העזתים נוהרים

במקביל למטוטלת ההסדרה-לחימה הבלתי נגמרת בעזה, מתנהל ערוץ כמעט נסתר מן העין שייתכנו לו השפעות קריטיות.

שילה פריד , ט' באדר תש"פ | עודכן: 10:43

העזתים נוהרים-ערוץ 7
התנאים הבלתי נסבלים דוחקים אותם החוצה. תושבים עזתים במעבר הגבול רפיח
צילום: פלאש 90, Abed Rahim Khatib

"השאיפה של העזתים היא לצאת מעזה", אומר פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז דיין לחקר המזרח התיכון באוניברסיטת תל אביב.

"הצפיפות, העוני והקשיים ברצועה הביאו למצב שאנשים מנסים להימלט ממנה, זה קורה כרגע במספרים קטנים אבל זה לא דבר שבטל בשישים. לא סתם חמאס מנסה להיאבק בכל דרך בעזיבה של העזתים למדינות ערב".

הרצון העז של תושבי עזה שחיים תחת שלטון חמאס לברוח, הוא אחד הכלים שישראל רוצה לנצל במאבק המתמשך בחזית הדרומית. התפיסה היא כי במקביל ללחימה ולמיגור פעולות הטרור יש לפעול להפחתת צפיפות האוכלוסין ברצועה, אשר כורעת תחת נטל שלטון החמאס ומגדלת עוד ועוד טרוריסטים פוטנציאליים. על פי נתונים שהעבירו לנו גורמי ביטחון בשנת 2018 עזבו את הרצועה בין 36 ל-40 אלף איש שיצאו לעבודה או לימודים במדינות ערב, ומתוכם חזרו אליה כ-17,000 תושבים בלבד.

המצב ברצועת עזה קשה לתושביה, אחוזי האבטלה נעים בין 50 ל-70, ויש פער באספקת הצרכים הבסיסיים ביותר לתושבים הרבים בחבל הארץ המאוכלס ביותר בעולם. בישראל רוצים לנצל את המצב הסוציו-אקונומי הקשה כדי לדחוף את הצעירים מעזה לצאת מהרצועה ולבנות את חייהם במקום אחר. לשם כך ישראל פועלת נמרצות בשנה האחרונה מול מדינות ערב כדי לאפשר לכמה שיותר צעירים מעזה לקבל אישורי עבודה, מה שיחלץ אותם משלטון החמאס. לא בכדי ארגוני הטרור העזתים מנסים לסכל את הנהירה החוצה בכל דרך.

לבלום את הסחף

לצד ניסיון דילול האוכלוסין, בישראל דואגים גם שההגירה לא תהיה לתוך שטח ישראל. האלוף (מיל') יום טוב סמיה, לשעבר מפקד פיקוד הדרום ואוגדת עזה, מסביר כי ריבוי התנאים שצה"ל מציב לצורך הגעה לעבודה בתוך המדינה לא מאפשר הגירה רצינית ממנה.

"יש בדיקות שעושים לפני כל אישור עבודה שניתן", הוא אומר, "בכל פעם יש חתך גיל מסוים שממנו והלאה ניתן האישור. לרוב אנחנו נותנים לאנשים יותר מבוגרים את האפשרות לצאת לעבודה. כי יש יותר סיכוי שבחור בן 19 או 20 יעשה יותר שטויות מאשר אדם מבוגר. לשם כך אנחנו בודקים גם את המצב המשפחתי של מי שיוצא מהרצועה, נותנים לרוב את האישורים לאנשים נשואים עם ילדים, כאלה שמעניין אותם להביא פרנסה הביתה. גם הרקע של האנשים נבדק – מי שהיה קשור בעבר בפעילויות טרור או ניהל מגעים עם ארגוני טרור לא יקבל שום היתר, והסיכויים פוחתים משמעותית גם למי שבני משפחתו קשורים לפעילויות טרור כאלה ואחרות".

עם התבססות חמאס ברצועה התחזקה גם עמדת גופי הביטחון בישראל לפיה כניסה של עזתים לעבודה במדינה איננה המתכון הבטוח לשמירה על הביטחון, וכי הימצאותם של עזתים בקרב אזרחי ישראל עלולה להיות פתח לחיכוכים או לפעולות חבלניות.

בעקבות העמדה הזאת - אפיק אחר שמנסה ישראל למנף הוא הגבול בין ישראל למצרים, גם הוא מוכר היטב לסמיה, אך במספרים נמוכים. "מאז עליית החמאס לשלטון בעזה יש מצב סוציו-אקונומי ברצועה שדוחף צעירים ומשפחות להתפרנס במדינות אחרות ברחבי העולם הערבי ואירופה. אני לא יודע לומר אם מדובר במגמה ולא יודע אם זה מה שידלל את האוכלוסייה, אבל ראינו בעבר אנשים שיוצאים ללמוד באקדמיה ולעבוד במדינות השכנות. יש מאותם היוצאים מי ששולחים כסף למשפחה בישראל או מקיימים מגעים כאלה ואחרים ויש מי שיוצאים מהרצועה ומאז נעלמים".

הפתח שנפתח בגבול עזה-מצרים הוא אולי הדרך היחידה להקל על העומס בעזה ולהוציא את הצעירים ממקום שבו יגדלו על ברכי ערכי הג'יהאד, כך מבינים בישראל. בשנה האחרונה מקיימת מערכת הביטחון מגעים עם מדינות האזור במטרה ברורה: לבקש מהן שיקלטו לשטחן צעירים ערבים לעבודה וללימודים.

נזק תדמיתי

"יש תפיסה שמקובל להיאחז בה לפיה הערבי מחובר לקרקע שלו, איש אדמה שנטוע בביתו ולא יעזוב אותו לעולם, אך היא לא נכונה. ברחבי העולם הערבי הגירה ממקום למקום היא דבר מאוד נפוץ. ערבים רבים מיהודה ושומרון עוברים למדינות ערב אחרות, הנדידה ממקום למקום בעולם המוסלמי היא לא דבר שאסור לחשוב עליו", כך מסביר בשיחה עם 'בשבע' תא"ל אמיר אביבי, מנכ"ל תנועת הביטחוניסטים, ששימש במגוון תפקידים, ביניהם כסגן צבאי למבקר מערכת הביטחון.

"הנתונים בעזה מדברים על אחוזי אבטלה בשמיים", הוא ממשיך. "בין 50 ל-70 אחוזי אבטלה. היקף אדיר של צעירים בלי עבודה ואוכלוסייה ענקית שנתונה תקופה ארוכה תחת שלטון חמאס עם כל המשמעויות של חיים תחת ארגון טרור. יש בעזה רדיפה מתמשכת של זכויות הפרט, אין שיקום של סבבי הלחימה וההרס מצוק איתן ניבט מכל מקום. כשיש הזדמנות למישהו מהאוכלוסייה הזאת לעבור דרך מעבר רפיח ולחפש חיים חדשים במקומות אחרים הם מיד עושים את זה. בישראל קשה להם מאוד למצוא עבודה ולהשתלב, השב"כ מתנגד לכניסה של תושבים מעזה".

"אנשים שחיים תחת שלטון חמאס גדלים על ערכים ג'יהאד ויש סיכוי גבוה שיעשו כאן פעולות טרור. הרעיון הוא לנצל את הגבול עם מצרים. לאחרונה ישראל מעורבת יותר ויותר בעידוד של מתן אשרות עבודה למי שרוצים לצאת. זאת באמצעות ניהול מגעים מדיניים עם מצרים, ערב הסעודית והמדינות המפרציות. היעד הקל יותר היום הוא סעודיה. בגלל מיזמי הבנייה שלהם בים האדום הסעודים זקוקים לכמה שיותר ידיים עובדות, ולכן אפשר להעביר אליה כוח אדם – שיתוף הפעולה בין ישראל למדינות אלו עונה על האינטרס הישראלי". על פי בדיקות של גורמים ביטחוניים, על אף שאשרות העבודה מוגבלות בזמן, כמחצית מהעובדים לא שבים לביתם.

"יש קושי מול המצרים", אומר אביבי. "הם לא ששים לקבל אליהם את האוכלוסייה הזאת, אבל ישראל כן עמלה על עידוד האישורים. הרבה מהעובדים משתמשים בתחנה הזאת של מדינות שכנות כדי להגיע לאירופה. הפלשתינים הם האומה היחידה בעולם שאנשיה זוכים למעמד של פליטות ללא יוצא מן הכלל. פלשתיני שמגיע למדינה זרה מקבל מיידית מעמד של פליט שמקנה לו זכויות והטבות ומשם הם כבר לא בעיה שלנו".

כאמור המספרים מדברים כרגע על עשרות אלפים בודדים, נתון זניח אולי מול אוכלוסייה שגודלה מגיע קרוב לשני מיליון איש, אבל פרופ' רבי מסביר שאפילו המספר הזה לא מניח למנהיגות חמאס.

"זה מעט מאוד, אבל לא בטל בשישים", הוא אומר בשיחה איתנו. "אנשים מחוברים לרשתות החברתיות, רואים איך נראה מבחוץ העולם, ולפחות במחשבה שלהם יש תנופה גדולה ברצון לצאת החוצה. לישראל יש עניין לעודד את הגל הזה מכל הסיבות המובנות, זה אחד הנושאי שעולים יותר ויותר בשיחות בין ישראל למדינות הערביות בתקופה האחרונה. גם בשוליים של תוכנית המאה האמריקנית יש סעיפים שמדברים על הנושא הזה.

"בחמאס מזהים את המגמה ובשנה האחרונה הם עושים הכול כדי למנוע אותה, בשיטות הרצחניות והאלימות של הארגון. הם ממש באים חשבון עם מי שמנסה לצאת. אנשי הארגון רודפים אחרי צעירים שרוצים לעזוב, עורכים מעקבים אחרי בני המשפחות שלהם ופועלים למנוע את הזליגה הזאת. הם לא פוחדים שכמה צעירים יעזבו, זה לא הפחד שלהם. הם חוששים שמצב כזה יפגע בהם תדמיתית. חמאס לא רוצה להצטייר כמי שגורם סבל לתושבים שלו, לקח חבל ארץ עם אוכלוסייה שלמה בשבי ומי שרוצה עתיד מוטב לו שיעבור למקום שחמאס לא מנהל אותו".