוצה. אנחנו צריכים לדעת מה הוא רוצה. רצון - זה המפתח להצלחה. ולא לשאת יותר נאומים לעולם. אבל בעיקר רצון.
בנימין נתניהו זה כבר רמה אחרת של ביצועיזם. מדהים לראות כמה דברים האיש המבוגר הזה הצליח לעשות בעשרת הימים שלפני כתיבת הטור: הוא התחייב להעלות את שארית יהודי אתיופיה, הבטיח לבנות בתי חולים חדשים, פרסם תוכנית להורדת מחירי המזון, הודיע על הקמת שכונה חדשה בירושלים ועל הרחבת הר חומה, הקים ועדת רפורמות לנהגי מוניות, אישר בניית מעלית במערת המכפלה, ולקינוח הודיע על ביטול הרישום הפלילי למשתמשי קנאביס. ואת כל אלה הוא עשה, או התכוון לעשות, בלי שום קשר לשום בחירות. רק כי זה הדבר הנכון לעשות, או להתכוון לעשות.
ועדיין לא הזכרתי עשייה נוספת מהעבר הקרוב, כמו מינוי שרים ויועצים, או איומים על חמאס, שלא לדבר על הצהרת הסיפוח של יישובי יהודה ושומרון – הצהרה שגם לה אין שום קשר לבחירות. זה הכול שאלה של רצון. רצון, כאמור, הוא המפתח להצלחה.
3
בביקור שערך במערת המכפלה, תועד ראש הממשלה כשהוא נמנע מללחוץ יד למבקרים במקום, כנראה מחשש לקורונה. בינינו, חייבים להודות שזה תירוץ נהדר להיפטר מכל לחיצות הידיים האלה. אני בהחלט שוקל לאמץ אותו לכמה מפגשים פרטיים משלי.
שוב מתברר שנתניהו יודע ללמוד משגיאות העבר. הרי אם רק היה יודע להימנע מלחיצת היד ההיא ליאסר ערפאת, לפני יותר משני עשורים, אולי הייתה נמנעת מאיתנו המגפה המדינית-ביטחונית הנוראה שהובילה אותנו לימים קשים, כמו הירי הנוכחי בדרום. לולא לחיצת היד ההיא, יכולנו להיות היום במקום אחר, בלי להזדקק לדונלד טראמפ שיבוא וירפא אותנו ממחלתנו. אם נתניהו היה שומר על סטריליות, ייתכן שזכותנו על יהודה ושומרון כבר לא הייתה נתונה במחלוקת. כן, כולל מערת המכפלה.