היחידה הצבאית שמאתרת את נעדרי צה"ל

שנה לאחר השבת גופתו של זכריה באומל ז"ל, שוחחנו עם ראש תחום תש"ח בענף איתור הנעדרים, על הפעילות, ההתמדה והמאבק שטרם הסתיים.

נעמי סומר, אתר צה"ל , ז' באדר תש"פ

הלווית זכריה באומל
הלווית זכריה באומל
צילום: הדס פרוש, פלאש 90

לפני כמעט שנה, היה נדמה שהזמן עצר לרגע מלכת - אלפים ליוו את רס"ל זכריה באומל ז"ל, הנעדר מקרב סולטן יעקב שהתרחש 37 שנים קודם לכן, בדרכו האחרונה בהר הרצל.

הדמעות, המבטים ההמומים, המילים החמות, והשתיקה ששררה בין לבין, העידו בקול רם ומהדהד - המעגל נסגר.

סיפור הגבורה של באומל, שריגש את ישראל, הוא רק דוגמה אחת מתוך עשרות התיקים שחוקר ענף אית"ן (איתור נעדרים) - היחידה שהוקמה בהשפעת מלחמת יום הכיפורים, וממונה על איתור הנעדרים בצה"ל, החל ממלחמת העצמאות ועד לימינו אנו.

רס"ל זכריה באומל ז"ל נעדר מאז קרב סולטן יעקב, שארע ב-11 ביוני 1982. המבצע להשבת גופתו, בו השתתפו אגף המודיעין, שב"כ וגופי מודיעין נוספים, זכה לשם "זמר נוגה", ולמרות סגירת המעגל הזו, צבי פלדמן ז"ל, ויהודה כץ ז"ל, שני חיילי מילואים שהשתתפו גם הם בקרב, נותרו נעדרים.

העבודה על התיק הייתה ממושכת, עוד מיום ההכרזה על באומל ז"ל כנעדר. החוקרים חוו עליות ומורדות רבות, עד שיום אחד, ונבדקה נקודת ציון אחת, שהראיות הצביעו בעדה.

לא ניתן לחשוף את כלל המידע, שהגיע באותם ימים ממספר מקורות, אשר חלקם היו אמינים יותר מאחרים. בתקופה הסמוכה להימצאו, הגיעו החוקרים לשלב בו התמונה מלאה יותר, ובהתאם, הבשילו התנאים בשטח לאיתור וזיהוי הגופה.

בענף מספרים כי הגיעו אל החוקרים דגימות דנ"א מספר פעמים, ואף משתפים כי כשהגופה הובאה לארץ, עוד לא היה זיהוי ודאי של העצמות. עם זאת, היה קשה להתעלם מהתחושות יוצאות הדופן באוויר, כשהמטוס עשה את דרכו לישראל.

"אפשר היה לומר - עין במר בוכה ולב שמח", מתאר ראש התחום. "זו הייתה התרגשות מיוחדת במינה. משפחת באומל הייתה פעילה מאוד ונשארה מעודכנת באופן צמוד לאורך כל תהליכי החקירה, ועם זאת, היו מאוד מציאותיים לכל אורך הדרך. התהליך מולם, ועם הגורמים הנוספים שסייעו במבצע, איפשרו לנו להביא ודאות למשפחה ולהפנים את המצב".

אז מי הם למעשה אותם חוקרים? היחידה מורכבת מעשרות אנשי מילואים הפועלים בהתנדבות לשירות, ועובדים בשיתוף פעולה הדוק עם מצ"ח, אנשי מודיעין, משטרת ישראל, משרד הביטחון ועוד. החוקרים עוקבים אחר ממצאים שונים ומסייעים לאותם גופים באיתור מקום הימצאם של משרתים נעדרים.

בעשור האחרון, 25 תיקי נעדרים הגיעו לפתרון - אך מהי בדיוק אותה נקודת הסיום? שאלנו את סא"ל (מיל') גבי אלמשעלי: "הצלחה מבחינתנו זה להגיע למקום קבורה ספציפי של נעדר, אבל בחלק מהאירועים, זה קשה מאוד, ולכן חלק בלתי נפרד לחקור ולהבין מה עלה בגורלו של הנעדר, ולקבל כמה שיותר עדויות. גם לנו, כצה"ל, וגם למשפחות, חשוב לראות שעוסקים בכל חלל וחלל. גם פרט קטן יכול לסייע להורים, לאחים ולילדים, בהתמודדות הקשה הזו".

"התפקיד המרכזי שלי", ממשיך סא"ל (מיל') אלמשעלי, "הוא ללוות את החוקרים באירועים השונים, ולהנחות אותם - אם עולה קצה חוט או רעיון מסוים, אני שואל יחד איתם את השאלות כדי לבדוק אם הכיוון ישים, ואם כדאי ללכת עליו".

אנשי היחידה, כאמור, מורכבים בעיקר מאנשי מילואים, שרבים מהם באים מעולם החקירות. "יש אצלנו עורכי דין, חוקרי פלילים, שוטרים, ועוד בעלי מקצועות חופשיים".

אחד האתגרים בתיקים כמו של באומל ז"ל, הוא פרק הזמן המשמעותי שחלף, ונשאלת השאלה - איך מגיעים לקצה חוט על נעדרים מלפני כל כך הרבה שנים? "חלק מהאירועים שאנחנו מטפלים בהם נחקרו בצורה כזו או אחרת, אבל דבר שאנחנו מנסים לעשות הוא להחליף את הצוות המתעסק בחקירה כדי לקבל רעיונות חדשים ולנתח מחדש את הקרב".

"כשמדברים על נעדרי תש"ח, הרבה מה'רמזים' שלנו קשורים לאיתור מסמכים, מהארץ ומחו"ל - בתקופת המנדט הבריטי, רמת המסמוך והתיעוד הייתה גבוהה מאוד, הרבה אירועים נרשמו ודווחו". עוד כלים בהם נעזרים החוקרים הם השיבוץ הקרבי (שבצ"ק) של האירוע, דיווחים שעלו באותה תקופה, עדויות ממשתתפים שנותרו בחיים, מסמכים של בני המשפחה, מכתבים ועוד.

ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע, מגיעים רבים מאנשי אית"ן לטקס המרכזי בהר הרצל, בחלקת הנעדרים. "יש היום מצבה לכל חייל מקל"ן, ויש גם את קיר השמות עם כל חללי מערכות ישראל. כשנמצא אחד הנעדרים, נוסף חלק למצבה המספר על נסיבות מותו ועל איתורו, ושמו בקיר השמות מוסר מ"מקום קבורתו לא נודע" ועובר לחלק אחר - "מקום קבורתם אותר במהלך השנים".

"מבחינת רוב הנעדרים, אנחנו נמצאים בדור שני או שלישי מאז המוות", מסביר ראש התחום. "ועדיין, זה פצע שנשאר פתוח. כשאנחנו מוצאים את הנעדר, או מגלים פרטים נוספים על מה עלה בגורלו, זה מאפשר למשפחה להמשיך לחיות את החיים באופן אחר, לעבור ממצב של חוסר וודאות - לסגירת מעגל, שהיא גם משפחתית וגם צבאית".

"אבל עוד לפני הקשר עם המשפחה, המחויבות המרכזית שלנו היא לחלל עצמו", מצהיר סא"ל (מיל') אלמשעלי, "זה מעין חוזה או הסכם שבין הצבא לכל חייל שמתגייס - הצבא יעשה הכל כדי להחזירו לביתו בכל מצב, ולהביאו לקבר ישראל".

"אחרי יותר מ-20 שנה בתחום, אני מרגיש כמה היום הזה מיוחד, גם עבורנו ובעיקר בעבור המשפחות. זו הזדמנות בשבילנו לדבר איתן ולשמוע אותן, ולזהות את צורכיהן".

המקרה של רס"ל זכריה באומל ז"ל הוא דוגמה לעיקשות של אנשי איתור הנעדרים, סא"ל (מיל') אלמשעלי מסביר ומסכם: "הזמן הוא לא גורם שבגללו מפסיקים לעבוד או מפסיקים לחקור. ומגיע להם לדעת שיש גוף שפועל לילות כימים על מנת להביא לפתרון ולהשבת יקיריהם".