"לא ייתכן שבכל מערכת בחירות המפלגות עסוקות בקמפיין געוואלד".פעילי העבודה-גשר-מרצ
"לא ייתכן שבכל מערכת בחירות המפלגות עסוקות בקמפיין געוואלד".פעילי העבודה-גשר-מרצצילום: אבשלום שושני, פלאש 90

הסבב השלישי של הבחירות, מודל 2020, הדגיש תהליך מתמשך מאוד, שיש שיגדירו אותו כגסיסת השמאל האידיאולוגי.

המספרים מתארים את התהליך הזה כזליגה של מצביעי שמאל קלאסיים ממפלגות הבסיס לכיוון ימין (כחול לבן) או הרחק אל השמאל (הרשימה המשותפת).

מדובר במהלך שנמשך כבר שנים ארוכות. יצחק הרצוג היה האחרון להביא לשמאל ב-2015 מספר משמעותי של 24 מנדטים, אבל לפניו ובמיוחד אחריו המפלגה פשוט דשדשה אל מול חוזקו של בנימין נתניהו בעשור האחרון. קשה להאשים את ח"כ עמיר פרץ שקיבל ספינה עם חור וניסה למלא אותו באמצעות גשר ומרצ, כשהוא יודע שהאידיאולוגיה של המצביעים כבר ברחה מזמן והם מתעניינים בדברים אחרים.

פרופ' יוסי יונה, חבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה, הוא ללא ספק איש השמאל האידיאולוגי. הרזומה שלו כולל את ייסוד הקשת הדמוקרטית המזרחית, יוזמת ז'נבה וכהונה בכנסת – בכולם קידם ערכי שמאל. הוא מחלק את מצב השמאל לשניים, מדיני וכלכלי-חברתי, ומנסה תחילה לנתח את מצבו של השמאל המדיני.

"העובדה שהבחירות הללו, כמו הקודמות, הפכו להיות ביבי כן או לא, גרמו לכך שהנושא המדיני - כמו נושאים אחרים - נדחק לשוליים. אנשים לא הצביעו עם תשומת לב לעמדה המדינית. יותר מזה, מצביעי השמאל הקלאסיים הרי תומכים בפתרון של שתי מדינות לשני עמים. אבל הרטוריקה של כחול לבן לא הייתה ברורה בעניין הזה. יש עסקת המאה? נלך על זה. סיפוח בקעת הירדן? אפשרי. ההצבעה של אותם מצביעים הייתה אסטרטגית. הם אמרו לעצמם: 'גנץ רוצה להביא עוד קצת קולות מהימין הרך וזה בסדר. האם יהיה סיפוח או עסקת המאה? זה לא משנה. אנחנו רוצים שביבי ילך'".

אז השמאל המדיני מת?

"זה לא נכון לומר שהשמאל המדיני מת רק מפני שכחול לבן נוטה יותר ימינה. אני לא חושב שזה תיאור מדויק. השמאל המדיני מצביע לכחול לבן, בעיקר בחלקו המתון. מצביעי העבודה עברו דירה לכחול לבן. במובן הסוציולוגי מצביעי כחול לבן הם שמאל מדיני מתון. לכן השמאל-מרכז הישראלי לא מת, אלא נמצא בעיקר בכחול לבן. במידה מסוימת חלקו נמצא בעבודה ומרצ, ובוודאי שמי שפחות מתונים עברו ובאופן משמעותי לתמוך ברשימה המשותפת".

יורקים לעצמם בפנים

זהבה גלאון, יו"ר מרצ לשעבר, שלאחרונה נטלה חלק בסדרה מיוחדת בכאן 11 על היחלשות השמאל, דיברה על כך בצורה חריפה יותר. "מרצ והעבודה סיימו את תפקידן ההיסטורי. ממערכת בחירות אחת לשנייה, גם מרצ וגם העבודה מוצאות את עצמן בקמפיין געוואלד. זה לא יכול להיות, אי אפשר לבקש תמיכה על רחמים ומסכנות. עמדתי בראש מרצ שש שנים, הצבעתי כל חיי רצ ומרצ. עם כל הצער והכאב – גם מרצ וגם העבודה כבר אינן רלוונטיות", אמרה.

למרות זאת, גלאון ניסתה ככל יכולתה לשכנע את הציבור לתמוך בשותפות של העבודה-גשר-מרצ. העניין לא צלח במיוחד. גלאון גם תהתה על מי שעברו ממפלגות השמאל להצביע לכחול לבן. "מדוע משתגעים כדי ששוב פעם שמאלנים יצביעו נגד האינטרסים של עצמם ויכניסו לכנסת יותר מ-20 ח"כים שלא סופרים אותם והם יקראו לזה הצבעה אסטרטגית? באמת דרושה אסטרטגיה כלשהי כדי להצליח לירוק לעצמכם שוב ושוב בפרצוף".

"בכל בחירות מצביעי שמאל מענישים את המפלגות שהיו נאמנות להם, ומאמינים שוב להבטחה הבאה שתפיל את נתניהו, ואז מקבלים את נתניהו, ועמו אוסף של חדלי אישים שייצגו אותם בכנסת. די עם זה", היא מסכמת.

פרופ' יוסי יונה חוזר לאבחנה בין השמאל הכלכלי-חברתי ובין השמאל המדיני, ומתייחס כעת לנושאי הכלכלה והחברה, שם דווקא מורגשת בריחת הכוחות. "השמאל הולך ומאבד מכוחו – וזה נכון קודם כול לגבי השמאל החברתי-כלכלי. זה לא אומר שהוא אינו רלוונטי, אבל הוא לא מצליח לגייס אליו כוח".

מדוע בעצם? מה מונע ממנה לגייס את הכוח?

"מפלגת העבודה כבר שנים ארוכות לא משקפת שמאל חברתי. קיים פער מאוד גדול בין הערכים שהיא מאמצת לפרקטיקות שלה בפועל, וזאת גם בהתאמה למצביעים שלה. מצביעיה, כמו אלו של כחול לבן, הם ממעמד ביניים מבוסס, שאין להם שום זיהוי עם שמאל חברתי. בשלושת העשורים האחרונים הולך ומעמיק הפער בין הרטוריקה הסוציאל-דמוקרטית ובין האינטרסים המעמדיים של הבוחרים במפלגות השמאל הקלאסיות. השמאל למעשה גוסס. אין לו אוכלוסיות יעד או הלימה לאוכלוסיות שדווקא כן נזקקות לו – קבוצות במעמד כלכלי נמוך יחסית. במובן הזה השמאל נמצא בגסיסה ומפלגות כמו העבודה ומרצ לא מצליחות".

המשמעות היא שבוחרי השמאל נעשו קפיטליסטים?

"בוחרים של מפלגות שבאופן מסורתי נושאות את הדגל החברתי נוטים להיות כיום יותר ויותר קפיטליסטים. השבר הגדול של השמאל החברתי הוא בפער שהולך ומעמיק בין המפלגות שנושאות את הסיסמאות הללו ובין המצביעים שלהן. כחול לבן, שהיא סוג של מרכז שמאל – על פי ניתוחי ההצבעה התומכים בה הם מעמד ביניים גבוה. גם העבודה ומרצ נמצאות שם. זה לא מעמד שמחויב לערכים של שמאל חברתי".

משבר סמנטי

אבל אל מול עמדתם של פרופ' יוסי יונה וזהבה גלאון, שאינם היחידים שמביעים מורת רוח מהיחלשות השמאל בימים האחרונים, מתייצב מי שהיה מזכ"ל שלום עכשיו וכיום בכיר יוזמת ז'נבה יריב אופנהיימר. אגב, לאופנהיימר עצמו יש אפיזודה כמועמד ברשימת מפלגת העבודה לכנסת.

"אני כופר בטענה שהשמאל הולך ונחלש. תוצאות בחירות בשלושת הסבבים מוכיחות את עמדתי. השקפת העולם שלנו לא רק שאינה בירידה אלא בעלייה", הוא אומר לנו.

תסביר כיצד הבחירות משקפות עלייה בכוח השמאל.

"זה שהעבודה-גשר-מרצ קיבלה שבעה מנדטים זה סמנטי. רוב השמאל פשוט התפצל למפלגות אחרות, גם לכחול לבן וגם לרשימה המשותפת. כל הגוף הזה ביחד מגיע למספר של בין 56 ל-58 מנדטים. אפשר להוסיף גם את אנשי ליברמן שיש בהם מזוהים עם השמאל והשגנו תוצאה לא רעה. אני לא שותף לכל הקריאות של הבכי והנהי שהשמאל נחלש. הוא דווקא חזק מאוד".

אז היחלשות העבודה ומרצ לא מעידה על אובדן כוח?

"מפלגות הן פלטפורמה והן יכולות להיחלש ולהתחזק. חלקים גדולים בשמאל מצביעים היום לכחול לבן ורואים במפלגה כמייצגת אותם. האם היא באמת מייצגת? ייתכן שבחלק משמעותי מהדברים לא. השמאל פשוט רוצה שלטון והשפעה וכחול לבן מביאים את זה קרוב יותר".

איך אתה מסביר שרבים בשמאל חושבים אחרת ממך?

"יש אנשים בשמאל שהתרגלו להספיד את המחנה, ובאמת אין שום סיבה לכך. מי שצריך לשאול את עצמו איך אחרי כל כך הרבה שנים בשלטון הוא מצטמק זה דווקא הצד הימני של המפה. חייבים להבין שנייר הלקמוס של השמאל זה לא רק השאלה הישראלית-פלשתינית. זה שלטון החוק, זכויות המיעוט, מדינה יותר דמוקרטית ופחות יהודית".

איזו אידיאולוגיה הייתה במערכת הבחירות? רק לא ביבי?

"זו אידיאולוגיה. ביבי מסמן את הבלוק של מדינה יותר יהודית ופחות דמוקרטית, לכופף את מערכת החוק ולהרוג את פתרון שתי המדינות. מול הבלוק הזה יש את השמאל. דברי ההספד ממש מיותרים. יש שמאל חזק מאוד במדינת ישראל", מסכם אופנהיימר.