בס"ד, אדר תש"פ
לתושבי ניר גלים, השלום והברכה בשם ה'
חצות לילה, אני יושב לכתוב, ידי רועדות ועיני דומעות. שבוע ארוך של דיונים, מחשבות והתלבטויות. ערב מייגע של דיונים וניסיונות למצוא אולי, אולי דרך למשהו... ולא מצאנו.
71 שנים לא כבה האור בבית הכנסת שבישוב. מהיום שהמייסדים הקימו אותו בשמחה והתלהבות, לא פסקה בו התפילה. בימות החול ובשבתות, בימי חג ומועד, בימים של שמחה ועצב. והיום אני מוכרח לכתוב ולפסוק לכם שעקב המצב והמגפה, ממחר בבוקר אנו מכבים את האור. מכבים את האור בכל בתי הכנסת בימות החול ובשבתות.
קשה הדבר לכולנו. בית הכנסת הוא הלב הפועם של היישוב. בית הכנסת הוא המקום שמגדיר אותנו, את השקפת עולמנו ואת אורחות חיינו. וקשה עוד יותר במקומנו הקטן.
לאורך השנים שמעתי סיפורים מדור המייסדים כיצד התפללו במסירות נפש במחנות ובגטאות במלחמות ובמחתרות. מי מאיתנו אינו מכיר את מחזור התפילה שכתב שלמה הרצפלד ז"ל בהיותו בשבי מצרים.
והיום, אנו נאלצים לסגור את שערי בית הכנסת ולבקש ולהורות לציבור שלא לארגן מניינים. לא בבתים ולא בחצרות. לא למנחה ולא לערבית. לא לקבלת שבת ולא לאמירת תהילים.
אנו עוסקים היום בפיקוח נפש ברמה ציבורית, כל מעשה של שמירה על כללי הזהירות הנדרשים כרוך בקיומן של כמה מצוות מן התורה: מצוות "לא תשים דמים בביתך", מצוות "לא תעמוד על דם רעך", מצוות "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם", מצוות "ואהבת לרעך כמוך".
אם עד לפני מספר ימים יכולנו לקבל התרוממות רוחנית מתפילה, מלימוד תורה וממצוות חג הפורים, הרי שכעת נוכל לקבל התרוממות רוחנית לא פחות גדולה מקיומן של ארבע המצוות שהזכרנו.
זוהי נקודת המוצא המוסרית והערכית להתמודדות עם המצב בו אנו נמצאים. אני מאמין שככל שנקפיד יותר – כולנו ביחד – כך נציל יותר חיים. נזכור שקבוצת הסיכון כוללת בתוכה את דור המייסדים, ואת הסבים והסבתות של הצעירים שבינינו.
מעבר לכך, נמצאים בתוכנו עוד חברים ברגישות גבוהה שפעמים שאנו לא יודעים עליה דבר. ימים מאתגרים אלו עשויים להתגלות כימים מרוממים ומצמיחים. זהו זמן שבו מתגלה קוצר ידו של האדם לנהל את העולם, ובו מגלים אנו כיצד, למרות כל ההתקדמות המדעית והטכנולוגית (ואולי אף בגללה), אנו עומדים בפני אירוע כה עוצמתי.
וכאן המקום לכוחה של תפילה. אמנם תפילת הציבור השגרתית שלנו לא יכולה להתקיים כסדרה. אולם דווקא זמן כזה הוא זמן לתפילת יחיד בוקעת שערי שמים, כל אחד בזמן ובסגנון המתאימים לו. לכן חשוב להדגיש: אנו סוגרים את בית הכנסת אולם לא את התפילות ולימוד התורה.
להפך, דווקא בתקופה זו חובה על כל בית לחזק את תפילת הנשים, את תפילת הילדים, את תפילתם של תינוקות של בית רבן. זה הזמן בו הילדים יכולים לראות את הוריהם מקיימם תפילה משפחתית עם כוונה ואמונה. וכך ביחס ללימוד התורה.
זה הזמן להתחזק ולהוסיף. להרבות בלימוד פרטי ומשותף של בני המשפחה. ההקפדה על שמירת העולם הרוחני היא זאת שתאפשר לנו במהרה לפתוח מחדש את השערים.
אבינו מלכנו מנע מגפה מנחלתך.
בתקוה ובתפלה לישועה ולרפואה שלמה
צבי ארנון