חופש הביטוי – למי ולמי

מכתב ששלחו חברי כנסת מהשמאל ליועמ"ש, ובתוכו גם איום בעתירה לבג"ץ, עלול לבטל את זכייתו של הרב יעקב אריאל בפרס ישראל

חגית רוזנבאום , ט' באדר תש"פ | עודכן: 22:44

חופש הביטוי – למי ולמי-ערוץ 7
הלהט"בים לא העניקו לו אפילו יממה של חסד. הרב יעקב אריאל
צילום: עופר עמרם

"יש כאן למעשה טעות מוחלטת ובשום אופן אין לי כל אפשרות לקבל את זה. ולפיכך לא יזכירו שום דבר מזה ביחס אליי" - במילים אלו נימק הרב צבי יהודה קוק במכתבו לשר החינוך אבא אבן את סירובו לקבל את פרס ישראל שהוצע לו בשנת 1961.

כמעט 60 שנה מאוחר יותר, מדינת ישראל משנה את פניה מקצה לקצה והסיטואציה התהפכה: הוועדה שהקים משרד החינוך בחרה באחד מבכירי וזקני רבני הציונות הדתית לזכות בפרס על יצירתו התורנית, אולם קבוצה קולנית ואלימה, בגיבוי פוליטיקאים מכהנים ואנשי תקשורת, מאיימת לשלול ממנו את הפרס.

מלחמתם של הלהט"בים בהחלטה להעניק את פרס ישראל לרב יעקב אריאל, לשעבר רבה של רמת גן, לא העניקה להחלטה אפילו יממה אחת של חסד. בקושי שעה. "תוך שעה מרגע הפרסום הורו לנו במשרד החינוך לא לענות לטלפונים. התחילו מיד רינונים על התבטאויות של הרב נגד להט"בים, ואני עצמי הוצפתי במיילים ווטסאפים", מספרת ד"ר חנה קטן, חברת ועדת הפרס.

בימים אלו מונחת דרישה קונקרטית אצל היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, חתומה בידי שישה ח"כים: ניצן הורוביץ ואיציק שמולי מהעבודה-גשר-מרצ ויעל גרמן, איתן גינזבורג ויוראי להב הרצנו מכחול לבן, חלקם נמנים על קהילת הלהט"ב. הללו העלו את הנושא מחדש לפני כשבועיים, לאחר שהעיתונאי הלהט"ב נדב בורנשטיין העלה טענות בתוכניתו 'חי בלילה' בקשת 12 אודות ניגוד אינטרסים לכאורה שבו מצויה חברת ועדת הפרס ד"ר חנה קטן ביחס לרב אריאל. הח"כים דרשו ממנדלבליט להורות לשר החינוך לשקול מחדש את מתן הפרס לאור הפגמים שנתגלו בהליך, ולאור התבטאויותיו של הרב אריאל ביחס לקהילת הלהט"ב, שאותם כינה "בעלי נכות". אם בקשתם לא תיענה, מאיימים הח"כים בעתירה לבג"ץ נגד מתן הפרס. במשרד המשפטים אומרים בינתיים כי "הפנייה התקבלה, ותיענה כמקובל".

כולם מכירים את כולם

ניגוד האינטרסים לכאורה שעליו יצא קצפם של הח"כים נוגע לפרס כץ ליישום ההלכה שבו זכתה ד"ר קטן לפני ארבע שנים. הטענה הייתה כי הרב אריאל ישב בוועדה שבחרה להעניק את הפרס לקטן, ששוויו 25 אלף דולרים. קטן עצמה נדהמה לשמע ההאשמות, שכן היא כלל לא זכרה את הפרט הזה בבואה לבחור ברב אריאל כראוי לפרס ישראל על כתיבתו התורנית. "קיבלתי בחיי פרסים רבים מגופים ומקומות שונים. הפרס המדובר ניתן לפני חמש שנים ולא זכרתי לרגע מי היו חברי הוועדה", אומרת קטן. לדבריה, ההחלטה על הענקת הפרס לרב אריאל אינה קשורה לכך שהיא קיבלה את פרס כץ, ומלבד זאת נתקבלה פה אחד גם על דעת שני חברי הוועדה האחרים. "אני מצרה על כך ששוב מנסים למנוע מהרב את קבלת הפרס. אני עומדת מאחורי החלטתי, אך אין לי התנגדות להתכנסות חוזרת של הוועדה, אם כך יוחלט מסיבות אחרות".

קטן גם מציגה את טופס ניגוד העניינים שעליו חתמה בבואה לכהן כחברת הוועדה, שבו ההגדרות הברורות לניגוד עניינים הן קרבה משפחתית מדרגה ראשונה, או שותפות עסקית או אקדמית פעילה בהווה. במשרד החינוך חזרו ואמרו לה כי שתי הקטגוריות הללו אינן מתקיימות בקשרים בינה ובין הרב אריאל. גורמים במשרד גם ציינו כי מסמך ניגוד האינטרסים נוסח באופן זה, שכן בבסיס ההגדרה המשפטית שנקבעה לניגוד אינטרסים בכל הנוגע לפרסי ישראל מונחת העובדה כי ישראל היא מדינה קטנה שבה "כולם מכירים את כולם", בוודאי בתוך אותן דיסציפלינות אקדמיות. גם שופטי בית המשפט העליון קבעו בשעתו את היסוד הזה כאשר הוגשו בפניהם עתירות של ניגוד עניינים בין חברי ועדת הפרס לזוכים. בעתירה שהוגשה בעילה זו נגד מתן הפרס למכון הישראלי לדמוקרטיה, שכל חברי הוועדה היו איתו בזיקה כזו או אחרת בעת מתן הפרס, קבעו השופטים שבמדינה קטנה כמו ישראל לא סביר לדרוש שלא יהיה קשר כלשהו בין חברי ועדת הפרס, אשר צריכים להיות בקיאים בתחום שבו ניתן הפרס.

ממשרד החינוך נמסר ל'בשבע' כי "לחברת הוועדה אין קשר מקצועי מובהק המתנהל בהווה עם הזוכה בפרס אלא היכרות מקצועית כללית בלבד. לפיכך, לא מדובר בחשש לניגוד עניינים. תוך כך, גם לא הייתה עילה לפסילת חברותה בוועדה".

החוליה החלשה

ההערכה היא שמשרד החינוך יגן מבחינה משפטית על ההחלטה להעניק את הפרס לרב אריאל, לו יובא הדבר בפני בג"ץ. אולם אם ידחה בג"ץ את עמדתו של משרד החינוך, ויורה לו להשיב את ההחלטה לבחינה מחודשת בקרב חברי הוועדה, נראה כי החוליה החלשה בקרב חברי הוועדה כבר סומנה.

שני חברי הוועדה הנוספים מלבד קטן הם המשפטן פרופ' אביעד הכהן והרב פרופ' אברהם שטיינברג. שניהם גזרו על עצמם שתיקה תקשורתית עד לבירור המשך הצעדים המשפטיים. אולם בהתייחסות שלו לפרשה בתחילת הדרך, אמר פרופ' הכהן בריאיון לגלי צה"ל כי "התבטאויותיו של הרב לא הובאו בפני הוועדה, בעקבות כשל בתקנון שלא מבקש לדעת אמירות מן העבר. ראוי לתקן את זה". האמירה הזאת נשמעת כיותר מרמז לכך שהכהן עלול לשנות את החלטתו בנוגע לפרס בדיון מחודש, ושינוי עמדה משמעו שלילת הפרס, שכן ההחלטה צריכה להתקבל פה אחד אצל חברי הוועדה. לא מן הנמנע שהכהן, דיקן מכללת שערי משפט שגם היה מועמד לכהן כשופט בבית המשפט העליון, יושפע מעמדת השופטים שידרשו לדון בהחלטה מחדש מתוך התפיסה כי מדובר בהתבטאויות בעייתיות. מי שרואה עצמו כחלק מהמילייה המשפטי, ניתן להעריך כי יתקשה לצאת נגדו.

מאידך, אם ירצה הכהן בכל זאת לעמוד על החלטת הוועדה הראשונה, יהיה לו במה להיתלות: בריאיון לעיתון מקור ראשון מיד אחרי הסערה הראשונית הסכים הרב אריאל להתנצל בפני מי שנפגעו מהאמירה כאנשים פרטיים, אם כי לא חזר בו מהאמירה העקרונית. באותו ריאיון הסביר הרב אריאל גם כי הביטוי "נכות", שנאמר בכנס רבנים לפני ארבע שנים, שאוב מתוך מטבע לשון שהיה מקובל מאוד בצבא האמריקני בנושא זה לפני עשרים שנה.

מי לנו כגדול מאדירי הלהט"ב כיום, ראש עיריית תל אביב רון חולדאי, שיוכיח עד כמה השתנו גבולות הפוליטיקלי קורקט בשני העשורים האחרונים. מי שיתאמץ לחפש התבטאויות מפלילות נגד להט"בים לא רק בשיחות של רבנים, יוכל למצוא התבטאויות כאלה גם בתיקו האישי של חולדאי בכבודו ובעצמו. לפני 25 שנה, במהלך המרוץ הכושל שלו בפריימריז של מפלגת העבודה, צוטט חולדאי ביחס ללהט"בים באומרו שהם "מגעילים אותי כמו ג'וקים". כמעט עשרים שנה מאז הוא עמל למחות את הרושם של הביטוי, שאז יצא מפיו בטבעיות גמורה.

בכל שנותיו של פרס ישראל, מעולם לא נשלל פרס מאחד הזוכים, למעט העיתונאי שמואל שניצר. עתירות נגד זוכים הוגשו גם הוגשו, וחלקן – בדומה למקרה הנוכחי – בגין התבטאויות שקוממו חלקים מהאוכלוסייה. אולם בית המשפט העליון סירב לשלול את הפרס בגין התבטאויות, ונימוקו עמו: "בעוד פרס ישראל ניתן בגין הישגים מקצועיים ראויים להערכה, ההתבטאויות בהן מדובר על פי רוב נעשות מחוץ למסגרת המקצועית בגינה ניתן הפרס", כתבה השופטת עדנה ארבל בנימוקיה לדחיית העתירה נגד מתן הפרס לאיש השמאל הקיצוני פרופ' זאב שטרנהל, "במצב דברים זה קשה שלא לראות את מניעת הפרס ממי שנמצא ראוי לו בשל הישגיו המקצועיים, אך על בסיס עמדות שהביע, כפגיעה בחופש הביטוי, ולו באופן עקיף. תוצאה שכזו יש לה אפקט של סתימת פיות שאין לה מקום במשטר דמוקרטי, שהלוא מהו המסר המתקבל אם לא מסר של השתקה? עצם הידיעה כי הבעת דעה שאינה פופולרית עשויה לשאת כעבור זמן תוצאות במישור שיש לו היבט מקצועי, גם אם על דרך של הענקת פרס, אינה מתיישבת עם תרבות של חופש ביטוי במשטר דמוקרטי".

כל שנותר הוא לעקוב האם גם כאשר על כף המאזניים מונח חופש הביטוי של הרב יעקב אריאל, ולא זה של שולמית אלוני, יגאל תומרקין או פרופ' זאב שטרנהל, ידגול בית המשפט העליון במורשתה של השופטת ארבל בכל הנוגע ל"סתימת פיות שאין לה מקום במשטר דמוקרטי".

לתגובות: Hagitr72@gmail.com