החוליה החלשה

המהלך של כחול לבן, יחד עם תחושת האכזבה במפלגת העבודה מבני גנץ ומפלגתו, עשויים לדחוף את עמיר פרץ ואורלי לוי אל זרועות נתניהו

ניצן קידר - ערוץ 7 , ט"ז באדר תש"פ

דרישתו לקבל את תפקיד יו"ר הכנסת נדחתה על הסף. פרץ בפגישה השבוע עם גנץ
דרישתו לקבל את תפקיד יו"ר הכנסת נדחתה על הסף. פרץ בפגישה השבוע עם גנץ
צילום: אלעד מלכה

האסטרטגים שמאחורי בני גנץ בנו את המהלך שלהם באופן כמעט מושלם. אפילו את משה יעלון, ההוא שהכריז על עצמו כ'נץ ימני', הם הצליחו לשכנע שממשלה שנשענת על קולות הרשימה המשותפת היא הפיתרון הנכון ל'רק לא נתניהו'. הבעיה המרכזית של גנץ, אולי של יועציו, היא חטא היוהרה. גנץ וסביבתו התייחסו ליועז הנדל, צבי האוזר, אורלי לוי-אבקסיס ואפילו עמיר פרץ, באותה צורה שנתניהו מתייחס למפלגות הציונות הדתית. הם פשוט היו מובנים מאליהם.

אחת ההוכחות הברורות לכך היא ציוץ, אולי הטפשי ביותר, שהוציא גנץ תחת ידיו. "בכחול לבן יכולות להיות מגוון דעות אבל יש רק עמדה אחת והחלטה אחת - של יו"ר המפלגה. לא של בכירים ולא של מקורבים", כתב האיש שמתיימר להיות האדם שיחזיר את הדמוקרטיה למסלולה.

גנץ, זה שרצה את הנדל והאוזר בפרונט של הקמפיין כדי למשוך אנשי ימין, לא היה באמת מוכן להתמודד עם האידיאולוגיה שלהם. הוא אפילו שיסה בהם את יו"ר מפלגתם 'תלם', משה יעלון, כדי שידרוש מהם לעזוב את הרשימה אם לא יתמכו בהקמת ממשלה שתישען על הרשימה המשותפת. מה שגנץ ויעלון שכחו הוא שכאשר לאנשים באמת יש אידיאולוגיה, קשה מאוד לאיים עליהם. האוזר והנדל יכולים להישאר במקומם ולא לעזוב. מי שיאיים ויפגע בהם, יודע שגנץ ילך לאופוזיציה ושם איבד שתי אצבעות משמעותיות.

עם אורלי לוי-אבקסיס הסיפור שונה. שם היתה נקמה שהמתינה למימושה. לוי-אבקסיס ספגה אכזבות מגנץ שהתייחס אליה כמובנת מאליה. אם היה לומד משהו מנתניהו, הרי שגנץ היה מבין שאם נוהגים בשיטת 'השתמש וזרוק' – את ה'זרוק' מבצעים רק אחרי שהכל כבר בטוח ויש לך ממשלה ביד. לוי-אבקסיס חיכתה לרגע המתאים, ועשתה לכחול לבן תרגיל מבריק. אגב, היא עצמה ממש לא אהבה את החיבור למרצ. לכן, על הדרך גם הבהירה שהיא ועמיר פרץ מתנתקים מהם. היא לא חששה מהביקורת החריפה שמטיחים בה ראשי מפלגות השמאל. להיפך, הדבר משרת אותה היטב. היא הלכה עם האמת שלה.

"לא אתמוך בממשלה הנשענת על בל"ד והרשימה המשותפת, ואינני רואה עצמי מחויבת עוד לשותפות עם מפלגת מרצ, שנכפתה עליי ועל עמיר פרץ שותפי, בלחץ גורמים רבים ובראשם כחול לבן. אמרתי זאת לפני הבחירות ואני אומרת זאת אחריהן", כתבה לוי-אבקסיס, ובעצם סינדלה יחד איתה גם את פרץ.

עמיר פרץ ספג גם הוא אכזבות מכחול לבן. הוא ביקש מהם, לאחר שכנראה הבין שתפקיד מיניסטריאלי ראוי לא יימצא עבורו, לקבל את תפקיד יו"ר הכנסת. בכחול לבן גלגלו אותו מכל המדרגות. פרץ הבין שמגנץ לא תבוא הישועה, שאין שום כיוון אמיתי מאחורי מפלגת כחול לבן, ושאין לה שום בשורה חוץ מלהוריד את נתניהו מהשלטון. אגב, הוא מאוד היה שמח להשיג את המטרה, אבל פרץ לא רואה מה כחול לבן תעשה שונה ביום שאחרי.

פרץ אמנם הודיע לאחר פגישתו עם גנץ השבוע כי הם מתואמים בעמדות, אך אין לדעת אלו מגעים מתנהלים מאחורי הקלעים. קיים סיכוי שפרץ החליט הפעם להיכנע וללכת עם נתניהו, אולי כדי לאפשר לעצמו לשקם את מעמדה של מפלגת העבודה, על ידי תפקידים ביצועיים עבורו, עבור אורלי לוי-אבקסיס ואיציק שמולי. הקולות הפנימיים בעבודה הם של העדפת נתניהו על פני גנץ.

בני גנץ, אם בעצמו ואם באמצעות יועציו, הצליח בשבוע אחד להרוס את המהלך שבנה. ממשלת מיעוט נראית כעת רחוקה מתמיד. זאת עוד לפני שדיברנו על הדרישות ההזויות של הרשימה המשותפת, שאם גנץ יקבל אותן הוא יסמן את עצמו בצד השמאלי של המפה הפוליטית, אי שם צמוד למרצ. אולי קצת שמאלה משם.

נראה שיו"ר כחול לבן צריך לעשות דבר אחד משמעותי - לייצר אג'נדה שונה מ'רק לא ביבי'. בינתיים אין כזו. כשאחד מחבריו הקרובים ביותר, ח"כ חילי טרופר, מפנה לו עורף בעניין הקמת ממשלת מיעוט, גנץ צריך להבין שהוא איבד כיוון ולהוציא את המצפן שלו, אם הוא עדיין יודע איך להשתמש בו אחרי שלוש מערכות בחירות שבהן יאיר לפיד מושך אותו באף לאן שירצה.

ההתפוררות הפנימית במפלגתו, כשאפילו מיש עתיד כבר נשמעים קולות שקוראים לנתניהו להסכים לממשלת אחדות, צריכה לאותת לגנץ שזה הזמן להוריד את האגו. גם נתניהו צריך להוריד את האגו שלו. ממשלת אחדות, אולי אפילו ממשלת חירום בשל ההתמודדות עם הקורונה, שתכלול כמה שיותר מפלגות – כולל החרדים, ימינה, העבודה וגשר, היא צו השעה. האם גנץ יגרור אותנו הפעם לבחירות רביעיות? נראה שבימים הקרובים נדע את התשובה.

זמן לשינוי

מפלגת הציונות הדתית היתה צריכה לנצל את הימים הללו, בהם שום דבר לא ממש תלוי בה, כדי לעשות קצת חושבים. כדי להניע התחלה של מהלך שייתן את הבשורה לסיבוב הבא. בבית היהודי הבינו את העניין אחרי סיבוב ב' והלכו למהלך מצומצם פנים מפלגתי. הפעם הציונות הדתית הפוליטית צריכה להיערך ליום שאחרי נתניהו, אז המגרש הפוליטי יהיה פנוי יותר, וגם הסיכוי לצבור מספר מנדטים גבוה משבעה או שמונה, יגדל.

במקום לשמור על השקט, לקפוא על השמרים או לחפש כיצד – אם יהיה סיבוב רביעי – אפשר לשפר עמדות, כדאי לצאת עם בשורה. יתכבדו נא נפתלי בנט, איילת שקד, הרב רפי פרץ ובצלאל סמוטריץ' לשבת ולנסח לציבור את הבשורה שלהם. מה ישתנה בפעם הבאה? איזו מפלגה מאוחדת הם רוצים להציע בעתיד? יש שאלות רבות על הפרק והציבור מצפה לתשובות.

ברור לכולם שמה שהיה לא יוכל להימשך. שלוש מפלגות ועוד 'עוצמה יהודית' אחת, זה בעיקר מתכון לזריקת קולות לפח. הגיע הזמן שהציונות הדתית תקים מתוכה מפלגה, שיכולה כמובן גם לפזול לציבורים נוספים ולצרף כוחות ימין שאינם דתיים, אבל בעיקר לפנות למגוון רחב יותר של ציבורים. להגדיל את הכוח בפריפריה, לגעת בציונות הדתית על כל גווניה ולמקסם את היתרונות במקום להבליט את החסרונות.

במקום לשבת על הגדר ולהמתין להתפתחויות הפוליטיות, ובשעה שנגיף הקורונה מאפיל על הפוליטיקה בחדשות, זה בדיוק הזמן להקים את צוות ההיגוי למפלגה המאוחדת. שיתחיל לעבוד, הרי כמות המחלוקות תהיה כזו גדולה, שעדיף כבר מעכשיו לשבת ולנסות לטפל בהן. בלי שיריונים, בלי קומבינות, בלי קרבות סביב השאלה מי לפני מי. אלא עם רצון אמיתי לראות כוח פוליטי בועט ומשמעותי.

זה הזמן להתעורר ולגבש את המהלך הבא שיבהיר לנו עד כמה רציניים הדיבורים על פעילות משותפת של כל אגפי ימינה יחד גם אחרי הבחירות. ככל שהבשורה תגיע מאוחר יותר, הציונות הדתית שכבר מדממת קולות למפלגות אחרות, יכולה לצפות שבפעם הבאה התוצאה תהיה רק נמוכה יותר.

בבידוד אבל לא לבד

ישראל היא ללא ספק אחת המדינות המחמירות ביותר בכל הקשור טיפול בנגיף הקורונה. איטליה וסין אמנם קשוחות יותר, אבל אין כמעט מדינה שהורתה על בידוד לכל המגיעים מחוץ לארץ למשך שבועיים. ההוראות הללו קשורות גם לשיקולים רחבים מאוד במישור המדיני. רק השבוע, בשיחה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לסגן הנשיא מייק פנס, ביקש האחרון שלא תצא הוראה ממוקדת לבידוד לשבים מארצות הברית.

האמריקנים קיבלו דרך הנציגות בישראל רמזים לפיהם אחרי סגירת הגבולות לשבים מכמה ממדינות אירופה ודרישת הבידוד, ארצות הברית עלולה להיות הבאה בתור. האמריקנים לא אהבו את הכיוון הזה. סגן הנשיא אמר לראש הממשלה כי הוא מבקש שמדיניות הבידוד הביתי של ישראל לא תתמקד בארה"ב ובכמה מדינות אירופיות נוספות, אלא תהיה לכלל השבים מחוץ לארץ.

"אם תתמקדו רק בארה"ב ובמספר מדינות אירופיות, הדבר ייראה רע ואף יתקבל בצורה לא טובה על ידי הרשויות האמריקניות", הסביר פנס לנתניהו והוסיף כי "אף מדינה עד כה לא הודיעה על הגבלות הקשורות לטיסות מארה"ב, ועל כן התמקדות ישראלית בה עלולה לגרום למהלך רחב יותר".

נתניהו ידע שהוא בבעיה עוד לפני השיחה עם סגן הנשיא האמריקני. משרד הבריאות דוהר עם ההוראות ורק אחר כך מקבל, אם בכלל, בלמים מהמערכת המדינית. נתניהו הבין שהמשרד נחוש להורות על בידוד לשבים מארה"ב, וכך קיבל את ההחלטה בדיוק כפי שביקש פנס.

ראוי לציין שבמישור המדיני היו מדינות שהעבירו מסרים לישראל שהן אינן אוהבות במיוחד את ההחלטה לסגור את הגבולות לתיירים שלהן, או לדרוש בידוד לשבים מהן. במשרד החוץ נאלצו למצוא את ההסברים, מדוע מדינה מסוימת נכנסה לרשימה ואחרת לא. דווקא הצעד האמריקני פתר את הבעיה, כי כעת בגלל הבידוד סביר להניח שתיירים רבים ישקלו אם בכלל לבוא לכאן.

לא כולם בממשלה תמימי דעים לגבי החמרת ההוראות. שר העבודה והרווחה, אופיר אקוניס, דווקא מודאג מאוד. "אני חושש שבטווח הארוך, אחרי שנתגבר על הנגיף, עסקים וחברות לא ירצו יותר להגיע לכאן", הוא אומר. לפי שעה קשה לאמוד את המשמעויות הכלכליות והמדיניות. בעוד ראש הממשלה דיבר על חוסנו של המשק אל מול הקורונה, שר הכלכלה אלי כהן דיבר על המשבר החמור שישראל עומדת בפניו.

ההתייעצויות על כל החמרה בהוראות נעשית בפורום נרחב מאוד, שכולל כמובן את נציגי משרד החוץ והמל"ל. את הנזק הכלכלי ניתן יהיה לאמוד בהמשך. נזק מדיני אם יש, צריך לתקן כבר כעת בהסברה. בהבנה שדווקא הצעדים שנוקטת ישראל נועדו כדי לעצור את התפשטות הנגיף בה. בעוד הנשיא האמריקני טראמפ מדבר על כך שהחיים חייבים להימשך, בישראל כמובן לא רוצים לעצור אותם, אבל כן רוצים להגיע למצב שתוך שבועות אחדים החיים כאן יחזרו לשגרה מלאה.

לתגובות: nitsankeidar@gmail.com