הסכסוך מחליש אותנו. דני יתום
הסכסוך מחליש אותנו. דני יתוםצילום: יונתן זינדל, פלאש 90

"רק ממשלה שיש בה נציגים משני הצדדים תוכל להבטיח שניתן יהיה לרפא את המצב. זה אומנם ייקח זמן, אבל הממשלה הזאת תרפא את השסעים. אנחנו חברה שהכוח שלה הוא באחדותה. אם לא נחזור להיות מאוחדים ונמשיך לקיים סכסוך עמוק בינינו ובין עצמנו, הדבר ימשיך להחליש אותנו כציבור וכמדינה".

מי שאומר את הדברים הללו הוא דני יתום, ראש המוסד וחבר כנסת לשעבר מטעם מפלגת העבודה. יתום לא מסתיר את דאגתו מהמצב הפוליטי שמדינת ישראל נקלעה אליו. עוד לפני הבחירות האחרונות, וביתר שאת אחריהן, הוא קורא מעל כל במה אפשרית לשתי המפלגות הגדולות להוריד את הראש, להתפשר ולהקים ממשלה משותפת שתעצור את מחול השדים הפוליטי שמתנהל כאן כבר יותר משנה.

"את הקריאה הפניתי עוד לפני שפרצה לחיינו הקורונה, כי יש בעיות מבית ומחוץ וחובה שינהלו את העניינים באופן ראוי, בוודאי בתקופת משבר הקורונה", מסביר יתום בריאיון ל'בשבע'. לדבריו, "העם חצוי לשניים. חלק מן הציבור תומך בראש הממשלה נתניהו ובמחנה הימין, חלק אחר מהציבור תומך בגנץ, בכחול לבן ובגוש השמאל. רק ממשלת אחדות-חירום תוכל לגשר על פני אי האמון של צד אחד בצד השני. רק ממשלת אחדות תוכל להבטיח ריפוי של החברה הישראלית, שהיום היא פצועה מאוד כתוצאה מההתקפות של מערכת הבחירות הזאת ושתי מערכות הבחירות הקודמות, הן מצד שמאל על ימין והן להפך. ההתקפות הללו, שהיו גם אישיות וגם קבוצתיות, הן רעה חולה שגרמה לפילוג, לפיצול, לשסע ולקרע עמוק מאוד בעם".

בין הגרוע לגרוע מאוד

למרות הזיהוי האוטומטי, בעיקר בגלל העבר שלו במפלגת העבודה, דני יתום בורח מזיהויו כתומך שמאל. "אני לא מגדיר את עצמי כאיש שמאל אלא כאיש מרכז. מהמרכז אפשר לנטות פעם קצת ימינה ופעם קצת שמאלה, ושם אני רואה את עצמי ממוקם. יצאתי בקריאה לממשלת אחדות מכיוון שהגעתי למסקנה שהדבר שחסר ביותר וממש חיוני למדינה הוא ממשלה שתנהל את המדינה, וכמובן כנסת, שהושבעה אבל עדיין לא הצטיידה ביכולת לפקח על הממשלה".

מבט קל על ראשי המפלגות מראה שהם עדיין מתבצרים בעמדותיהם.

"וזה מצער מאוד. במקום לעסוק בדברים המאוד חשובים ולהניח בצד את המחלוקות הפוליטיות, לעיתים הקטנוניות, הפוליטיקאים לא מאפשרים את זה. כבר שנה וחודשיים אין ממשלה, עברנו שלוש מערכות בחירות ולמרות התוצאות של אותן מערכות, לא נתניהו ולא גנץ הצליחו להקים ממשלה – לא לחוד ולא ביחד. כשאני מסתכל על התמונה הפוליטית, אין היתכנות לממשלת שמאל או ממשלת ימין.

"נרצה או לא נרצה, נשארנו עם שתי אפשרויות. האחת, הגרועה מאוד, להמשיך עם ממשלת המעבר וללכת למערכת בחירות רביעית שבה לא נשיג כלום והתוצאות יהיו דומות לסיבוב הנוכחי. האפשרות השנייה, שעליה אני ממליץ, היא הקמת ממשלת אחדות לאומית. כדי שהממשלה הזאת תקום צריך לשים בצד את האגו ואת הפוליטיקה הקטנונית".

איך אפשר לגשר על הפערים הכל כך גדולים בין הצדדים?

"בני גנץ צריך לוותר על דרישתו להיות ראשון ברוטציה – מה שלפי ידיעות בתקשורת בכחול לבן הסכימו אליו – והוויכוח יהיה רק על משך הזמן שבו יכהן נתניהו כראש הממשלה בשלב הראשון. בנימין נתניהו צריך לוותר על הגוש – משום שהממשלה צריכה להיות שוויונית עם מספר זהה של שרים לכחול לבן ולעוד מפלגה – נניח העבודה, ואותו מספר שרים לליכוד עם עוד מפלגה – נניח ש"ס, ימינה או יהדות התורה. כך ייווצר מצב שגם בממשלה וגם בכנסת הכוח הפוליטי יהיה זהה, וכך אף גוף לא יוכל לכפות את רצונו מבלי שהגוף השני יסכים על כך. אם לא יגיעו למצב שוויוני אין סיכוי להקים לא ממשלת אחדות ולא ממשלת חירום".

דיברת עם נתניהו, גנץ או עם סביבתם?

"לא יצא לי לדבר עם מי מהצדדים, אבל הקריאה שלי ידועה ומפורסמת. אם אצטרך לדבר איתם – אדבר. אני מאוד מקווה שהמשא ומתן שהחל בין צוותי כחול לבן והליכוד יישא פירות ויצליח. אם לא, אשקול לפנות באופן ישיר למנהיגי הגושים הפוליטיים".

תומכי טרור

יתום, אלוף במילואים, אומנם מתרחק מהזיהוי כאיש שמאל, אבל הוא לא מסתייג מהקמת ממשלה בתמיכת הרשימה המשותפת, להוציא תומכי הטרור שבה. לדבריו, הוא מסתכל על המציאות במבט מפוכח וכמי ששימש בתפקידים ביטחוניים בכירים ומכיר את המציאות היטב.

"באופן עקרוני אני לא מתנגד לממשלה עם המפלגות הערביות. זה מהלך מתקבל על הדעת. הקול הערבי, הקול היהודי והקול הנוצרי, משקלו זהה. כל מנדט בכנסת, לא משנה מי מאייש אותו, זהה לכל מנדט אחר".

ברשימה המשותפת יושבים גם חברי כנסת שתמכו במופגן בטרור.

"אני חושב שמתוך הרשימה המשותפת לא נכון לשבת, ואפילו לא להסתמך מבחוץ, על קולותיה של מפלגת בל"ד, שהיא אחת מארבע הרשימות שמרכיבות את הרשימה המשותפת. היא בהחלט מפלגה שתומכת בטרור ובטרוריסטים. לגבי שאר המפלגות הערביות זה לגיטימי להישען עליהן, ואפילו ביום מן הימים לראות את הרשימה המשותפת כחלק מממשלה – ולא רק כמי שתומכת מבחוץ".

אז אם אנשים כמוך נותנים לגיטימציה לגנץ ללכת למהלך כזה, למה שהוא יוותר עליו?

"כי זה לא ריאלי ולא יקרה. הפער האידיאולוגי בין כחול לבן לרשימה המשותפת הוא ענקי, וכך גם בין ישראל ביתנו והמשותפת. אני לא רואה שמישהו מכחול לבן מוכן באמת לקבל את הדרישות של הרשימה המשותפת – כמו למשל לבטל את חוק השבות. לכן ממשלת שמאל צרה לא תוקם. גם ממשלת ימין צרה לא תוקם, כי נתניהו לא הצליח לגייס עריקים והגוש שלו קטן משל גנץ".

ממשלת אחדות לאומית עלולה מהר מאוד להפוך לממשלת תקיעות לאומית, כי אף צד לא יוכל באמת לקדם בה משהו.

"זה המצב, אין כנראה ממשלה אחרת. חשוב לציין שכאשר הייתה בעבר ממשלת אחדות שבראשה עמדו פרס ושמיר, היא הצליחה באופן יוצא מן הכלל. זו הוכחה לכך שכשרוצים יכולים. אם הצדדים רוצים שתהיה ממשלה אופרטיבית ופעילה – זה מה שיהיה".

פרס ושמיר היו מדור אחר ואולי היה להם קל יותר. היום מדובר בגנץ ונתניהו וההשוואה נראית רחוקה מאוד.

"הם אומנם אנשים שונים, אבל הבעיות הן אותן בעיות, או בעיות דומות, והפתרון הוא אותו פתרון. מדינת ישראל משוועת להנהגה פעילה. אנחנו במצב שלא מצליחים להקים ועדת חוץ וביטחון שצריכה לפקח על השב"כ, שאמור להפעיל אמצעים טכנולוגיים נגד חולי קורונה. זה צעד שאין לו תקדים וזו דוגמה של בעיה שחייבים לתקן".

להערכתך, יש סיכוי שמשבר הקורונה יהיה הטריגר שיאלץ את הצדדים לשבת ביחד?

"לכולם ברור שזה משבר קשה מאוד, שעד היום לא עמד בפנינו משהו שדומה לו. זו סיבה נוספת מאוד חזקה ומאוד חשובה שחייבים להקים ממשלת אחדות או ממשלת חירום, שהנקודה העיקרית היא ששתי המפלגות הגדולות ירכיבו אותה ויהיו הבסיס שלה. אין לי ספק שהפוליטיקאים שעומדים בראש המפלגות חייבים להתפשר, כדי להבטיח שהפעילות שלנו למען הצלת חיים של ישראלים אל מול נגיף הקורונה תהיה אפקטיבית, ושכל העם ומשרדי הממשלה מגויסים לה.

"כתוצאה מהתהום שמפרידה בין כחול לבן והליכוד, מחוסר האמון של מחצית העם במנהיגי המחצית השנייה של העם ולהפך, יש טוענים שהצעדים שנעשו עד עכשיו אינם גורפים ומשמעותיים מספיק. לכן, יואילו הצדדים לשבת יחד באותה ממשלה, ולהיאבק בכוחות משותפים במשבר הקורונה כשהם מייצגים את כל עם ישראל על כל נציגיו בפוליטיקה", מסכם יתום.