בכיר תל"ם, מפלגתו של חבר הכנסת משה בוגי יעלון, אורי הייטנר שהיה ממקימי המפלגה ועמל רבות להצלחתה משגר מכתב תקיף וחריף ליו"ר המפלגה ובו הוא פורס את הסיבות להחלטתו לעזוב.
הסיבה הראשונה אותה מונה הייטנר לפרישתו מהמפלגה היא הנכונות לחבור לממשלת מיעוט הנשענת על תמיכת הרשימה המשותפת. נכון להזכיר כי למהלכו זה של יעלון התנגדו גם שני חברי הכנסת ממפלגתו, יועז הנדל וצבי האוזר, התנגדות שהניבה מתקפה פנימית חריפה בשורות המפלגה ואף איומים בהדחה.
להלן מכתבו של הייטנר כפי שנשלח אמש ליעלון:
לכבוד
בוגי יעלון,
שלום רב!
הנדון – פרישה מתל"ם
לאורך שנים אני מודאג מן הקרע בעם והשנאה בין שמאל וימין, שאחד מביטוייה היא היגררות כל אחד מן המחנות אחרי השוליים הקיצוניים שלו, שעד לאחרונה לא היו לגיטימיים; הכהניזם מימין והשמאל הרדיקלי האנטי ציוני משמאל. התרעתי על כך מעל כל במה, בכתב ובע"פ. בכל אותה תקופה, לא מצאתי מפלגה שתשבור את המחנאות הזאת, שתנסח ותעצב מחדש את המיינסטרים הציוני, הדמוקרטי והממלכתי, כחלופה להקצנה הזאת.
עם פרישתך מן הממשלה והליכוד והודעתך על כוונתך להתמודד על הנהגת המדינה, ראיתי בכך הזדמנות להקמת המפלגה שתוביל את המהלך הלאומי החשוב. ראיתי בך את המנהיג שיכול להוביל את המהלך הזה ואף להגיע עם המסר הזה להנהגת המדינה. ראיתי בך מנהיג של מצפן ולא של שבשבת, שמגלם אידיאולוגיה ציונית ניצית ואקטיביסטית לצד ממלכתיות, כיבוד שלטון החוק ובית המשפט, מלחמה בשחיתות ודבקות בערכים של מוסר לחימה. אני מלא הערכה לעמידתך המנהיגותית האיתנה על עמדתך נגד עקירת גוש קטיף כרמטכ"ל ועל ערכיו של צה"ל בפרשת אלאור אזריה כשר הביטחון, ונכונותך לשלם על כך מחיר אישי כבד.
מיד עם פרישתך יצרתי אתך קשר וחברתי למסע הפוליטי שיצאת אליו. ראיתי בתל"ם את הכלי להגשמת אמונותיי וחלומותיי לעתיד מדינת ישראל ובך – מנהיג תל"ם, האיש הנכון להוביל את המהלך.
הסכמתי עם הרעיון של גיבוש כוח משותף של המרכז הישראלי שיתמודד על השלטון. אני מודה, שלא תמיד שבעתי נחת מכחול לבן, ולא הסתרתי ממך את ביקורתי. עם זאת, תמיד ראיתי בתל"ם אי של לאומיות ממלכתית מוצקה, שעליה אני יכול לסמוך ואוכל לסמוך גם בעתיד, במסגרת כחול לבן או מחוצה לה.
כידוע לך, השקעתי רבות בשלושת מסעות הבחירות בשנה האחרונה, בתקווה להביא להצלחת כחול לבן.
לצערי, נחלתי בשבוע וחצי האחרונים מפח נפש מהכיוונים שאתה מוביל, ושלמיטב הכרתי מנוגדים לערכיה של תל"ם ולדרכה: א. הנכונות להקמת ממשלת מיעוט מקרטעת שקיומה תלוי ברצונה הרע של רשימה אנטי ישראלית לאומנית קנאית, השוללת את עצם קיומה של מדינה יהודית. ב. השלילה המוחלטת של היענות לצו השעה הלאומי – הקמת ממשלת אחדות לאומית רחבה, לאחר שהחברה הישראלית היטלטלה בשלוש מערכות בחירות קשות ומכוערות ללא הכרעה. ג. חוסר הנכונות להתעלות לגודל שעת החירום אליה נקלעה המדינה עם משבר הקורונה, כדי להקים ממשלת חירום שבמרכזה הליכוד וכחול לבן והעדפת תעלולים עסקניים על האינטרס הלאומי. ד. התנהלות כוחנית בכנסת, על פי השיטות הביביסטיות שאותן גינינו כארדואנוקרטיה – התפיסה על פיה "רצון הרוב" הוא חזות הכל בדמוקרטיה ומי שיש לו רוב, יכול לעשות ככל העולה על רוחו, כולל פגיעה בכללי המשחק, חקיקה פרסונלית וכו'. כחול לבן הולכת למקום קיצוני, משסע, רע – ובמקום שתל"ם תחזיר את כחול לבן למסילה, דווקא אתה מוביל את הקו הקיצוני והבדלני ביותר, בעיצומה של שעת חירום חמורה.
הצטרפתי לתל"ם כתנועה לאומית ממלכתית. לצערי, תל"ם היום אינה תנועה – כיוון שאין בה מוסדות או לפחות הנהלה שתתווה את דרכה ותנחה את שליחיה. נכונותה לקואליציה בתמיכת עופר כסיף וחבורתו אינה הדרך הלאומית בה אני דוגל וסירובה לממשלת אחדות אינה הדרך הממלכתית בה אני מאמין.
מתוך דבקות בדרך שבשמה הצטרפתי לתל"ם, איני יכול לעשות שקר בנפשי ולהישאר חבר בתנועה. לצערי, תל"ם עזבה אותי.
בברכה,
אורי הייטנר.