בית מדרש
בית מדרש צילום: ישיבת שעלבים

בתקופה האחרונה, כבר הספקתי לקרוא ולשמוע בכלי התקשורת הסברים מגוונים למצוקה הפוקדת אותנו ואת העולם כולו.

כבר הספקתי לשמוע שאם חברת אל על היתה רק שומרת שבת... אם מועדוני לילה של תל אביב לא היו פרוצים... אם החופים פשוט היו נפרדים... אם התחבורה ציבורית היתה נפרדת... אם היו מקשיבים לא לקיים תחבורה ציבורית בשבת... ואלה רק טעימות משלל ה"הסברים" שמציפים אותנו בימים אלה.

אז באים "מביני דבר" וטוענים שיש להם תשובות. ואני תוהה האם אני היחיד שנשאר אם שאלה? למה בית המדרש שלי שאני פוקד מדי יום ביומו, האהוב והיקר לי שומם מאדם?

למה תלמידיי שבאו מארצות רחוקות לתקופת לימוד בארץ ישראל כדי לגדול ולהתחזק עזבו לפני סוף "הזמן", עם פרצוף מלא ספקות אם אזכה לראות אותם שוב לאחר פסח, או שמא רק נתראה דרך המסכים של ה"ZOOM"? למה הישיבות החשובות והגדולות בעולם, ריקות מאדם מבלי יושב? התורה שהיא עמוד העולם לא נותנת את קולה ברבים! לשאלה הזאת טרם שמעתי תשובה...

ובתקשורת קשה מאד לגלות תשובה שכזו. משום ששאלה זו גם אנחנו, כל אחד ואחד מאיתנו, צריכים לשאול את עצמנו. כל ציבור וציבור בעם ישראל צריך לשאוף להתקדם מתוך המצב הזה. לא רק אנחנו, אבל בוודאי גם אנחנו.

כמובן בהתייעצות עם תלמידי חכמים, אנחנו צריכים לשאול את השאלה הכואבת, מה אנחנו לא עשינו מספיק? איפה אנחנו חטאנו? ולאן נוכל לקחת את הצעד הבאה של צמיחתנו.

מקובלני ממורי ורבותי שהגישה של "הם אשמים" במצבנו לא רק מתיימרת לדעת חשבונות של מעלה, אלא היא מסירה מעל כתפינו את עול השאלות הכואבות שאנו מוכרחים לשאול. אז במקום לחכות "להם" לראות את האור, אולי עלינו לשאול את עצמנו האם עשינו מספיק כדי לגלות אותו.

בתפילה לרפואת אהרון שאול בן רחל בתוך שאר חולי עמו ישראל

----

הרב נעם קניגסברג הוא ר"מ בישיבת שעלבים

מצאתם טעות בכתבה או פרסומת לא ראויה? דווחו לנו