סרט חדש: שיר השמות

סיפורו של נגן כינור יהודי שאיבד את משפחתו במחנות ההשמדה, אשר בשנת 1951 נעלמו עקבותיו זמן קצר לפני קונצרט בלונדון.

תגיות: סרטים
קובי פינקלר - ערוץ 7 , ג' באדר תש"פ

שיר השמות
שיר השמות
צילום: פורום פילם

שם לא שיגרתי יש לסרט החדש שעלה אמש (חמישי) לאקרנים.

'שיר השמות' מספר את סיפורו של נגן כינור גאוני וחרדי אשר חבריו וקרוביו הנציחו את נספי המחנות בקדיש אשר נוגן בשמם של כל אחד מן הנרצחים והוא הסרט הראשון שקיבל אישור לצלמו במחנה ההשמדה טרבלינקה, בו נרצחו 800,000 איש במהלך תשעה חודשים.

כבר מהרגע הראשון לסרט, מצויים במתח, כאשר הנגן הראשי שהוזמן לקונצרט בלונדון לא מגיע. מה אירע לו? מכאן מתחיל ומסתיים הסיפור.

רוב זמן הסרט מוקדש לחברו של הנגן שנעלם, מרטין סימונדס (טים רות) שחש רדוף עקב היעלמותו המסתורית של חברו היקר אותו הוקיר כאחיו, דווידל רפפורט, יהודי פולני ונגן כינור וירטואוז, אשר בשנת 1951 נעלמו עקבותיו זמן קצר לפני קונצרט בלונדון שהיה אמור להזניק את הקריירה שלו אל עבר נתיב ההצלחה.

35 שנים אחרי, מרטין מגלה שדווידל (קלייב אוון) נותר בחיים ויוצא למסע בין יבשתי אובססיבי על מנת למצוא אותו ולהבין מדוע עזב.

ההתחלה היתה זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה, כשאביו של מרטין, גילברט (סטנלי טאונסנד) שעבד כמנהל מוזיקלי, מזמין את דווידל הצעיר בן ה-10 (לוק דוייל), שכבר אז נחשב לעילוי כנגן כינור, לגור בביתם בלונדון.

מטרתו של גילברט הייתה מחד לטפח את המוזיקאי הצעיר ומאידך להגן עליו מפני הפלישה העתידית של גרמניה לפולין.

מרטין הצעיר בן ה-10, רואה בתחילה בדווידל פולש לטריטוריה המשפחתית שלו, אך דאגתו של דווידל למשפחתו שנותרה בפולין במהרה גורמת למרטין לנהוג בדווידל בחמלה, והכריזמה ויצר המרדנות של דווידל הופכים את מרטין לחברו. כניסתו של דווידל המוכשר לעולמו של מרטין כחברו היקר ואיש סודו מסייעת למרטין להרחיב את עולמו הצר ולצבור בטחון עצמי.

לאורך מספר שנים בעוד השניים מתבגרים, גילברט משקיע את כל תשומת ליבו וכספו בפיתוח כישרונו של דווידל. תהליך אשר גורם למרטין לקנא בדווידל על אף אהבתו אליו.

בהגיע דווידל לגיל 21 גילברט מקיים עבורו מופע השקה גרנדיוזי
אך לרוע המזל, בעוד הקהל והתזמורת ממתינים להגעתו לבמה, דווידל נעלם כלא היה. ביטול הקונצרט שובר את רוחו של גילברט ובמקביל מוביל אותו לפשיטת רגל והוא נפטר זמן קצר לאחר מכן. המאורע קשה בעבור מרטין כפליים מכיוון שאיבד את אביו ו'אחיו' אשר אהב, בעוד השאלה 'מה קרה?' ממשיכה לבעור בתוכו יחד עם מרירות הולכת וגדלה עקב אחריותו של דווידל למות אביו של מרטין.

כמעט 4 עשורים לאחר מכן, מרטין עוקב אחר הרמזים שעשויים להוביל אותו אל חברו האבוד, עד שהוא מכיר ולומד את משמעות היצירה 'שיר השמות', יצירה מוזיקלית עמוקה ונוגעת ללב אשר מכילה בתוכה את התשובה לסיבת היעלמותו הפתאומית של אחיו.

לסרט קשר עמוק לעולם המוזיקה. מפיק הסרט רוברט לנטוס ראה את סרטיו של הבמאי פרנסואה ג'ראר וידע מיד שהוא הבמאי המתאים. "הסרט קם ונופל על הקשר הרגשי למוזיקה בו," משתף לנטוס. "חשבתי לעצמי שזה לא מספיק שבמאי הסרט יהיה מעולה בעבודת הבימוי אך ישאיר את הצד המוזיקלי למלחין. הבמאי היה חייב להיות בקי בשפת המוזיקה הקלאסית כפי שהוא בקי בעולם הקולנועי. זה הוביל אותי ישירות לפרנסואה, הוא ביים מספר אופרות ומופעים מוזיקליים כך שהבחירה היתה פשוטה".

ובחזרה לטרבלינקה "האלטרנטיבה הייתה לבנות את מחנה ההשמדה כסט, כמובן שלא רצינו שזה יקרה" מספר המפיק "ידעתי כמה זה מהותי שנצלם במקום האמיתי." במרכזו של מחנה ההשמדה בסמוך לאנדרטה לזכר הנספים, נמצאת אבן ובה כתובות בשבע שפות שתי המילים: "לא עוד!". "עבורי שתי המילים הללו מתמצתות את הסיבה העיקרית ליצירת הסרט."

ואכן לא עוד. שיר השמות, המרטט במילות הקדיש מנציח את הנספים בחמישה ימים לאורך השנה בצורה מרטיטת לבבות. מרגש, מלמד ומעשיר לאורך כל 113 הדקות.