"בְּאֶחָד בַּאֲדָר מַשְׁמִיעִין עַל הַשְּׁקָלִים וְעַל הַכִּלְאַיִם" – על שני דברים משמיעין ומתריעים בחודש הזה – שני דברים הופכיים.. מחצית השקל מטרתה לאחד בעוד שהכלאיים מגמתם להבחין ולהפריד.
הדרך למנות את ישראל היא על ידי מחצית השקל, ומחצית דווקא: "העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט". ההקפדה על מחצית המטבע מחייבת הלכתית והאמירה העקרונית היא כי כל אחד מישראל הוא בחינת "מחצית"(..) גם מי שחושב שהוא "שלם" ויכול כלכלית להביא יותר לתרומת המקדש או מעריך כי מנטלית הוא עומד בזכות עצמו, מצטווה להשוות את תרומתו בדיוק לתרומתו של רעהו.
השקלים שמשו בעיקר על מנת לקנות את קורבנות התמיד ואת סממני הקטורת, מרכיבים חיוניים אלו לא יכולים להגיע מתרומתו של יחיד אלא חייבים לבוא מתרומה בה יש שיוויון מלא, רק הוא יחד עם האחדות של כל ישראל מהווים את התשתית לעבודת המקדש בחינת "תמידים כסדרם". הלימוד הזה הוא לימוד גדול לתקופה המורכבת פוליטית בה אנו מצויים כשבמהלך למעלה משנה ישראל אינם מצליחים להתאחד ולו למרחב אחד של הקמת ממשלה ראויה להנהיג את האומה השבה לארצה ושלא לדבר על הציבור הדת"ל וד"ל.
לעומת זאת הכלאיים מגמתם הפוכה, המשימה ההלכתית בחודש אדר עליה משמיעין היא: "שיהיו העם הולכין בגינות ובכרמים ובשדות ללקטם ולנקותם ממה שצמח שם מן הכלאים" (מאירי שקלים). בשונה מהשקלים שנועדו לחבר, הכלאיים מגמתם להפריד ולהבדיל בין מין למין ובין בחינה אחת לרעותה: "ולא יתערבו המינין פן יחסר שלימותן ולא יצוה עליהן ברכתו" (ספר החינוך מצווה רמ"ד).
יש חשיבות בהבדלה, בהבחנה בין מין למין, כאשר נוצר ערבוב בין מינים שונים בצומח, בבהמה או בבגד הוא נאסר לשימוש בבחינת כלאיים. עד כמה יכולת ההבחנה הזאת משמעותית בכפר הגלובלי בו אנו חיים שהגבולות בו מטשטשים כל העת... ימי הקורונה הללו בהם מתכנסת כל אומה לעצמה ונוצרת הבדלה בין עם לעם, ובו בעת הבידוד האנושי בין בני אדם כאשר כל אחד מתכנס אל תוך ביתו, יש בו בחינת תיקון מעין זאת.
הנהגה – קטונתי, אבל לא זוכרת (ונראה שגם בני גילי לא זוכרים) עוד תקופה כזאת בה כמעט מדי ערב אנו נושאים עיננו לדברי ראש הממשלה ועוזריו בתפקידיהם השונים... הצורך בהנהגה ברורה ובהירה שתוביל ותנחה את הדרך בתקופה כזאת הוא חזק מאוד, ובו בעת החיסרון של הנהגה תורנית מאוחדת, זקופה ויציבה הניצבת בראש האומה הוא עצום. אנו נושאים עיננו להנהגה תורנית, תלמידי חכמים, "אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע", שיעמדו איתן ויורו את הדרך לילך בה, שירוממו את הרוח, יורו את התיקון שעלינו לעשות, ובעיקר שיפעלו יחד..
על היכולת להתכנס פנימה – העידן המודרני ובמיוחד מאה השנים האחרונות, הוציאו את כולנו החוצה בהרבה מאוד היבטים. החל מהמצאת הנורה החשמלית ו"הארת" הלילה, שהיוו זרז לפריחת כלל חיי התרבות כאשר "ניצחנו את החשיכה" ובטל הצורך להתכנס בבתים לעת ערב; פיתוח התעופה האווירית והשימוש המואץ בה בשילוב המצאת מטוסי הסילון שהפכו את המעבר מיבשת ליבשת למסע של שעות בודדות בלבד; היציאה מן הבית אל המרחב הציבורי של נשים בעידן הפמיניסטי; וכמובן תרבות הצריכה שגרמה לנו כחברה להתבונן כל העת על מה שמחוצה לנו במקום להעמיק את המבט פנימה. אין ספק כי המשימה של ההתכנסות פנימה אל תוך המרחב הביתי, וההתכנסות אל תוך המרחב הלאומי המבדיל בין עם לעם בעידן כזה היא מאתגרת מאוד אבל אולי לכן גם נצרכת מאוד.
מה עיקר ומה טפל – הסנן מה עיקר ומה טפל בחיינו עובר התארגנות מחודשת – "שירותים חיוניים יפעלו", מה צורך חיוני ומה לא? האם טיול בפארק עם המשפחה הוא צורך חיוני? יציאה לסיבוב בקניון או מפגש עם חברות "לנשום אוויר"? ביקור אצל הקוסמטיקאית? בעוד שבימים כתיקונם היינו אומרים בפשטות – וודאי שאלו צרכיה החיוניים של הנפש, באו ימי הקורונה והציבו סדר יום חדש.
ואחרון חביב, על לכידות וחיזוק התא המשפחתי במיוחד בעת כזאת – התא המשפחתי עובר גם הוא טלטלה לא פשוטה. הריכוז של כולם יחד בבית אחד עם הגבלות התנועה החוצה הקיימות, החשש הכלכלי שמלווה רבים, ולא פחות מכך חששות ואתגרים בתחום טהרת המשפחה מאתגרים את כולנו. אבל השמחה במשפחה ובמשפחתיות, האחיזה האיתנה בבני ובנות המשפחה וההודיה על הטוב הפשוט שקיים סביבנו הם עוגן חשוב מאוד שיכול, על אף האתגר, לתת הרבה כח.
בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל, יהי רצון שימי ניסן שיבואו עלינו לטובה יהוו גאולה של ממש וגאולה גם ממגיפת הקורונה שנגזרה עלינו, שנזכה לרפואה שלמה לכל באי עולם, לחרות הגוף והנפש ובעז"ה שנשכיל לקחת את התובנות שלנו גם לימים של בריאות איתנה ונהורא מעליא.
הכותבת: הרבנית ד"ר שולמית בן שעיה, רבנית אולפנת אמית להב"ה, מרצה במכללת אורות