מגילת סתרים - סיפור לשבת

יעקב שוורץ היה בחור ישיבה כשהגרמנים כבשו את לודז' וגירשו את יהודיה לגטו.

עודד מזרחי , ט' באדר תש"פ

מגילת סתרים - סיפור לשבת -ערוץ 7
סיפור לשבת
צילום: ISTOCK

אביו היה תעשיין, תלמיד חכם וחסיד של הרבי מגור. משפחתו מנתה תשעה, ובתנאי הגטו הקשים נפטרו ברעב ובמחלות סבו וסבתו, אביו ואמו, ואחותו הקטנה.

בערב ראש השנה תש"ה (1944), לאחר שנות תלאות ונדודים, הועבר יעקב למחנה העבודה זוננברג. בהגיעו נתן לו מפקד המחנה בקבוקון דיו וציווה שיכתוב מספרים על דרגשי השינה. את שארית הדיו טמן יעקב בדרגשו.

במחנה נכלאו כ-250 צעירים יהודים ששרדו גטאות ומחנות, והם הועסקו בייצור חלקי חילוף למטוסי הצבא הגרמני. המפעל היה במרחק שעת הליכה מצריפיהם, והאסירים בוססו בשלג שעות ארוכות, לפני ואחרי משמרת עבודה מפרכת של 12 שעות.

הם היו רזים כשלדים, לבשו בגד דק בכפור, קיבלו אוכל דל ועבדו תחת עיני הנץ של הנאצים בשתי משמרות. אסיר שנח מעט הוצלף במגלב או נורה. מדי יום נאספו גופות יהודים שהתמוטטו ממכות, מחלה או רעב.

ביום הכיפורים צמו והתפללו בזמן עבודתם תפילות שזכרו בעל פה. בסוכות חפרו בור וכיסוהו בענפים שהביאו מהיער בדרכם מהמפעל. הם ירדו אחד אחד לסוכה ואכלו את מנתם הדלה. בחנוכה נטלו מעט שמן מהמפעל והבעירו בצריפים פתילות שליפפו מחוטים שפרמו מבגדיהם.

אחרי חנוכה, כשבוססו בשלג בחזרתם מהמפעל, פנה חבר ילדות ליעקב: "עוד חודשיים פורים ואין לנו מגילת אסתר. בחיידר ציירת אותיות סת"ם מדויקות... אולי תכתוב?".

"מהיכן ניקח קלף ודיו וקולמוס? ובכלל, איני סופר סת"ם...".

"ה' חננ אותך בכישרון. נסה למצוא פתרון".

יעקב זכר את ספרי התורה המפוארים בשטיבל בלודז' והחליט לנסות, הרי דיו יש לו. למחרת בעבודה נטל בהיחבא סליל נייר ברוחב עשרה סנטימטרים ששימש לציון דרגת החום בתנור. כקולמוס השתמש בקנה קש שצמח במחנה. מישהו השאיל לו סידור מוברח שממנו יעתיק את המגילה.

מדי בוקר, כשחזר ממשמרת לילה, התיישב יעקב לכתוב. כולם מסביבו נרדמו באפיסת כוחות על הדרגשים, ובחוץ פטרלו הגרמנים עם כלביהם סביב גדרי התיל. יעקב ישב ליד האשנב בצריף, ותרגל בכתיבה את אצבעותיו הרועדות מחולשה. הוא תכנן את העמודות וחיקה את צורת אותיות הסת"ם שבזיכרונו. מדי יום כתב שעתיים, עד שהגיע סמוך לפורים למילים: "ודובר שלום לכל זרעו".

אז ניגש לרב צעיר והראה לו את המגילה כדי שיפסוק אם היא ראויה. הרב נטלהּ ברעד ובכי. "לא האמנתי שאזכה", אמר ופסק: "בתנאים הקשים שהמגילה נכתבה, היא כשרה ורצויה בעיני הקב"ה, ויש לקוראה בברכה, בשם ומלכות".

ליל פורים הגיע. יהודי בקיא בטעמים בירך וקרא. היהודים שהצטופפו מסביבו לא הרעישו ב"המן", אבל ליבם הלם. כל אחד מהם חש את רשעותו של המן.

אחרי פורים הכין אחד האסירים קופסת פח גלילית ונתנה ליעקב בהכרת תודה, כדי שישמור בה את המגילה. יעקב חרט באמצעות תיל על גבי הקופסה מגן דוד וכתב בעברית: "מחנה שבויי חינם זוננברג, שנת תש"ה לפ"ק. מגילת אסתר נכתבה על ידי יעקב יצחק שווארץ מלודז'".

יעקב לא ידע אם יחיה, אבל קיווה שמישהו ימצא את המגילה ויידע שהגרמנים לא הצליחו ליטול את אמונתם.

כחודשיים וחצי אחרי פורים, במאי 1945, הגיעו צבאות הברית לשחרר את המעטים ששרדו לאחר צעדת המוות שארכה 500 קילומטרים לכיוון הגבול הצ'כי. ביניהם היה גם יעקב, והמגילה החפונה בכיסו.

בשנת תש"ז הפליג יעקב באוניית מעפילים לארץ ישראל. האונייה נתפסה על ידי הבריטים, וכל נוסעיה גורשו לקפריסין לשהות נוספת מאחורי גדרות, עד שזכה כעבור חצי שנה לעלות ארצה.

יעקב התחתן, ונולדו לו שלושה בנים ונכדים לרוב. הוא התגורר בתל אביב, עמל לפרנסת ביתו ואת כל עיתותיו הפנויות הקדיש ללימוד תורה. כאשר יצא לגמלאות השתלם בכתיבת סת"ם, וזכה לכתוב ספר תורה מהודר שהוכנס ברוב עם לשטיבל של חסידות גור ברחוב שלמה המלך בתל אביב. וכן זכה לכתוב מגילות אסתר מהודרות שהעניק לבניו ונכדיו.

עד לפטירתו בתשע"ד היה ר' יעקב עוקב מדי שנה בפורים אחרי קריאת המגילה מתוך מגילה מהודרת שכתב, בעוד אצבעותיו ממששות בכיס הקפוטה את המגילה הקטנה שנכתבה לפני עשרות שנים במחנה זוננברג.

***

על פי סיפורה של רבקה-יפה שחר, כלתו של ר' יעקב שוורץ ז"ל, מספרת ומרצה בבתי ספר על השואה, 054-6399789

***

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם: orchozer@gmail.com