חינוך בכפייה

חוזר מנכ"ל של משה"ח חיזק מגמה שכבר קיימת: ראשי רשויות מוניציפליות עושים הכול כדי למנוע מתושביהן ללמוד במוסדות חינוך מחוץ לתחומן

יוסף ארנפלד , ט' באדר תש"פ

תלמיד ישיבה תיכונית. אילוסטרציה (למצולם אין קשר לכתבה)
תלמיד ישיבה תיכונית. אילוסטרציה (למצולם אין קשר לכתבה)
צילום אילוסטרציה: נעם ריבקין פנטון, פלאש 90

"אין אדם למד אלא במקום שליבו חפץ", גורסת אמרת חז"ל. מסתבר שאמרה חשובה זו אינה עולה בקנה אחד עם הנהלים שגיבש משרד החינוך בשנים האחרונות, אשר מגבילים באופן משמעותי את הבחירה במוסד לימודים על-יסודי במדינת ישראל, אם בכלל מאפשרים זאת. חוזר מנכ"ל של משרד החינוך לשנת תש"פ מעניק לראשי הרשויות המקומיות כוח רב בקביעת מוסדות החינוך שבהם ילמדו התלמידים המתגוררים בעירם. לא מעט ראשי רשויות מעוניינים להשאיר את תקציב החינוך בתוך הרשות, ובהתאם לכך אינם מוכנים לשחרר תלמידים המעוניינים בכך ללמוד מחוץ לרשות, ומאידך - מגבילים כניסת תלמידי חוץ ללמידה במוסדות המוניציפליים ומאפשרים זאת רק בתמורה לתשלומים גבוהים, שאינם בהכרח מפוקחים.

העיר פתח תקווה, למשל, אינה קולטת תלמידי חוץ במוסדות הלימוד העל-יסודיים בעיר וכן אינה מוציאה תלמידים לרשות אחרת. "מדובר בנוהג שקיים מקדמת דנא והוא מיושם באופן גורף על כל תלמידי העל-יסודי למעט מקרים חריגים בהחלט, כמו חוסר מקום או התאמה. פתח תקווה ידועה באיכות מוסדות החינוך שבה, ועל כן מטרת המהלך היא להבטיח כי השקעת הרשות בתלמידיה תופנה אך ורק לתושבי העיר. בעניין אגרת תלמידי חוץ, התנהלות הרשות על פי חוזר מנכ"ל בנושא", כך מסרו מלשכת דובר העיר.

בקרב חלק נכבד מבני ובנות הציונות הדתית, שבוחרים שלא ללמוד בישיבה או באולפנה האזורית אלא במקום שליבם חפץ, הסוגיה הזאת קריטית. חוזר מנכ"ל של משרד החינוך לשנת תש"פ מעניק לראש הרשות הקולטת תלמיד מן החוץ סמכות להטיל "תשלום עבור תלמידי חוץ" על כל תלמיד נכנס. התשלום במקור הוטל על הרשות שממנה מגיע התלמיד, ובכך נתן עודף מוטיבציה לראשי מועצות למנוע מתלמידים ללמוד ברשות אחרת ובכך לחסוך מעצמם את התשלום.

העילה הרשמית לגביית התשלום היא שהוא "מיועד לכיסוי החלק היחסי של הוצאות החינוך הבסיסיות לתלמיד בגין רכיבים תפעוליים של המוסד החינוכי שאינם מכוסים על ידי משרד החינוך או על ידי משרדי ממשלה אחרים. התשלום עבור תלמידי חוץ מחויב מתוקף אחריותן המשפטית של הרשויות המקומיות השולחות על תלמידים הגרים בתחומן, ההתחשבנות עבור תלמיד חוץ היא בין הרשות הקולטת לבין הרשות השולחת, ואין לערב את ההורים בצורה כלשהי או לדרוש מהם תשלום, מלא או חלקי, עבור התעריף הבסיסי או עבור פעילות נוספת, למעט במקרים שבהם ההורים בחרו מיוזמתם במוסד אחר מזה שהוצע לילדיהם על ידי הרשות המקומית. רק במקרה זה אפשר לדרוש את התשלום מההורים". יחד עם זאת, משרד החינוך בשיתוף עם משרד האוצר, משרד הפנים ומרכז השלטון המקומי, קבע תעריפים לתשלום בעבור תלמיד חוץ בחינוך הרגיל.

יורים לכל הכיוונים

עד לאחרונה כמעט לא נעשה שימוש בסעיף הזה, וגם אם נעשה - העניין נסגר באופן ישיר בין הרשויות. כעת מתברר כי בחלק מהמועצות עלו מדרגה ומעבירים את הלחץ הכלכלי ישירות אל ההורים. בחודשים האחרונים שלחה המועצה האזורית נחל שורק מכתבים להורי תלמידי חוץ שלומדים בישיבה התיכונית ביד בנימין בדרישה לשלם את האגרה. במכתב נכתב כי "הורה השולח את ילדיו ללמוד ברשות מקומית שאינה מקום מגוריו, מחויב לשלם עבורם 'אגרת תלמידי חוץ', בשיעורים שנקבעו על ידי משרד החינוך, אלא אם כן הוסדר התשלום על ידי הרשות בה התלמיד גר, אך במקרה שלך הרשות אינה משלמת", נכתב בפנייה, "תשלום אגרה זו הוא תנאי ללימודי התלמיד במוסדות החינוך של מועצה אזורית נחל שורק". משסירבו רוב ההורים לשלם, פנתה המועצה להליכי הוצאה לפועל.

על אליהו פרג'ון, תושב השומרון ואב לתלמיד כיתה י"א בישיבה, נפל המכתב כרעם ביום בהיר. "למרות שהבן שלי לומד שם כבר שנה שלישית, מעולם לא שלחו אליי דרישת תשלום", הוא מדגיש, "רק לפני כמה חודשים הם שלחו דרישת תשלום על שנתיים - על השנה הנוכחית ועל קודמתה. במכתב נוסף ששלחו הם הציעו עסקה: מי שמוכן לשלם על השנתיים הללו, הם יוותרו לו על השנה הראשונה, שעליה כלל לא דרשו. מנהל מחלקת חינוך אצלנו אמר שהאגרה הזאת משולמת רק בעבור תלמידי חינוך מיוחד, כאשר אין פתרון בתוך המועצה. הוא התקשר אליהם והציע להתקזז, תוך הסבר כי מדובר במהלך שעלול לחזור אליהם כבומרנג, אבל הם סירבו להתדיין איתו בנושא והשיבו שזה עניין שלהם מול ההורים". לטענת פרג'ון, על אף שיותר מ-75 אחוזים מתלמידי הישיבה הם תלמידי חוץ, מנהל התיכון מפחד לריב עם המועצה וקבע כי זהו מאבק של ההורים.

שני בניה של אפרת פטרזייל מירושלים לומדים גם הם בכיתות י' וי"א בישיבה התיכונית ביד בנימין. "עד עכשיו שילמנו בדיוק את שכר הלימוד שהישיבה ביקשה. פתאום קיבלנו מכתב מהמועצה האזורית נחל שורק, שאנחנו צריכים לשלם להם 4,000 שקלים על כך שהילדים שלנו לומדים בישיבה", היא מספרת. "אני לא מצליחה להבין. אנחנו משלמים שכר לימוד מלא לישיבה, איך בדיוק המועצה נכנסת לתמונה?".

מבחינתה, גם אילו היו מודיעים לה מראש על אגרה כזאת הדבר היה לא תקין. "שהרשויות יתקזזו אחת מול השנייה, למה אני צריכה לרוץ אחרי עיריית ירושלים? אין ישיבה שמתאימה לבנים שלי בירושלים. במקום שעיריית ירושלים תקים ישיבה שתתאים להם, המינימום הוא שהיא תשלם לרשות אחרת. אין סיבה שההורים יהיו בתווך. להפיל את הכול עלינו זה נשמע לא הגיוני".

טומנים את הראש בחול

"זהו מדרון חלקלק שעלול לגרור רשויות נוספות לגביית אגרות מעין אלו ולייקר משמעותית את שכר הלימוד", מתריע בכיר במערכת החינוך, "מי שמושפע לרעה מהמהלך הוא בעיקר הציבור הדתי-לאומי. הציבור הכללי ברובו לומד במקום מגוריו". הגורם מוסיף כי רשויות מסוימות גובות הרבה יותר מגובה האגרה שנקבעה בחוזר מנכ"ל, היות שאין פיקוח על הנושא, ומאשים את משרד החינוך בחוסר התערבות. "הרי התלמידים אינם לומדים ברשות שלהם. אם משרד החינוך יתחיל להתערב בסכומים הנגבים ולהגביל אותם, מוסדות החינוך הללו יסרבו באופן גורף לקבל תלמידים מרשות אחרת ויסגרו את השערים, מה שלא יותיר למשרד החינוך ברירה אלא להקים מוסד חינוך ברשות השולחת. לכן משרד החינוך מתנהג כמו בת יענה. הוא לא מתמודד ולא מתערב ולכן יש מערב פרוע בנושא גביית האגרות".

חשוב להדגיש שלא כל הרשויות בוחרות להשתמש בכוח שניתן להן. מבדיקה שערכנו לא מעט מוסדות חינוך נחשבים, כמו המרכז התורני-טכנולוגי בנחלים, שבו רוב התלמידים מגיעים מבחוץ, או ישיבת בני עקיבא סוסיא, שבה יותר מ-70 אחוזים מהתלמידים אינם מתגוררים בתחומי המועצה האזורית הר חברון - אגרת תלמידי חוץ נגבית רק בעבור תלמידי החינוך המיוחד. כך גם באולפנת צפירה, הממוקמת במועצה האזורית שדות דן, שבה כ-75 אחוזים תלמידות חוץ, לא נגבית האגרה מההורים. זאת למעט עיריית אחת הערים הסמוכות שמשלמת את האגרה, היות שהיא ששולחת מספר גבוה של בנות באופן מרוכז ויזום. "אם המועצה לא משלמת, לא מפילים על ההורים", מדגיש דניאל מימון, מנהל האולפנה.

מהמועצה האזורית נחל שורק נמסר בתגובה: "אנחנו לא מונעים מהתלמידים ללמוד במקומות שליבם חפץ מחוץ למועצה, אבל כמובן שאיננו נושאים בהוצאות בגין זה. תלמידי חוץ שלומדים כאן מחויבים באגרה כחוק".

ממשרד החינוך נמסר: "הרשויות המקומיות הן שאחראיות מתוקף החוק על שיבוץ תלמידים במוסדות החינוך, לפיכך הן שקובעות היכן כל תלמיד ישובץ".

בדוברות של משרד החינוך הציעו לנו להפנות את השאלות למרכז השלטון המקומי, שמסרו בתגובה: "במצבים שבהם הרשות המקומית יכולה לשחרר את התלמיד לטובת לימודים במקום אחר היא לרוב עושה כן, על אף שאינה חייבת בדין, כאשר יש לה מענה חינוכי בתחומה או באזור המיפוי הנקבע על ידי משרד החינוך. המשמעות הכלכלית של הורים שמעוניינים לרשום את ילדיהם במוסד חינוכי בזרם ייחודי או תת ייחודי שאינו חלק מהזרמים שאותם חייבת הרשות לספק, היא גריעה מהתקנים המשולמים לה פעם אחת, ופעם שנייה תשלום לרשות או למוסד שקלט אותה ברשות אחרת הגם שהיה לה מענה חינוכי מתאים לזרם הכללי שעליו נמנה התלמיד. חוזר מנכ"ל משרד החינוך שהכיר בכך שיש לכבד ככל שניתן פלורליזם ולאפשר חופש בחירה הבהיר כי לצד זאת, אין לחייב את הרשות המקומית לשאת במחיר שכרוך בכך. חוזר המנכ"ל נותן מענה גם לגובה האגרה. יש לציין שאגרת תלמידי חוץ נגבית מהרשות המקומית ולא מההורים".