1. תיווך -במקום שהתלמידים שלנו ישמעו מהי קורונה מהחברים שלהם, דרך הרשתות ואמצעי התקשורת, בואו נהייה שם עבורם, להיות מקור המידע האמין שהם יכולים לסמוך עליו. חשוב שנשמור על ערוצי תקשורת פתוחים כדי שהילדים שלנו יראו בנו כתובת לכל שאלה וחשש שעולה בהם.
2. ידע הוא כוח - נספר להם בצורה פשוטה ונגישה וננגיש את המידע עבורם: לדוגמא קורנה היא סוג של מחלה שדומה מאוד לשפעת, יכולה להית מלווה בחום,שיעול וקושי בנשימה.
3. אומרים את האמת תמיד - בכל תקופת גיל עלינו לומר את האמת מותאמת לגיל הילד, לשלב ההתפתחותי שלו, ליכולת ההכלה שלו ולרמת הסקרנות שלו. יש לומר את האמת (ככל האפשר) מבלי להגדיל אותה ומבלי להפחיד ולגרום לבהלה מיותרת, עם מסר אופטימי ומרגיע כגון: הקורונה מדבקת אבל אנחנו שומרים על כללי הזהירות, רוב האנשים שחולים מבריאים, יש לנו רופאים טובים בארץ, שידריכו אותנו מה לעשות במידה ונדבק, המדינה שלנו עושה מאמצים גדולים למנוע הדבקה – כל מי שחולה מוכנס לבידוד וכל מי שיש סכנה שידבק מוכנס לבידוד ביתי, שאמור להגן עליו ועל האחרים).
4. בידוד והסגר- הם הכרחיים עד מאוד במצבנו, אך הם גם מילים עם קונוטציה שלילית וקשה,
שברמת התחושה הרגשית יוצרים חסך בתחושת השייכות,
ולכן, גם אם חלק מהתלמידים שלנו בבידוד, או חלק מהצוות שלנו בבידוד, חשוב שנמשיך לתת להם את התחושה שהם חלק בלתי נפרד מאיתנו, גם אם הם לא פיסית איתנו, אפשר להשתמש בניידים ובמסכים למטרות טובות, להתקשרות, התעניינות, להמשיך לערב אותם במתרחש בבית הספר,
לכתוב להם, להכין להם מתנות קטנות המראות התייחסות אישית. ועוד.
5. כולם בסירה אחת - אנחנו מתייחסים לכלל התלמידים שלנו כמקשה אחת, בין אם הם בבידוד או לא בין אם הם בריאים או נדבקו. למצב יש נטייה ליצור התפלגות בכיתה, נידוי, התרחקות שיימינג. השתמשו בשפה מאחדת, הרואה את טובת הכלל לעינה רוחה.
6. כשלא בטוחים שיש לנו את התשובות הנכונות אפשר להשהות את התשובה שלנו, אפשר לומר לשואל: זו שאלה מצויינת, אני צריכה לחשוב על זה ואני אחזיר תשובה, קחו את הזמן להתייעץ, לחשוב על תשובה בלי לחץ. לדבר בשפה חיובית ומרגיעה ולעודד ולהעצים גם ודווקא שקשה.
7. מתן לגיטימציה לרגשות- כולנו מופעלים רגשית, במצב של התפשטות קורנה טבעי שיעלו רגשות שונים: פחד, חרדה, כעס, חוסר אונים, עצבנות, תסכול, אשמה.
הקשבה ונתינת לגיטימציה לרגשות של הילדים מספקת להם הזדמנות ומקום להביע את רגשותיהם ולחלוק אותם עם ההורים. עודדו את הילדים לספר, גלו הבנה והסבירו שכל הרגשות הם נורמליים במצב לא נורמלי שכזה...
ילדים בגילאים נמוכים נוטים לראות את עצמם כמרכז העולם, ולכן שקורה משהו יש להם נטייה לחוש אשמים, עזרו להם להרגיש שהם לא אשמים בדבר, למעשה אף אחד לא אשם, והדררך לחפש אשמים, היא מיותרת.
8. התמודדות אישית וחברתית – על פי הוראות משרד הבריאות אם אחד מבני הבית נמצא בבידוד ביתי, בני משפחתו יכולים להמשיך בחייהם כרגיל.
התמודדות אישית - ילד יכול להרגיש מפוחד וחסר אונים בביתו בגלל שהוא חושש להידבק ואין לו אלטרנטיבה אחרת. חשוב לשוחח איתו ולא להשאיר אותו בודד עם הפחד, להבטיח לו ששומרים עליו, לקרוא ביחד את הנחיות והוראות משרד הבריאות ולפעול על פיהן כדי שיחוש מוגן ובטוח.
התמודדות חברתית - ילד יכול להרגיש רגוע בבית בו אחד מבני המשפחה בבידוד, אך לחשוש בשל תגובות הסביבה. שאלות של חברים, תחושה שמתרחקים ממנו, שהיו מעדיפים שלא יגיע לבית הספר. יש לדבר איתו בפתיחות על תחושותיו בלי להמעיט בחשיבותן. התקשורת מלאה בתגובות נזעמות של אנשים מבוהלים, שיימינג הוא חשש לגיטימי של הילד. עלינו לעזור לו, לתת לו ידע, אולי לדבר עם המורה ועם בית הספר.
איך נעביר את הזמן בבידוד ביחד עם הילדים?
אתרים רבים מציעים רעיונות נפלאים למשחקי חברה שמקנים ביטחון, ופעילויות משפחתיות שאפשר לעשות ביחד. חשוב לשחק עם הילדים ולהיות ביחד כי זה נותן תחושת ביטחון, תחושת ביחד, זה מאפשר לחלוק את המשא הנפשי שכל אחד עמס על כתפיו.
ניתן לעשות הפסקות ולהתעדכן ביחד במצב – הכוונה אינה להיות מחוברים ללא הפסקה לחדשות אלא להתעדכן באופן ענייני ולקחת זאת כהזדמנות להסביר לילדים מה קורה. המטרה היא להרגיע אך אך אם נראה שזה מלחיץ אז הרפו.
למשל – רוב החוזרים מאיטליה שחלו חזרו מצפון איטליה. עובדה חשובה זו יש להניח שתרגיע את כל החוזרים ממרכז ודרום איטליה ותלחיץ את החוזרים מצפון המדינה.
ימים ארוכים בבית הם ימים של יציאה משגרה. לא ניתן להעסיק את הילדים 24/7. הרשו לעצמכם להרפות ממגבלות כמו שעות מסכים מוקפדות. זה הזמן להנות מהטכנולוגיה ויתרונות התעסוקה שהיא מאפשרת...
אוטוטו פסח - נצלו את הזמן לעשות חסד עם פרויקטים מוזנחים בבית – סדרו ביחד עם הילדים ארונות, תמונות באלבומים (פיזיים או דיגיטליים), ... עשו יומן בידוד למזכרת בו תכתבו מה עובר עליכם (עם תמונות וכד')... הורידו שירים וערכו רשימת השמעה שתשמש אתכם לטיול הבא לחו"ל או לאוטו... הראו לילדים את אלבומי התמונות שלכם מילדותכם וספרו להם חוויות ילדות שלכם.... שחקו כל ערב משחק דימיוני – כל אחד אומר: מה הייתי עושה אם לא היינו בבידוד היום...
אל תגידו לי זה לא יקרה – בזמן אמיתי יהיה לחץ, ולחץ הוא גורם אשר מגביר את המצוקה ואת החששות. לכן, מצאו זמן בהקדם האפשרי ושוחחו עם הילדים על הקורונה. הסבירו להם שזו מגיפה עולמית שהמדינה שלנו מתמודדת איתה בהצלחה רבה. עם זאת, המצב מורכב ועלינו להיערך למצב שבו יהיה עלינו להיות בבידוד כדי להגן על עצמנו ועל הסובבים אותנו.
ספרו להם על ילדים שנמצאים כבר בבידוד, דברו על רגשותיהם, מה אפשר לעשות כדי לעזור להם? איך היינו מרגישים לו זה היה קורה לנו? איך אנחנו יכולים להתכונן לקראת בידוד?
מותר לכם לא לדעת – היו כנים ואל תתביישו להודות כי אינכם יודעים משהו. אימרו לילד שזו שאלה שאינכם יודעים לענות עליה אבל אתם תבררו ותחזרו אליו עם תשובה (ואל תשכחו לעשות זאת).
מותר לכם להרגיש – הורה חזק הוא הורה שמתמודד עם קשיים ולאו דווקא הורה שמסתיר שיש קשיים. ילדים שרואים הורים שמתמודדים עם דאגה לומדים דרך הדוגמה האישית להתמודד בעצמם ושואבים כוחות מהמודל ההורי.
מודאגים אך גם מתמודדים שואבים מהם כוחות ודרך הדוגמה האישית שלם לומדים להתמודד בעצמם. מצד אחד אל תסתירו את החששות והפחדים שלכם. הם טבעיים ואנושיים, ונותנים לגיטימציה גם לילדים שלכם לדאוג ולהרגיש שזה בסדר. מצד שני הקפידו על הבעת רגשות מאוזנת ולא קיצונית כדי לא להעיק על הילדים, ולנסוך בהם ביטחון.