אחת השאלות המרכזיות היא האם גוש הימין באמת יכול להגיע ל-61 מנדטים. ד"ר עדו ליברמן, יועץ מדעי ומנחה מקצועי במכון מסקר ומרצה בחוג לסוציולוגיה באקדמית גליל מערבי, מסביר לנו שבעוד גוש הימין חדור אמונה שהדבר אפשרי, בגוש השמאל מסתכלים על הדברים אחרת. "המשחק הפוליטי בשני הגושים שונה לגמרי. בנימין נתניהו וכל גוש הימין משחקים על יום הבחירות עצמו. תוצאות הבחירות הפורמליות יכריעו את הכף האם הליכוד יוכל להקים ממשלה, ואם כל הכוכבים יסתדרו לצד הימני של המפה - ויש הרבה מאוד דברים שצריכים להסתדר - יכול להיות שבנימין נתניהו יגיע לרוב של 61 בגוש הימין".
עם זאת, ד"ר ליברמן מדבר על תרחיש דמיוני במונחים פוליטיים. "אחד הדברים שצריכים להתרחש הוא תרחיש קיצוני שעוצמה יהודית עוברת איכשהו את אחוז החסימה, ושהליכוד מגדיל את כוחו בצורה דרמטית מאוד. לכל התרחישים הללו יש סיכוי נמוך מאוד".
לדעתו בשמאל מבינים שהסיכוי להגיע לרוב נמוך עד בלתי קיים. "גנץ יודע בוודאות שהוא לא יוכל להגיע ביום הבחירות עצמו לממשלה הומוגנית שתהיה בצד שלו, וזה יקרה רק מאוחר יותר. אם נתניהו יוכל להקים ממשלה היא תהיה הומוגנית, ותוכל לתפקד ארבע שנים ולסיים קדנציה. לעומת זאת, אם לגנץ תהיה ממשלה היא תהיה מאוד בעייתית לניהול וקשה לראות אותה שורדת ארבע שנים. בכל תרחיש שהוא, הממשלה שלו תהיה בלתי הומוגנית בעליל כשבמקביל המפלגה שלו סובלת מבעיה דומה".
אחד הדברים שמעוררים דאגה בשיחה עם ד"ר ליברמן, היא שנראה שדווקא גוש הימין הוא שיכול להוביל אותנו למערכת בחירות נוספת. "אם ביום הבחירות לא יהיו מספיק חברי כנסת לגוש הימין, אפשר לומר שהעניין של הצד הימני בהקמת הממשלה הסתיים. כי אין כמעט תרחישים שמצליחים להביא מישהו מגוש הימין לממשלת שמאל, כולל אפילו אביגדור ליברמן".
אחת השאלות שצפה ועולה היא כמה מנדטים ייחשבו להצלחה בקרב אנשי מפלגת ימינה. בשיחות סגורות המספר שבע נשמע כמספר הריאלי והמספר שמונה ייתן תחושת הקלה. כמובן שבמפלגה היו רוצים יותר, אבל מעדיפים להיות ריאליים.
מעניין שדווקא נציגי המפלגה התרחקו השבוע משיח המספרים, והעדיפו לדבר על הישג במונחים של השפעה ותפקידים משמעותיים סביב שולחן הממשלה. גם הם יודעים שהסקרים והמציאות לא תמיד נפגשים. לא לחינם הם מנהלים הפעם קמפיין פעילים של להיות או לחדול. כדי לצבור כוח משמעותי, חמישה או שישה מנדטים לא יועילו, כי הם יעמידו את ימינה אחרי המפלגות החרדיות מבחינת כוחה האלקטורלי. שבעה ומעלה יציבו את המפלגה בשורה אחת עם השותפות האחרות.
כל זה כמובן אם הימין ירכיב ממשלה. כמעט בכל קונסטלציה אחרת המשחק יהיה שונה לגמרי. בימינה פוסלים באופן אוטומטי ישיבה עם בני גנץ כראש הממשלה, אבל צריכים גם לחשוב שהאלטרנטיבה עלולה להיות במקרה הטוב ממשלת אחדות שתדהר לקראת מדינה פלשתינית או ממשלת שמאל בתמיכה ערבית שהנזק שלה עלול להיות חמור הרבה יותר. מה שהפוליטיקאים אולי צריכים ללמוד משני הסבבים הראשונים הוא שעדיף לא לפסול שום אפשרות, אלא לבחון את המפה באופן הנכון ביותר, אחרי היוודע התוצאות.
זחוח מאי פעם
ההתרגשות באולם הייתה בשיאה. לא בכל יום מגיע ראש הממשלה לנאום בפני ציבור דתי לאומי גדול, בוודאי כשמדובר בכינוס ענק של חובשי הכיפה הסרוגה, כמו בכנס בשבע בירושלים. נתניהו אומנם קיבל מחיאות כפיים, אבל העלבונות שהטיח בציונות הדתית, ההתנשאות ובעיקר הזלזול הבהירו אולי למי שעד היום טרם הבינו זאת מה יחסו האמיתי של ראש הממשלה לציבור הדתי-לאומי. אגב, מחיאות הכפיים הללו הן בדיוק מה שגורם לנתניהו לא לספור את הציבור הזה. הוא בא לזלזל, והם מוחאים לו כפיים. די מביך למען האמת. היו לאורך השנים מי שהגדירו אותנו כגלגל החמישי של נתניהו. אחרים דיברו על הציונות הדתית שנדרסת תחת גלגלי העגלה של ראש הממשלה.
לבחירות הללו נתניהו מגיע זחוח מאי פעם. ההופעה בכנס ירושלים הייתה רק דוגמה לכך. את ציבור הכיפות הסרוגות הוא מוכן לרמוס, את מעמד הביניים הוא מוכן להקריב כלכלית, גם על מדינה פלשתינית מפורזת שמענו אותו מדבר במהלך הימים האחרונים. נתניהו מקרב לפי הצורך, ושוכח אחר כך. שכונת גבעת המטוס, שבימין ממתינים שנים לשחרור המכרזים לבנייה בה, פתאום הפכה ברגע אחד לסמל מבחינת נתניהו. מה שהוא לא סיפר זה שמהרגע שבו הכריז על הוצאת המכרזים, גורם בכיר בממשל האמריקני מסתובב ומספר לכל מי שרק רוצה לשמוע שמבחינת ארצות הברית ניתן אור ירוק לשחרר את המכרזים בגבעת המטוס לפני יותר משנה.
הציבור הימני בישראל, ובמיוחד הציבור הדתי -אומי על כל גווניו, צריך להבין שנתניהו נוהג במגזר כפטרון, כמישהו שחייבים לו טובה ותודה, כמי שמסתכל מלמעלה על הילידים המוזרים ופוטר אותם בהבטחות מהבטחות שונות שאותן הוא ממחזר מדי פעם בפעם (וצר לי, גם אם יגיד או יספר, הוא לא באמת מבדיל בין חרד"ל לדתל"ש). כן, אין ספק שהוא גם עושה, אבל כשראש הממשלה שלך מזלזל בך, כדאי לך לחשוב אם אתה באמת חשוב לו או שרק הקול שלך נחוץ לו.
כשנתניהו מבטיח ימין, הוא עושה זאת כדי לנצח בבחירות. עסקת המאה היא הזדמנות בשבילו לרדת מהבמה עם הישג מדיני שייזכר לדורות. אם בני גנץ רק ירצה ויבשילו התנאים – תהיה כאן ממשלת אחדות. נתניהו צריך את בלוק הימין, עד שזה יגיע לאפשרות להרכיב ממשלה. אם גנץ יסכים, נתניהו יהיה שם.
לא צריך ללכת רחוק כדי להבין עד כמה זה נכון. נתניהו ניהל פעמיים מגעים עם גנץ להרכבת ממשלת אחדות. כדי שהזרקור לא יהיה מופנה אליו, הטילו אנשיו רפש בימינה, ביהדות התורה ואפילו בש"ס, שכולם מנהלים מגעים עם כחול לבן. בפועל הליכוד הוא זה שחותר לממשלת אחדות, ביודעו שהסיכוי להביא 61 מנדטים לא גדול במיוחד.
לבני הציונות הדתית יש מפלגה מייצגת, אבל רבים מהם בוחרים ללכת לליכוד. שם אולי יש רשימה שעולה בקנה אחד עם ההגדרה של ימין, אבל העומד בראש הוא בוודאי לא ימני כפי שהציבור הלאומי מגדיר זאת. הוא איש מרכז שנוטה מעט ימינה. מצביעי הליכוד חובשי הכיפה הסרוגה צריכים לעשות חשבון עם עצמם ולהבין מה חשוב יותר בעת הנוכחית - לחזק את מי שיחשק את נתניהו מבחינה מדינית, או את נתניהו עצמו, הזחוח, שלא באמת נוטה להקשיב למצביעיו ואפילו לא למרכז מפלגתו שאותו עקף בכל הזדמנות.
אני מסכים עם מי שאומרים שלא כדאי לעשות חשבונות אישיים, ושהמפלגה שבה אתה בוחר צריכה להיות הדבר הכי קרוב לאמת שלך. ישאלו את עצמם רבים מחובשי הכיפות הסרוגות האם האמת שלהם נמצאת בליכוד, או במפלגה אחרת. אגב, ייתכן שהתשובות יהיו מגוונות. אבל במערכת הבחירות השלישית השנה, כשנתניהו נראה זחוח יותר מאי פעם, השאלות חייבות להישאל. כי בחירות בפעם הרביעית אולי לא יגרמו לכאוס, אבל פשוט יבהירו לאנשים שלמרבית הפוליטיקאים, כולל ראש הממשלה עצמו, פשוט לא אכפת כלל מהעם, ובוודאי שלנתניהו לא באמת אכפת מהציונות הדתית.
לתגובות: [email protected]