את/ה עובר/ת חוויה מאד לא נעימה, של שיבוש החיים הרגילים במידה רבה. חוויה כזאת מהווה אתגר לך כפרט, כמשפחה וגם כחלק מקהילה, וגם הזדמנות להעמיק קשרים וכישורים פחות מפותחים.
באירוע כזה יש לשמר רציפויות ככל האפשר, כלומר להחזיק עוגנים רגילים אפשריים בפעילות: זמני קימה בבוקר והליכה לישון קבועים, להתלבש בגדים רגילים גם אם לא יוצאים מהבית, לבנות סדר יום קרוב ככל האפשר לסדר היום הרגיל של עבודה/ לימוד/ תפילה / בילוי וכד'.
- קשר עם אנשים: יש להקפיד לשמור קשר באמצעים הטכנולוגיים המקובלים עליכם - מייל, טלפון, ואטסאפ, פייסבוק, זום, אינסטגרם ועוד. עם בני הבית שאיתכם, שאינם מבודדים, יש לנהוג לפי הנחיות משרד הבריאות אבל כן לדבר ולשוחח גם בלי מגע קרוב... זה קשה, אבל זו הזדמנות... לפתח עוד את התקשורת המילולית המקרבת.
- הכניסו לסדר היום שלכם תרגילי אימון גופני קבוע, אפשר להיעזר ביוטויב לפעילות אירובית, אפשר לקיים תרגולי קשיבות (מיינדפולנס), לרקוד עם מוסיקה מועדפת, הכל אפשרי גם בבית. הפעילות הפיזית פורקת מתח ומסייעת לשמירה על מצב רוח יציב. יש להקפיד על הגבלת זמן מסך, גם עבור ילדים.
- יצירה – הקדישו זמן יומי ליצירה, ציור, פיסול, כתיבה, דרך 'לצאת מהחדר' למחוזות הדמיון ומתן ביטוי לתחושות
- אם בבידוד גם ילדים, כדאי ליצור זמנים מתוכננים במשך היום למשחק משותף, פעילות יצירתית וכד'.
- כדאי לערוך רשימת מטלות "אין תירוצים"... קרי, זה הזמן לעשות סדר בניירת נשכחת או מוזנחת, לחדש את תיקיות התמונות במחשב, וכד'... פעילויות שאף פעם אין זמן אליהן ביומיום.
- זוהי "שעת הזהב" של הקהילה, בודאי באזורים כפריים אבל גם בבית קומות בעיר או בשכונה או סביב בית כנסת או מתנ"ס. זה הזמן למנהיגות הקהילתית ליצור קשר עם מבודדים ולהיות זמינים ונוכחים עבורם, בדרכים שונות. זוהי הזדמנות בשבילכם, בעת בידוד, לפנות לאנשים מוכרים בקהילה או שכנים, ולהסתייע בהם בענינים של יומיום. זוהי הזדמנות לחיזוק הלכידות והאכפתיות של שכנים ותושבים, כולנו זקוקים זה לזה בעת הזאת כדי לשאת יחד במאמץ הישראלי המשותף לבלום את התפשטות המחלה ככל האפשר.
מה שנעשה בעת כזאת, יהיה חלק מהספור הקהילתי שיהיה נחלת הקהילה גם בעתיד. עזרה הדדית, אכפתיות, התענינות, תקוה משותפת, אלו ערכים של זהות הפרט הבונה את הסיפור החיובי של הקהילה שבתוכה את/ה חי/ה.
זכור/י, את/ה מבודד אך לא לבד!