על החרדה ההורית שמשפיעה על הילדים בגיל הרך שוחחנו עם איריס גרנות, מומחית להתפתחות הילד ויועצת משפחתית לתקשורת איכותית ומקדמת בין המבוגר לילד, יועצת ומרצה לגיל הרך.
"ילדים מזהים בכל גיל את התחושות של ההורים. זה מתחיל כבר בבטן. אימהות מספרות על תגובות של העובר למצב רוח מסוים שלהן. אחרי שתינוק נולד אימהות אומרות שכשאין להן מצב רוח התינוק בוכה כל היום ויש את השאלה מה קודם למה", אומרת גרנות וקובעת כי שפת הגוף של ההורים ברורה לילדים שקוראים אותה באופן ברור ולמעשה "לא ניתן להסתיר חרדות".
"הורים שואלים אם ניתן להפריד בין מי שאני למה שאני רוצה להעביר לילד. אי אפשר. צריך לווסת את הדברים מול הילדים כדי לעדן ולהקטין את מינון החרדה ולהעביר להם גם מסרים נוספים", אומרת גרנות ומדגימה: "אם נהיה בהקשבה כל הזמן לחדשות, או שנעבור כל הזמן על העדכונים בטלפון ואם אנחנו מדברים רק על הסיטואציה הזו, הילדים יהיו יותר במצב של חרדה מאשר הורים ששומעים חדשות מדי פעם ושזה לא הנושא העיקרי שמדברים עליו בבית ושיש בו פחות ביטויים של פחד והתבטאויות של פחד".
גרנות מציינת כי על מנת לייצר ויסות מאוזן יותר של רף החרדה המשפחתי יש לשלב חיוך וצחוק לצד סדר יום המשלב כיף והנאה משפחתית, ובין השאר ניצול הימים המשותפים לפעילות שתמיד רצינו לעשות ולא עשינו.
ממש היום משיקה גרנות את עמוד הפייסבוק שלה 'הבית בפיג'מה' ובו היא פורסת שורה ארוכה של רעיונות לפעילויות אפשריות המותאמת לגילאים שונים. בשיחה איתה היא נותנת כמה דוגמאות: "להפוך את זמן האוכל לזמן כייפי, להפוך את הילדים מפאסיביים לאקטיביים. זה יכול להיות במשימת קישוט צלחות, ציור פרצופים מחיתוכי הירקות וכו'. ילדים גדולים יותר יכולים להיות שותפים להכנה וילדים גדולים עוד יותר יכולים להכין לבדם את הצלחות. ביום אחר ניתן להכין צלחות אחד לשני ולעשות זאת אחרי הגרלה של מעין 'גמד וענק'".
המלצה נוספת היא נבירה בתמונות שלא נגענו בהן מזה שנים ולא היה זמן להפוך אותן לאלבומים, " להעלות זיכרונות וליצור קולז' משפחתי ולהדפיס אותם אולי עם סיפור משפחתי". פעילות נוספת מגיעה מתחום התנועה כאשר רצוי לשלב בין סדר קבוע לבין הוספה וגיוון של הפעילות: "לא לכולם יש אפשרות לצאת החוצה ואפשר לעשות מסלול כייפי של תנועה משותפת בתוך הבית. כשנגדיר את זה כ'בואו נעשה ספורט יחד' הילדים לא יצטרפו, אבל אם נחליט על מסלול משותף של זחילה מתחת הכיסאות, טיפוס על שרפרפים וכו' ולהתקדם בפעילות ולהוסיף לה מדי יום, זה עוזר לשמור על שגרה".
גרנות מדגישה את חשיבות השמירה על סדר יום משפחתי קבוע. "סדר יום הוא חשוב מאוד לילדים שלא מודעים לתחושת הזמן ומובלים מתחושה פנימית של סדר היום שהם רגילים אליו. ילדי הגנים רגילים לפעילות מוסיקאלית אחרי ארוחת בוקר, לסיפור לפני השינה וכו'".
עוד מזכירה גרנות "להורים, לא לשכוח את עצמם, לדבר עם חברים, לאכול ולשתות את הקפה שלהם" ובנוסף, "לעשות תיאום ציפיות עם הילדים, ככל שלוח הזמנים יהיה מוסדר יותר בינינו לבין עצמנו ובינינו לבין הילדים הדבר יאפשר בניית זמן איכות".
האם סדר יום שכזה יכול להחזיק מעמד לאורך תקופה ארוכה? האם לא מדובר בסדר יום שקורס אחרי 3-4 ימים? גרנות משוכנעת שלא. "כשמקפידים ועומדים על שלושת או ארבעת הימים הראשונים ומגלים כמה זה טוב וכמה זה עוזר לנו, זה יחזיק מעמד לטווח ארוך. ילדים זקוקים לזה וכשהם יודעים שזה קיים הם כבר יזכירו לנו. פעוטות רוצים את הסיפור אחרי ארוחת ערב ואם נשנה את הסדר הם יעירו לנו על זה. לגבי הבוגרים יותר זה מעט יותר מורכב אבל כשנשלב בין תקשורת שמסבירה לילדים הבוגרים יותר עד כמה זה חשוב ואת הערך המוסף של זה יהיה לנו קל יותר, שיבינו שאם ההורים יספיקו לעבוד ניתן יהיה להיות יותר יחד. אצל הקטנטנים זה יהיה קל יותר".
ובחזרה להתמודדות עם מהדורות החדשות. גרנות מזכירה "לתת לילדים מידע וידע. זה נכון לגבי מה שהולכים לעשות בכל יום וגם מידע בסיסי על מה שקורה בחוץ. לא להשאיר את המידע אצלנו. צריך לזכור שאנחנו שקופים בפני הילדים, ולכן חשוב להביא אנרגיות של חיוך ושמחה ואחרי המעשים נמשכים הלבבות, גם אם זה מעט מאולץ זה משפיע על הבית שלנו, מעבר להשפעה של החיוך על תאים במוח".