לפני שלושה שבועות מסרתי שיעור בסעודה שלישית ששמו "עדויות עבריות למגפת הדבר בויניציאה", בו סיפרתי על ממצא מעניין.
בשנת 1575 הגיעה לשיאה מגיפה חמורה בוונציה, רבה הראשון של העיר, הרב שמואל יהודה קצנלצבויגן (בן דודו של הרמ"א) כתב בכותרת להספד שנתן באותה העת את המילים הבאות: "הדרש האחד עשר: הספד עשיתי בחצר "הגעת" על הגאון מהר"ר זלמן כ"ץ ממנטובה, כי כל הב"כ היו סגורים מפני המגפה".
לא חשבתי ולא עלה על דעתי שאחרי שבועיים אצטרך להתמודד עם מצב המזכיר את המצב של אותם הימים. התחושה כאן דומה לימי מצור ומלחמה.
נראה לי שעבור קהילות שאינן גדולות וחזקות, כל תזוזה קלה יכולה חלילה לפרק אותן לגמרי. ולכן הימים האלו של התפשטות מגפת הקורונה באיטליה, כאשר אחד המוקדים הוא מחוז ויניטו, כולל נפטרים כאן בעיר ונציה, הביאו את השליחות שלי ושל אשתי לנקודת מבחן לא פשוטה.
למעשה כאשר הגיעו הוראות הממשל המקומי לסגור את בתי התפלה, לא התלבטתי הרבה בדבר. את ההחלטה שלי עיגנתי במקורות הלכתיים המדברים על כוחה של דין המלכות בהקשרים אזרחיים, גם כאשר מדובר "בשב ואל תעשה" של אי פתיחת בתי כנסת (ועדיין ב"ה מותר להתכנס למניינים בבתים פרטיים). כמו"כ חלק עיקרי ומרכזי בשיקולים היה עניין הסיכון שיש בהתכנסות במקומות סגורים לזמן ארוך, במיוחד לאנשים מבוגרים שהתברר מהר שהם מהווים קבוצת סיכון (וונציה משופעת באנשים שאינם עוד צעירים).
למעשה ההלכה מזהירה מפני מכירת כלי נשק ועוד חפצים המהווים סכנה לציבור, וראשונים כבר השתמשו במקורות אלה כדי לאסור על יהודים למכור יין למוסלמים במקומות בהם השלטון אסר זאת. כך שההחלטה הייתה מגובה בקורפוס הלכתי לדעתי די מבוסס.
היה לי קשה לדמיין את האפשרות שהעיר תישאר שבת אחת ללא תפילה בציבור, דבר שלא יעלה על הדעת בגיטו הראשון והעתיק של אירופה, מקום שבו גם בימי מלחמת העולם השנייה התקיימו תפלות כמעט כסדרן. לבסוף אכן נמצא פתרון בצורת מניין במקום פרטי ומאוד מצומצם שנעשה כדי שלא תכבה הגחלת חלילה. נדהמתי לראות במניין זה פרצופים שבימים כסדרם משאירים את בית הכנסת "לדתיים" בלבד. אחד מהם אמר לי: "לא יעלה על הדעת שוונציה תישאר ללא תפלות שבת, זה מעולם לא קרה בגיטו הזה שעומד על עומדו כבר 500 שנה, אז באתי".
המחשבות התחילו לרוץ לכיוון פורים הבא עלינו לטובה בעוד שבוע. מיכאל מזכיר הקהילה היה נראה רגוע ממני, שכן לדעתו קריאה מגילה דרך תוכנת ZOOM היא פתרון מעשי ופשוט. למעשה תוכנה זו היא זו שמחזיקה את כל הפעילות הלימודית הענפה של הקהילה גם בימים אלה: תלמוד התורה של הילדים בימי א' ובאמצע השבוע, שיעורי הגמרא, מחשבת וקבוצות שונות – כל אלה הוסבו לגרסה דיגיטלית. ביום רביעי שעבר עשיתי חשבון עם אשתי שבזכות/בעזרת התוכנה הזו הפקנו כמעט 100 שעות תורה באותו יום.
לעומת זאת קריאת מגילה (גם למאה בתים סימולטנית) אינה פתרון הלכתי המוציא את הרבים ידי חובתם. שכן בשמנו כבר דנו הפוסקים בדבר דומה – השימוש ברמקול בקריאת המגילה בבית כנסת מליאה אנשים (רבי משה פיינשטיין והרב עובדיה) ולמעשה מקובל בעולם ההלכה לא להשתמש בשום מכשיר אלקטרוני לשידור הקריאה. גם הרב עובדיה מתיר רק אם יש עשרה אנשים ששומעים את החזן בעצמם בלי הגברה, וכמובן בתנאי ששאר השומעים נוכחים פיזית במקום.
כל המחשבות שלי הובילו אותי לרעיון של קריאה ב-ZOOM בשביל האוירה, ולאחר מכן חזרה על הקריאה במרתון שעיקרו מעבר מבית לבית וקריאה פרטית לחברי הקהילה. האתגר המרכזי היה שיש לנו הרבה אנשים מבוגרים אשר מפחדים שאני אעבור מבית לבית ומי יודע אילו חיידקים אני עלול לשנע ממקום למקום. כך למשל, את הקריאה של הבוקר בבית האבות סגרנו לשלושת הסבתות היהודיות של בית האבות ולא תהיה קריאה ציבורית כמו שהיה נהוג כל השנים, אלא רק למי שספציפית ביקש לקחת בה חלק.
לשמחתי ההוראות החדשות של ממשלת המחוז התירו ממחדש את פתיחת בתי התפלה, במגבלות מסוימות אומנם, אבל כבר אפשר להירגע – תהיה לנו קריאת מגילה בבית הכנסת כרגיל. לצד זה אירועים חשובים אחרים החשובים לחיי הקהילה יאלצו להידחות. לא נוכל לקיים את מסיבת הפורים עם ההצגות המסורתיות של הילדים, השמחה והתחפושות. לא תהיה סעודת פורים (אלא רק בבית הרב עם 'האמיצים' שיעזו להגיע אליי הביתה) וקשה לומר שיש כאן אווירה כמו שאנו רגילים לחוש ברחובות נתניה, עיר מגורי בארץ, כמה ימים לפני החג השמח ביותר בשנה.
בעזרת ה', אנחנו מתפללים שהכל יעבור כעננה ונוכל לשוב להכנות שלנו לפסח: מנהג ונציה בן מאות שנים הוא לקבץ את כל נשות הקהילה להכנת עוגיות מיוחדות וכשרות לפסח. זוהי פעילות הגיבוש החשובה ביותר בשנה והיא נמשכת כמעט עד ערב פסח באולם מיוחד עם תנורי פסחים, אותם תנורים בהם היו פעם אופים מצות לכל קהילות איטליה).
אני מאוד מקווה שנוכל לשוב לפעילות הרגילה ושנהנה מפסח כשר, שמח ובעיקר מאוד בריא, ויתקיים בנו: "כל המחלה אשר משתי במצרים לא אשים עליך, כי אני ה' רופאך".
הרב דניאל טואיטו הוא רבה של העיר ונציה באיטליה, שליח מכון שטראוס עמיאל מבית אור תורה סטון