לעקוף את ימינה בדרך השלום

דווקא התוצאות שלא מעניקות ניצחון לימין מקרבות את נתניהו לחלום הגדול שלו - ממשלת אחדות שתוביל מהלך מדיני

ניצן קידר - ערוץ 7 , ט' באדר תש"פ

לעקוף את ימינה בדרך השלום-ערוץ 7
יתקשו לשבת באותה ממשלה עם כחול לבן או העבודה-מרצ. חברי מפלגת ימינה בליל הבחירות
צילום: פלאש 90

על עובדה אחת אין להתווכח בסיבוב ג' של הבחירות: נתניהו ידע לנהל את הקמפיין הטוב ביותר וניצח בקרב על המפלגה הגדולה ביותר. כולם חשבו שאיש כבר לא קונה את הסחורה שלו, אבל הציבור אמר את דברו וקנה בהמוניו. ועדיין, לא מדובר בניצחון המיוחל. לא הושג כאן נוק-אאוט ותקרת הזכוכית של 61 מנדטים לגוש הימין בלי ליברמן נותרה עמידה.

השאלה הגדולה היא לאן זה הולך מכאן. עם 59-58 מצד אחד נתניהו מאמץ אליו את הבלוק, ומצד שני, אם אין לו שפן אמיתי בכובע הוא צריך עוד כוח להקמת ממשלה. לא סתם נכנסו חלק מראשי הגוש לישיבה הראשונה לאחר הבחירות עם ראש הממשלה בהצהרות "לא לממשלת אחדות" ויצאו עם מסר של "מוכנים לדבר עם כל המפלגות הציוניות".

צריך לציין שבנקודת הזמן הנוכחית מדובר בעיקר בדיבורים. בכחול לבן לא מסתמנת שבירה, במיוחד לאחר שהליכוד רמז מי יכולים להיות העריקים הצפויים. איציק שמולי לא ירוץ לממשלה עם נתניהו וגם עמיר פרץ כבר סירב בסיבוב הקודם להצעות מרחיקות לכת.

עם זאת, לרגע אסור לחשוב שנתניהו ויתר על האפשרות של הקמת ממשלת אחדות שתהיה בעלת מספר מנדטים כזה שאיש לא יוכל ללחוץ אותו. מתחילת הדרך, ברגע שתוכנית המאה הייתה על הפרק, היה ברור שנתניהו מחפש שותפים כדי להוציא אותה אל הפועל באופן הכי מלא. אומנם הדמוקרטים בארצות הברית מסתייגים מהחזון הזה, אבל אם הוא יקדם שלום והמחיר יהיה מה שאירופה והליברלים בארצות הברית דוחפים לו כבר שנים - מדינה פלשתינית (מפורזת, מוחלשת, זה לא משנה. מבחינתם העיקר שיקראו לזה במונח הלועזי: STATE), הוא לא יהיה רק גיבור השעה אלא גיבור היסטורי.

אם למישהו יש ספק, נתניהו פוזל לכיוון הזה. הוא שומר את הגוש קרוב אליו, כי ממשלת ימין היא הדבר הנכון לעשות כחבר ליכוד. אבל הוא מחמם על אש קטנה אפשרות של אחדות. זה החלום שלו. נתניהו יודע שהפעם מדובר בקדנציה האחרונה, אם בכלל יצליח להשלים אותה. מה שלא יעשה בקדנציה הזאת הוא כבר לא יעשה בתפקיד האיש שליד הגה הנהגת המדינה.

השתמש וזרוק

מבחינת נתניהו החולייה החלשה בגוש הימין היא מפלגת ימינה, אין בכלל ספק בכך. הליכוד ילך לכל ממשלה שנתניהו יוביל אותו אליה, גם המפלגות החרדיות כבר לא זועקות שלא יישבו עם ליברמן אלא נמצאות בקו נסיגה (לגבי לפיד יש עדיין אמירה רפה שלא. אם יגיע רגע שהשאלה תהיה רלוונטית גם שם ההתנגדות תפחת). ימינה היא היחידה שתתקשה לחיות עם מפלגת כחול לבן בממשלת אחדות, וגם העבודה-גשר-מרצ היא לא השותפה האידיאלית מבחינתה.

המסר שעליו חזרו בימינה לפני הבחירות הוא: לא נשב בממשלה בראשות גנץ. זאת אומרת שממשלה בראשות נתניהו עם גורמים אחרים אפשרית, גם אם תהיה קשה מאוד לעיכול. השאלה היא אם כל חלקי ימינה מסוגלים להשלים עם זה, ותשובה חד משמעית אין ולא תהיה עד שיגיע, אם בכלל, רגע המבחן.

מבחינת נתניהו ימינה היא זבוב טורדני. אם יקים ממשלת ימין הוא לא יכול בלעדיה, אבל ממש לא רוצה לתת לה את דרישותיה: ארבעה תיקים בכירים. כשנפתלי בנט הזכיר בישיבת ראשי הגוש לנתניהו כי הבטיח לתת לרב רפי פרץ את תפקיד שר החינוך על מכסת הליכוד, נתניהו התחמק. כרגע מסתמן שההבטחה הזאת משולה לתפקיד השר הביצועי שהבטיח ראש הממשלה בסיבוב הקודם למשה פייגלין.

נפתלי בנט כבר הוכיח שאפשר לשנות את המפתח לשרים ולקבל תפקידים משמעותיים, אבל עם תמיכה של שישה מנדטים מהציונות הדתית הטיעונים שלו הולכים ונחלשים. נתניהו יודע את זה וינסה לנצל את המצב עד תום. במפלגת ימינה יזכירו לנתניהו את העובדה שחלק מההישג של מפלגתו הושג בזכות מטה הפעילים שכלל 7,000 צעירים נמרצים שכל מטרתם הייתה לעודד הצבעה קודם כול לגוש הימין ואחר כך למפלגה עצמה.

"אין לזה תקדים בפוליטיקה הישראלית", אומר לנו גורם בכיר בימינה, "שמפלגה מתגייסת לא רק כדי להגדיל את אחוזי ההצבעה של עצמה. אנשים עברו מבית לבית ועודדו הצבעה לימין. אין ספק שהליכוד ונתניהו קיבלו כאן חיזוק משמעותי".

במפלגה מצפים מנתניהו להיות נאמן אליהם כפי שהם היו נאמנים אליו. השר בנט היה הראשון להוציא הודעה נגד יוזמת כחול לבן לחוקק חוק שימנע מנתניהו לקבל את המנדט להרכבת הממשלה, והתמיכה הבלתי מסויגת בראש הממשלה נמשכת גם ביום שאחרי הבחירות.

"אנחנו מקווים מאוד שנתניהו לא ישתמש בציונות הדתית ויזרוק אותה מיד לאחר הבחירות, כפי שהוא נהג בעבר", אומר הגורם הבכיר במפלגה. "אנחנו עשינו קמפיין למען הגוש, הוצאנו אנשים להצביע גם לליכוד ועשינו הכול כדי להביא רוב של 61. היינו נאמנים לו לאורך כל הדרך, כולל ללכת איתו לסיבוב שלישי של הבחירות, מה שהציבור לא ממש אהב. כדאי שנתניהו יזכור היטב מי דיבר על נאמנות ומי עשה בפועל".

שאלת הליברמן

אחת השאלות שנותרה לא פתורה היא שאלת ליברמן. האם ילך ועם מי. לכאורה, כל הסימנים מראים שישראל ביתנו תהיה מוכנה ללכת עם השמאל, אפילו בתמיכת הערבים. אביגדור ליברמן כמובן מכחיש. הוא גם לא מסכים לממשלה בראשות נתניהו או לממשלה שחברות בה ש"ס ויהדות התורה. אלא שבאותה נשימה הוא מבטיח לכולנו שלא יהיו בחירות בפעם הרביעית.

חשוב שלאיש לא יהיה ספק. ההתעקשות הליברמנית היא זו שלוקחת אותנו שוב ושוב אל יום הבוחר. השנאה האישית לנתניהו מסתמנת שוב ושוב כשיקול שמוביל את יו"ר ישראל ביתנו. טובת העם בישראל? בוודאי שהיא אינה בראש מעייניו.

אז לאן חותר ליברמן? יש במערכת הפוליטית מי שמעריכים שהוא מילכד את עצמו באופן כזה שאין לו אפשרות להשתלב בשום ממשלה. ישראל ביתנו, אם תישאר במקומה הנוכחי, עלולה להיעלם בבחירות הבאות. את זה ליברמן יודע היטב. האם הדבר יגרום לו להתגמש? ונניח שכן, האם ההתגמשות תהיה לטובת נתניהו? שאלה גדולה.

צריך לזכור שבסופו של דבר, ליברמן במקורו הוא איש ימין-מרכז. פרמטר נוסף הוא שמפלגתו תלך לאן שהוא יוליך אותה, בין אם לממשלת ימין ובין אם לממשלת שמאל. אין מורדים בישראל ביתנו. אם יש, הם מושלכים מיד כמה שיותר רחוק. האם האיש במקום לדבר על אחריות יעשה מעשה הפעם? ח"כ משה גפני מצא השבוע את ההגדרה הנכונה ביותר: "חסר אחריות". ליברמן היה יכול להכריע כבר פעמיים לגבי הקמת ממשלה, אך נמנע מלעשות זאת. מה ישתנה בפעם הזאת? גורמים בסביבתו טענו בשיחה איתנו: "הפעם ליברמן יאמר את דברו. לא יהיו עוד בחירות". מצד שני, זה נשמע כמו תקליט שבור שכולנו שומעים בפעם השלישית, והבדיחה כבר ממש לא מצחיקה.

צונאמי מדיני

בשקט בשקט, בזמן שהיינו עסוקים עמוק בתוך הבחירות, קרה משהו בוועידת איפא"ק – השדולה היהודית-אמריקנית הפרו ישראלית.

הוועידה הזאת, בשנים רגילות, היא מוקד משיכה לרבים מישראל. ראש הממשלה כמובן לא ויתר על הזדמנות לנאום שם, אלא שהפעם עשה זאת בנאום וידאו, בישורת האחרונה של הבחירות. מכיוון שהצד הישראלי לא יוצג השנה באופן המתבקש, החליטו ראשי הארגון להביא אליו מנהיגי מדינות. ארבעה מנהיגים כאלה התיישבו לשיחה עם בכירי איפא"ק.

התוצאות: נשיא סרביה, אלכסנדר ווצ'יץ', זכה לתשואות כשסיפר שארצו תפתח בירושלים נציגות דיפלומטית ולצידה משרד סחר כלכלי, והוסיף מילים חמות על הצורך הבינלאומי להבין שירושלים היא בירת ישראל. נשיא קונגו, פליקס צ'יסקדי, הודיע שימנה שגריר קבוע בישראל, אחרי שבמשך עשרות שנים המדינה נמנעה מלעשות זאת. הוא ציין כי השגריר החדש יישב בשלב ראשון בתל אביב אך ארצו תפתח נספחות כלכלית בירושלים. נשיא קולומביה, איוואן דוקה מארקס, הצהיר כי ארצו תפתח בקרוב משרד חדשנות בירושלים. לצד זאת אפשר כמובן לציין את הופעתו של מזכיר המדינה מייק פומפאו שהבהיר: "הכרזנו על האמת. השכל הישר קובע שההתנחלויות הישראליות אינן סותרות בשום צורה את החוק הבינלאומי".

איפא"ק גם ניצלו הפעם עד תום את יכולותיהם הדו-מפלגתיות ואת העובדה שאינם רפובליקנים או דמוקרטים במוצהר. מרבית המועמדים הדמוקרטים סירבו להגיע ולנאום או לשוחח, והגדיל לעשות ברני סנדרס שהודיע כי הוא מחרים את הוועידה משום שנואמים בה אנשים "שחצנים שאינם מבינים שצריך לדאוג גם לפלשתינים", תוך שהוא מכנה את ראש הממשלה נתניהו גזען.

אחד דווקא כן הגיע. ראש עיריית ניו יורק לשעבר, מייקל בלומברג. מול התחרות המתמשכת של כל המתמודדים הדמוקרטים מי יפגע יותר בישראל, בא בלומברג לוועידה והכריז לקול תשואות הקהל: "אם איבחר השגרירות תישאר בירושלים. מקומה של הנציגות הדיפלומטית האמריקנית הוא בבירת ישראל וזו ירושלים". בלומברג כבש את הקהל כשהציג עמדה שונה – במיוחד בנוף הדמוקרטי – של היחס הנכון לישראל, על רקע הסכסוך עם הפלשתינים.

אומנם בישראל הוועידה הזאת סוקרה על אש נמוכה, אבל נראה שיהדות ארצות הברית, זו שמספרים שהקשר שלה עם ישראל הולך ודועך, ידעה לכוון את המהלכים וההצהרות כך שיישרו קו עם ההחלטות של הממשל האמריקני לגבי ירושלים ובכלל. הוועידה הזאת מוכיחה עד כמה חשוב לשמור על הקשר עם כל יהודי ארצות הברית ועם מנהיגים מכל המפלגות, כדי שהכרזות כמו ששמענו באירוע הזה יעודדו עוד מנהיגים בינלאומיים להכיר בבירת ישראל.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com