מבצע חתונה

עשרות חתנים וכלות עמדו השבוע בפני סיטואציה בלתי אפשרית. כולם מספרים על חתונה בלתי נשכחת שעלתה על כל הציפיות.

שילה פריד , כ"ד באדר תש"פ

לא כך חלמו זוגות רבים לחוות את הערב הגדול והמשמעותי בחייהם. חתנים וכלות מרחבי הארץ הבינו ימים ספורים - ולפעמים אף שעות אחדות - לפני החופה, שהחתונה שעליה חלמו רחוקה מלהתקיים. אבל דווקא בבוקר שאחר כך הם סיפרו שהנסיבות החריגות יצרו אירוע מאושר במיוחד.

חצרות בתים, ישיבות ומגרשי ספורט הפכו בן רגע לגני אירועים מעוצבים ומפוארים, שבהם האורחים מתחלקים לקבוצות של עשרה בלבד, כשכל עשירייה משמחת בתורה ובדרכה את החתן והכלה.

"תמיד התפללתי שלי תהיה החתונה הכי שמחה בעולם", מספרת אביגיל אזולאי, שחתונתה הייתה צריכה להיערך באולם מכובד בשבוע הבא. "נתתי צדקה כל יום והתפללתי שזו תהיה חתונה מאושרת, הכי יפה והכי מיוחדת שאפשר". "היו לנו כשלוש מאות וחמישים מוזמנים שחיכו לשמוח איתנו", מספר החתן מיכאל, "כמו כל זוג חיכינו בכיליון עיניים".

החתונה התקרבה, אך שבוע וחצי לפני היום המיוחד הודיע ראש הממשלה בתקשורת על הגבלת התכנסויות למספר מירבי של מאה איש בלבד. "פתאום חברה של אביגיל שלחה לה ידיעה מהחדשות שמבשרת על ההגבלה", מספר מיכאל. "אחרי כמה דקות התקשרו גם מהאולם והודיעו באופן רשמי שהאירוע לא יכול להתקיים כפי שתכננו, והציעו שנבחר תאריך אחר בחודשי הקיץ. אנחנו מצידנו לא רצינו לדחות, לאור פסק ההלכה של הרב יצחק יוסף שאין לדחות חתונה. דיברנו שוב עם האולם ושאלנו אם יש אפשרות לפצל את החתונה לחללים הקטנים יותר, זו הייתה אפשרות שהתקבלה על הדעת. היה חדר מיועד לגברים וחדר לנשים, וביקשנו ממי שבקבוצת סיכון שימנע מהגעה וכך עמדנו בצמצום".

מיכאל אזולאי, התחתן השבוע
צילום: באדיבות המצולם

אבל הסידור הזה החזיק לזמן קצר בלבד. במוצאי השבת שעברה ההנחיות הוחמרו, וההגבלה הפכה ממאה משתתפים למספר מירבי של עשרה בלבד. "לאביגיל יש עשרה אחים ולי יש תשעה", אומר מיכאל בהלצה, "התחלנו לחשוב על מי מהם מוותרים". "חשבנו לשכנע את ראש הממשלה שיאפשר לקיים חתונות", אומרת אביגיל, "חתונה זה ברכה ועוד בחודש אדר שמרבים בשמחה הוא בטוח ישתכנע".

בני הזוג כתבו על מעטפה "לביבי ושרה משנכנס אדר מרבים בשמחה", הכניסו לתוכה הזמנה ויצאו לירושלים במטרה לנסות לשכנע את נתניהו שיתיר להם להינשא. "בדרך לשם חבר אמר לנו שנתניהו בדרך לרב קנייבסקי. במקום לירושלים נסענו לבני ברק. השעה הייתה אחת עשרה וחמישים בלילה, מוצאי שבת. נתניהו לא היה שם, זה היה קשקוש, אבל אם כבר הגענו ניסינו להיוועץ בגדול הדור. למרות השילוט על הדלת שאמר כי הרב לא מקבל קהל בעקבות הקורונה, החלטנו לנצל את מעמדנו כחתן וכלה ולנסות לגשת. אחרי כמה דקות של דפיקות הנכד של הרב פתח לנו, הוא הודיע שכבודו ישן אבל הוא יכול לנסות להעביר בקשה או שאלה מאיתנו בבוקר".

בני הזוג הלכו לישון בבית הוריה של אביגיל, ועוד לפני השעה שבע בבוקר העירה את מיכאל שיחה מפתיעה. "התקשר אליי הנכד מאמש ואמר: 'הרב אמר זריזים מקדימים. תתחתנו היום'. אמרתי לאח של אביגיל בן ה-12 שיעיר אותה, והתחלתי לסדר את הסלון אצלם בבית עוד לפני שאמרתי להורים שלי. האח הקטן ואני פנינו את השטח והתחלנו פשוט להרים את האירוע".

"ברגע שהרב קנייבסקי נתן לנו הוראה לא הייתה ברירה", ממשיכה אביגיל. "לא נסרב להוראה שלו. ארגנו את הכול, שמנו כיסאות בבית ובחצר, הרמנו חופה. הצלם שהיה מתוכנן לתאריך המקורי הגיע, בצהריים הגיע תקליטן במקום התזמורת. למרות כל ההלם הראשוני זו הייתה באמת החתונה הכי שמחה בעולם, היה אושר גדול. התפללתי לחתונה מאושרת והקדוש ברוך הוא סידר לי את זה לא בדרך שתכננתי. זה היה ערב מדהים שבו לא הפסיקו לרקוד, לשיר ולשמוח".

“רוצה להתחתן הערב?”

מיכאל ואביגיל לא לבד, זוגות רבים הסתפקו השבוע בחתונה מאולתרת. אורי ומרים אטיאס, שניהם תושבי מעלה אדומים, תכננו להתחתן בתחילת השבוע באולם ‘לה-בל’ בירושלים. גם הם תכננו חלוקה של ארבע מאות אורחים לארבעה חללים מופרדים הרמטית, אבל ההודעה שניתנה במוצאי שבת תפסה אותם לא מוכנים. "זה היה כבר בימים שנוהגים שהחתן והכלה לא נפגשים", אומר אורי, "הבנו שההנחיות שיפורסמו במוצאי שבת יהיו קשות יותר. ישבנו בבית ועשינו ממש הקרנה של ההצהרה, ההורים של מרים גם הגיעו. נתניהו הודיע שאי אפשר לכנס יותר מעשרה אנשים והתחלנו לחשוב מה לעשות".

"אותי כלאו באותו זמן בחדר", מרים מספרת, "ההורים יצאו והחברות שמרו שלא אשמע את החדשות. כשיצאתי מהחדר היו הרבה אנשים בבית, שאלו אם הבנתי מה קרה אבל עוד לא ממש הייתי בעניינים. בשלב מסוים ההורים הגיעו ואמרו לי 'את רוצה להתחתן היום?’, לא ידעתי על מה הם מדברים אבל הבנתי שזה המצב ואמרתי שכן. בשעה תשע וחצי במוצאי שבת התחלנו להתארגן לחתונה מידית".
"המטרה הייתה לא להגיע לבוקר", אומר אורי, "שההנחיות לא ייכנסו לתוקף. אז פשוט עשינו הכול כמה שיותר מהר. התקשרתי לרב שלי שהיה צריך לערוך את החופה. אמרתי לו: 'אני מתחתן עוד שעתיים, אתה יכול להגיע?'. הוא הסכים. לא הספקנו אפילו להתבאס מביטול האירוע באולם. הודענו למי שיכולנו ופשוט יצאנו מהבית. השכנים אמרו לנו שמתחם ישיבת מעלה אדומים לרשותנו, אז הגענו לשם", הם נזכרים בהתרגשות.

"חשבתי שארבעה אנשים יחזיקו לנו טלית מעל הראש, יברכו את ברכות החופה, שכנים יביאו כמה משלוחי מנות מפורים לסעודת מצווה והעסק נסגר. לא היה לנו מושג מה מחכה לנו. חתונה מפוארת בחצר הישיבה, הרב אלישע אבינר ארגן בניית חופה יחד עם הרבנים הנוספים, משפחה שהייתה לה שבת חתן תרמה את כל העוגות שנשארו, החברים שלנו תפקדו כמלצרים. הייתה חופה מעוצבת, כיסא כלה מדהים, התזמורת הגיעה בהתראה של רגע ועשתה את החתונה הרבה יותר שמחה ממה שיכולנו לדמיין. כל אחד שהגיע חשב שהוא זה שצריך לשמח אותנו כי בטח אנחנו די מבואסים, וכך יצאה חתונה מושלמת. הקדוש ברוך הוא לקח אותנו בידיים שלו, חיבק בעזרת אנשים טובים שכל אחד עזר במשהו ויצא מדהים. זו הפתיחה הכי טובה שיכולנו לבקש לחיים שלנו כזוג".

חופה בפייסבוק לייב

24 שעות לפני החתונה של חירות ומרדכי בלפר, קיבלו גם הם את הידיעה שהאירוע צריך להצטמצם לעשרה אנשים בלבד. ראש ישיבת מעלה אפרים, הרב מרדכי אהרונוב, הציע להם לקיים את החתונה במתחם הישיבה. "ערב לפני החתונה הייתי בבאסה", מרדכי מודה. "אמרתי לאמא שלי שאפשר להוריד את הקישוטים מהאוטו. אבל שינינו גישה. בבוקר שלמחרת החלטנו שלא משנה מה קורה – אנחנו חתן וכלה. השארנו את הקישוטים, ומבחינתנו יש חתונה וזה מה שחשוב".

"לא ויתרנו על אף מרכיב של חתן וכלה", מספרת חירות, "זה כולל תסרוקת, איפור, שמלה. כשנכנסנו לזה, זה באמת היה הכי משמח והכי חגיגי שאפשר".

"הבחורים בישיבה עשו מעל ומעבר", הם מספרים, "בחור אחד בנה חופה, עיצב אותה יפה כמו באולם, גם כיסא כלה. התזמורת שהזמנו לאולם הגיעה גם למתחם הישיבה בהרכב מצומצם. צמצמנו את המוזמנים לארבעים בלבד והושבנו אותם לסעודה החגיגית בארבעה חדרים שונים. לכל יתר האורחים שידרנו את החתונה בשידור חי בפייסבוק, האמת שהרגשנו שהם ממש איתנו. למחרת קיבלנו אלפי הודעות של אנשים. זו הייתה חתונה כל כך שמחה עם אנשים שעזרו לנו מכל הלב. בסוף התחתנו, זה מה שחשוב, ואנחנו הכי שמחים ומאושרים בעולם".

עדיאל ומיכל הגיעו להתחתן גם הם בלי הודעה מוקדמת, בחצר ביתו של אחד מקרובי המשפחה שבכורח השעה נידב את חצרו לטובת בני הזוג. "קבענו חתונה ליום חמישי, כ"ג באדר. ביום רביעי הודיעו לנו שאסור לקיים אירוע מעל מאה איש. היה לנו קשה מאוד לקבל את זה", הם מספרים. "אתה כל החיים חולם על החתונה, איך היא תיראה, מי יוזמן, מה יהיה, ופתאום הכול מתנפץ. ועוד בעיתוי כל כך קרוב, כשכבר חילקנו הזמנות והודענו לכולם. עכשיו צריך להחליט על מי מוותרים.

"במוצאי שבת היינו על קוצים עד הצהרת ראש הממשלה, שבעקבותיה הבנו שהצמצום שעשינו לא מספיק, ובכלל אירוע באולם לא יתאפשר. אחרי ההלם הראשוני פשוט הבנו שמה שחשוב זה להתחתן. נפגשנו שנינו עם ההורים והבנו שאי אפשר לחכות עד יום חמישי, כי אנחנו לא יכולים לדעת אילו הגבלות יהיו עד אז והקדמנו את החתונה ליום שני. היינו מבולבלים ומתוסכלים והתחלנו לעבוד על אוטומט כדי להרים חתונה ביום אחד: צלם, תזמורת, מיקום, קייטרינג. בסופו של דבר חגגנו במשך שעות ארוכות".

"זה מכניס לפרופורציות", אומרת מיכל. "אנשים עובדים חודשים מראש על לבחור שיר לחופה, לעצב שולחן. פתאום הגעתי לחתונה של עצמי בלי לדעת איך המקום נראה, אם בכלל יהיה חדר ייחוד, לא ידעתי כלום. לבסוף הגיעו רק האנשים שבאמת הכי חשוב להם לשמוח איתנו, היה אושר מכל הלב והכי שמח שיכול להיות".

לא רואים את הסוף

לא רק בתי משפחות החתן והכלה ומתחמי הישיבות הפכו לאולמות אירועים לכמה שעות. אנשים פרטיים נידבו את בתיהם לזוגות שכלל אינם מכירים. "אם אתם מכירים חתן וכלה שהיו אמורים להתחתן בימים הקרובים, ואין להם מקום בגלל המצב, אני ואשתי היקרה נשמח מאוד לערוך להם את החתונה במרפסת של הבית שלנו. זה מקום עם נוף מדהים", כתב משה כלפון בוקובזה, תושב ירושלים, בהודעה שהופצה בקבוצות הווטסאפ.

בימים שאחרי שליחת ההודעה מצא את עצמו בוקובזה עונה לאלפי שיחות, ומארח בביתו זוגות רבים שבאים לבחון את האפשרות לערוך את החתונה במקום. "יש כבר כמה שסגרו איתי", הוא מספר בשיחה עם 'בשבע', "קבענו להם תאריכים לחתונה אצלנו בבית, ואחרים שרוצים לקבוע את האירועים אצלנו עומדים עמנו בקשר. לפני שהם סוגרים הם רוצים להמשיך ולעקוב אחרי הוראות משרד הבריאות, וסמוך יותר לאירוע יחליטו".

"מה שיבקשו בני הזוג", תזמורת להבה בחתונה מאולתרת
צילום:יחיאל גרינברג

יחיאל גרינברג, מנהל להקת 'להבה', מופיע כמעט מדי ערב בימי שגרה ומשלהב המוני אורחים ברחבת הריקודים. בשיחה עם בשבע הוא מספר: "אנחנו עוברים תקופה מאוד מוזרה, חוויה שלא הרגשנו אף פעם. המשפחות של החתנים והכלות שמולם אנחנו עובדים מאוד מבולבלים. יש זוגות שלוקחים את זה מאוד קשה ונכנסים ממש לדיכאון, ויש אחרים שממנפים את זה ונכנסים לתחושת אופוריה, מרגישים שיש להם הזדמנות להפוך את זה לעבודה על המידות או ליצור אירוע ייחודי. יש משפחות עם הורים מאוד פעלתניים שמיד קמים ומארגנים אירוע חלופי, ויש כאלה שאצלם זה יותר קשה, והם מחכים עוד לראות מה יהיה. בכל המקרים מרשימה מאוד ההתגייסות של החברים והמשפחה המורחבת. המון אנשים שמחים להושיט יד ולעזור לזוג לקיים חתונה למרות ההגבלות בתנאים שאפשר”.

"אני בקשר עם כל הזוגות והמשפחות שקבעו איתנו חתונה, ואני אומר להם: בכל החלטה שלכם - אנחנו איתכם. מבחינתי מה שכל זוג יחליט מקובל עליי, בין אם יחליטו לבטל, לדחות ולמצוא תאריך אחר בעתיד בתקווה שתהיה תקופה רגועה יותר, ובין אם ירצו לקחת פחות נגנים ולהזמין אותנו בהרכב מצומצם. באף אחד מהמקרים אנחנו לא באים בטענות, לא כועסים ולא מקפידים על אף אחד, ומשתדלים לפעול מתוך הבנת המצב שכולנו נקלענו אליו.

"מהצד השני אני צריך לדאוג לנגנים של הלקה. יש כאלה שהעבודה הזאת היא עיקר הכנסה שלהם, ובבת אחת ההכנסות ירדו, וכרגע גם לא רואים את האור בקצה המנהרה ולא ברור כמה זמן זה יימשך. גם אם יהיה שיפור ותוסרנה ההגבלות בקרוב אנחנו נכנסים לספירת העומר, שזו תקופה של חודש וחצי בלי עבודה. בעצם זה חודש שבדרך כלל יש בו הרבה אירועים אחרי החורף הכבד ולפני ימי הספירה, והשנה גם את התקופה הזאת אין לנו. אני מנסה להגיד לחלק מהמשפחות שינסו לחשוב גם עלינו, לקחת חצי מההרכב או לקחת את כולנו במחיר נמוך אם זה אפשרי מבחינתם. עשינו גם חתונות של שלושה נגנים, והייתה גם חתונה שהאבא ביקש לשמח את הכלה ורצה שכולנו נבוא. בסופו של דבר אנחנו לומדים על בשרנו שהכול מלמעלה, הקדוש ברוך הוא מנהל אותנו גם אם אנחנו חושבים שזה בידינו, ובעזרת השם העובדה שאנחנו ביחד מקלה על הקושי ועוזרת לכולנו להתגבר".

"מתרשם מעומק הפשטות והערבות ההדדית", הרב גנץ
צילום: שלמה אזולאי

מטעני אהבה

ראש הישיבה הגבוהה מעלה אליהו בתל אביב, הרב חיים גנץ, שגם מתחם ישיבתו הפך לגן אירועים בחתונה של תלמיד, ערך בתחילת השבוע ארבע חופות בתוך 24 שעות לתלמידי ישיבה שהחליטו להקדים את חתונתם ולקיים אירוע מצומצם.

בשיחה עם ‘בשבע’ אומר הרב גנץ: "ארבע חתונות ביממה זו זכות מיוחדת במינה וחוויה מיוחדת במינה. בכולן הייתה תחושה מיוחדת של עומק. תחושה שאנו עסוקים רק בזכות הגדולה של שתי צלעות לחזור ולבנות משכן אחד של רוח ונשמה מתוך אהבה ושמחה, בלי הגודל הגרנדיוזי שיש בחתונות המקובלות. דיבוק החברים המיוחד של ההירתמות ליצירת כל המרכיבים הפנימיים והחיצוניים לחתונה רגילה הוא מדהים ומרגש, וכך היה בכל ארבע החתונות".

"החתונה הראשונה הייתה בשטחים הפתוחים של הישיבה שאין בהם יותר מדי מקום", ממשיך הרב גנץ לספר, "חצר האופניים הפכה להיות גן אירועים עם דשא סינתטי, ספסל כלה מתנדנד, מחיצות מעוטרות הקיפו את המתחם, ילדי אברכים פיזרו עלים ירוקים וחופה שעוצבה בלבן. העיקר כמה מטעני אהבה וכמה שמחה שלא תישכח. האוכל לא חסר. הוא היה איכותי ומעוצב ותפס את מקומו האמיתי כפרט צדדי בשמחה.

"החתונה השנייה נערכה בהר הצופים מול שריד בית מקדשנו, מה עוד צריך להוסיף? השלישית התקיימה במצפה יריחו. היה עמוק, פשוט ושמח. החתן דיבר בזמן שבירת הכוס בבכי על חורבנה ובניינה של ירושלים. החתונה הרביעית הייתה מושלמת ולא חסר בה דבר. היא התקיימה בחצר המשק במושב חמד - חצר גדולה, לא בשביל להכיל מאות אנשים, אבל למתכונת המיוחדת של קרובים וחברים היא הספיקה. בעיניי לאיש לא חסר דבר בכל החתונות האלה. אנחנו מתפללים לקב"ה שירפא את חולי עמו ישראל וחולי העולם ונזכה לתיקון עולם במלכות ש-די בדרך ישרה ובלי ייסורים".