אמריקה, ישראל, קורונה

מעולם ארצות הברית ומדינת ישראל לא היו רחוקות כמו בימי הקורונה

ידידיה מאיר , י"ז באדר תש"פ

1.

נו, אז איך שם אצלכם באמריקה עם הקורונה, שואלים אותי כולם, זה היסטרי כמו בארץ? האמת, אני בדיוק האדם הנכון לשאול אותו את השאלה הזאת, מכיוון שבימים האחרונים הייתי גם בארה"ב וגם זכיתי להיות בארץ הקודש, כך שאני ממש יכול להשוות. והתשובה היא, נכון לרגע זה, שמעולם שתי המדינות הידידות האלה לא היו כה רחוקות זו מזו בתפיסת העולם. אפילו לא בימים הקשים של ברק אובמה. ההבדל הוא תהומי: במדינה אחת ביטולי הופעות, מסכות, בידודים, פחדים. בשנייה נראה שעדיין לא מבינים את הסיפור. ואולי לא רוצים להבין. רק הלילה טראמפ התעורר והחליט לאסור זמנית כניסה של טיסות מאירופה לארה"ב.

בפועל, ארה"ב ממש מפגרת אחרי ישראל. בעוד שבישראל המודעות לקורונה הגיעה לשיא, ארה"ב נמצאת הרחק מאחור. קבוצות הווטסאפ של בתי הספר ובתי הכנסת פה, מזכירות לי את ישראל לפני כחודש. הם עכשיו בקטע של הבדיחות של אז. כלומר, גם ההומור נמצא בשלב די ראשוני, וגם המודעות למגיפה. וזה די מפתיע, כי בכמה קהילות מאוד מרכזיות, כמו ניו-ראשל ובמוסדות חינוך מוכרים מאוד, כמו הישיבה-יוניברסיטי ובית הספר SAR, יש כבר חולים, ומאות אנשים נמצאים בבידוד. אבל עדיין, זה לא נוכח בשיח כאן כמו בארץ.

2.

איזו גישה נכונה יותר? ההיסטריה הדי מוחלטת של ישראל, או האדישות הדי מוחלטת של טראמפ? מי צודק, המחמירים או המקילים? ימים יגידו. אבל דבר אחד מפחיד אותי באופן אישי (כלומר, עוד דבר אחד, יש הרבה דברים שמפחידים אותי בימים אלה): מה יקרה ברגע שכאן, בארה"ב, יתחילו להתייחס ברצינות לקורונה. הו, זה הולך להיות קיצוני. אנחנו רק חצי שנה בשליחות בארה"ב, אבל דבר אחד הבנתי מהרגע הראשון: התכונה האמריקנית הבולטת ביותר היא הפורמליות והסדר הטוב. הכול כאן לפי הספר, ביי דה בוק. יש תקנון, יש פרוטוקול, ואיש לא חורג ממנו. איש לא מנסה אפילו לחרוג ממנו. יש בזה כמובן הרבה דברים חיוביים (אחרי שמתרגלים), אבל מכירים את הסטיגמה על האנגלים שהם מאוד מסודרים ובוקים? יפה, אז זו המנטליות של האמריקנים. איך זה באנגליה? אני לא רוצה לדמיין.

וכשאני כותב "אמריקנים" אני מתכוון לא רק לשלטונות, אלא ממש לכולם. כן, אני מכליל. לא פגשתי פה אמריקני אחד שחורג מהתקנון, מהפרוטוקול, מהסדר, מהתור, מהקו, מהשורה, מהקופסה. תראו למשל את התמונה המצורפת. צילמתי אותה השבוע באיזו תחנת דלק בארה"ב באחת וחצי בלילה. מכירים את זה שצריך לנקות את השירותים הציבוריים לכמה דקות, ואז המנקה מניח ליד הדלי מין שלט קטן כזה שיזהיר את הציבור מהחלקה, כדי שישתמשו בבקשה בתא השני? אז ככה זה נראה בארה"ב. גדרות, שלטי אזהרה לכל הכיוונים, חיבלול צהוב, מרווח בטחון. ברגע הראשון חשבתי שאולי טראמפ שם בפנים. בזמן שאיש הניקיון המדי-רציני הזה הקים שם את גדר המערכת הזאת, סביב שלושה תאי שירותים מסכנים, הוא היה יכול כבר לגמור לנקות מזמן. אבל סדר צריך שיהיה. מזל שלא שמו גם גדר חשמלית. טוב, אני יודע למה לא שמו. אין צורך. אין אמריקני אחד שיעלה בדעתו להתקרב לשטח הסטרילי הזה. מבחינתו זה שדה עם מוקשים נגד טנקים.

בקיצור, מה שאני אומר זה שדי מפחיד לחשוב איך יראו כאן החיים, ומה בדיוק יהיו הכללים והתקנות והסייגים וההרחקות, ברגע שאמריקה תתחיל להתייחס קצת ברצינות לסיפור של הקורונה. כי באמריקה, כאמור, אין כזה דבר "קצת ברצינות".

3.

ובחזרה לארץ: לפני חודש בדיוק, בעידן אחר לגמרי, כשהקורונה הייתה סיפור של המזרח הרחוק, נערכה בכותל המערבי עצרת תפילה בראשות הרב שמואל אליהו, רבה של צפת. בנו, הרב עמיחי אליהו, מאיגוד רבני קהילות שארגן את האירוע, אמר אחרי התפילה: "איננו יכולים להישאר אדישים לחולי ולמוות המתפשטים בעולם בשל מחלת הקורונה. הלב שלנו עם העם הסיני שסובל מאוד, אך זה לא נעצר שם. לעם היהודי יש אחריות וצריך שיהיה עסוק בלהיות טוב לעולם כולו. כוח התפילה הוא עצום, ובאמצעותו אנחנו לא רק מנסים להשפיע ולבקש מה' שיעצור את המגיפה, אלא גם מייצרים תחושת אכפתיות ואמפתיה שלנו עם העם הסיני".

מדהים מה עבר עלינו בחודש שחלף מאז. דווקא בסין הצליחו כנראה לבלום את התפשטות הקורונה, אבל מה יהיה בישראל? אני רוצה לחשוב שהיחס לקורונה מוגזם לגמרי והכול יהיה בסדר. אבל אפילו אם אני צודק, כמה פחד וכמה בהלה כבר יצר הסיפור הזה. זה בטח לא מוסיף לבריאות. ביום רביעי שעבר, בטיסת אל-על בדרך לארץ, שתיתי מיץ תפוזים ובלעתי לא טוב, מה שגרם לי להשתעל טיפה. ברחתי מיד לירכתי המטוס ונחנקתי לי בתוך המרפק כדי לא לעורר בהלה מיותרת. רק זה חסר לי, שיפרסמו עכשיו את כל המסלול של "הנוסע המשתעל מטיסת LY 008 מניו-יורק לנתב"ג שלטענתו לא בלע טוב מיץ תפוזים".

אז נכון, עצרת תפילה כבר אי אפשר לארגן. כלומר אפשר, אבל ברגע שיגיעו אליה יותר ממאה אנשים היא תתבטל. ואולי גם זה חלק מהגזרה, שכבר אי אפשר אפילו לכנוס את כל היהודים. אבל לשאת מעומק הלב תחינה פרטית (עדיין) מותר. אפשר אפילו לתוך המרפק: רפאני ה' כי נבהלו עצמי, ונפשי נבהלה מאוד.

4.

ולעניין אחר לגמרי: הרבה תגובות מרגשות התקבלו כאן על הקמפיין האגרסיבי של הטור ללימוד הדף היומי. תודה רבה לכל מי ששיתף ועוד ישתף בחוויות שלו. מכולם, הנה תגובה אחת, דווקא לא מרגשת, אבל נדמה לי שיש לה חשיבות מעשית: "כתבת שאחת הסיבות ללמוד דף יומי היא הזהות היהודית", כתב לי הרב דב קדרון ממכון 'הלכה ברורה', "כתבת שאדם צריך לדעת את הגישה וההשקפה של חז"ל למצוות, ואז הוספת: 'אז נכון, הגמרא היא אומנם לא ספר הלכה למעשה, אבל היא החיבור התורני המקיף ביותר שנוגע בכל סוגיות החיים'. עלית כאן על נקודה שחסרה בהרבה מאוד שיעורי דף יומי. המון פעמים אנשים שואלים באמצע השיעור: נו, אז מה ההלכה למעשה? כמו מי פוסקים? אנשים רוצים לצאת מהלימוד גם עם תכל'ס, עם משהו מעשי.

"החיסרון הזה של ניתוק לימוד הגמרא מההלכה למעשה, קיים לא רק אצל לומדי הדף היומי, אלא גם אצל גדולי הלמדנים. מי שהקדיש לכך זמן רב ומחשבה מרובה הוא לא אחר מאשר הרב קוק זצ"ל. הוא ישב וכתב במשך עשר שנים את ההלכות היוצאות מכל סוגיה בגמרא ובמשנה, והצליח לעשות את זה על כל הש"ס, כדי שבסופו של דבר ידפיסו את הש"ס עם חיבורו 'הלכה ברורה'. על הרעיון הזה כתב בשעתו הרב חרל"פ זצ"ל: 'כאשר יזכה העולם לגילוי ש"ס מודפס ומסביבו ההלכה ברורה, או אז ייווכחו על נפלאות העבודה ועד כמה היא נחוצה וכמה היא מביאה תועלת, בין בידיעה, בין בפתיחת שערים, שערי אורה של התורה ההלכתית'. ואכן כיום, לאחר עשרות שנים, כבר יצא לאור כמעט כל הש"ס עם 'הלכה ברורה ובירור הלכה', והרבה אנשים רואים את התועלת הגדולה שזה מביא ללימוד. אני לא מצפה שכולם יעברו משוטנשטיין לגמרות של 'הלכה ברורה', אבל אם בכל שיעור דף יומי יהיה אדם אחד (אולי מוסר השיעור) שיש לו את הגמרא של 'הלכה ברורה' עם פסקי הרמב"ם והשולחן ערוך בסוגיה, והוא יוכל להאיר את עיני הלומדים בפסק ההלכה למעשה, זה יכול להיות שדרוג עצום לכל השיעור, בפרט במסכת שבת.

"נכון, לימוד הדף היומי לא יכול להיות תחליף ללימוד הפרטים של ההלכה. בהקדמה לחלק של המשנה ברורה שעוסק בהלכות שבת, כותב החפץ חיים בשמו של ר' יהונתן אייבשיץ, שאין אפשרות להינצל מחילול שבת בלי ללמוד היטב את כל הפרטים של הלכות שבת. אבל בוא נתחיל במינימום וזה כבר יועיל הרבה: אין להשוות לימוד גמרא 'רגיל', ללימוד שבו אתה רואה מיד את הפסקים של הרמב"ם והשולחן ערוך, שלפעמים אפילו עוזרים להבין את מה שקורה בגמרא עצמה".

לתגובות: yedidyameir@gmail.com

ברגע הראשון חשבתי שאולי טראמפ שם בפנים. תחנת הדלק בארה"ב, השבוע
צילום סלולרי: ידידיה מאיר